טופ-10: מלברון עד לברון
והיום במדור סיכום השבוע ב-NBA של nrg מעריב: שני מתחרים על ה-MVP, שחקן אחר של הניקס שנכנס להיסטוריה, עימות בין קבוצה לרכז מוסר, עימות בין קבוצה לאוהד מסור, וקריאה למלך להטביע חותם
ליל הדוראנטולה: משחק האולסטאר בתמונות
אם זה לא הספיק, שני התותחים חזרו לליגה בטירוף, דוראנט שב לזירת הפשע באורלנדו, והתעלה על עצמו, הפעם במשחק עם הגנות, כשהוא קולע 38 נקודות. 18 שקלע ברבע האחרון החזירו את הת'נדר ממינוס 14, ונתנו לה ניצחון ראשון באורלנדו מאז עזבה את סיאטל.
סטאר-טרק: אולסטאר 2012 בתמונות
לברון ראה, והרים את הרף עוד יותר גבוה. מיאמי ניצחה במשחק המאוחר בפורטלנד ב-14 הפרש כשגם המלך קולע 38 נקודות, והופך לשחקן הראשון לסיים משחק עם מעל 35 נקודות 10 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-5 חטיפות, לצד אפס איבודים. מיאמי רשמה ניצחון תשיעי רצוף בהפרש גבוה מ-12 נקודות, ורחוקה משחק אחד בלבד משיא הליגה של יוסטון לנצחונות רצופים בהפרש דו ספרתי.
שתי הקבוצות צמודות בצמרת הליגה, ואנחנו הולכים לראות את אחד הקרבות הצמודים על התואר. מכיוון ששניהם משחקים באותה עמדה, הליגה תהיה בדילמה גם בכל מה שקשור לחמישיית העונה (אם כי ניתן להכליל שני פורוורדים גם בלי קשר לעמדתם המדויקת). יהיה מרתק. אני לא הצלחתי להחליט למי מגיע 9 ולמי 10. נסו אתם.
8. הקרב על ספרי ההיסטוריה. קובי ברייאנט ממשיך בעונה הפנטסטית שלו, שכוללת רישום בטבלאות שיאים והפגזות חסרות הכרה, לצד שלל בעיות רפואיות. הוא התחיל את השבוע כשהוא משווה את שיא ההופעות בחמישיה באולסטאר עם 13, שיא שכנראה ישבור בשנה הבאה. במשחק עצמו הוא שבר את האף, וגם את שיא הנקודות לשחקן באולסטאר: 271 נקודות, 9 יותר מג'ורדן.
הלייקרס חששו שברייאנט יחמיץ את משחק הליגה הבא בעקבות הפציעה, אבל לא שבר באף, ולא זעזוע מוח, יצליחו להחזיק שחקן כמו קובי בחוץ או אפילו לגרום לו לשחק רע. 31 נקודות, 8 אסיסטים ו-7 ריבאונדים, וכל זה עם מסכת מגן.
7. לא מחטיא. קיירי אירווינג נותן עונת רוקי פנטסטית, אבל לא זוכה לכבוד המגיע לו מהתקשורת. את זה כבר אמרנו בשבוע שעבר, ובינתיים קיירי הצדיק את הבחירה בו ראשון לטים צ'אק, כאשר סיים את ה"רייזינג סטארס" עם הנצחון, ה-MVP, 34 נקודות, 12 מ-13 מהשדה, 8 מ-8 משלוש, ו-9 אסיסטים. רוצים עוד מספרים? אירווינג קלע בחודש פברואר 41 מ43 מהקו.
לפני הדראפט אמרו שאין לו את הנתונים הפיזיים של רוז, או וול, אבל ברור לכולם שיש לו את האופי והיכולת. מי שקבע את השיא לרוקיס הוא צ'ונסי בילאפס, עם 41 מ41 מהקו במארס 1998. קיירי בהחלט נותן מקום להשוואות מחמיאות, גם ביכולת הקליעה, וגם בקילר אינסטינקט.
6. סטיבסאניטי. אחת הביקורות הגדולות
שימו לב לסטיב נובאק. מאז ה-6.2, משחק אחד לאחר התחלת הלינסאניטי, גם נובאק משחק בחוסר שפיות מוחלט. 41 שלשות הוא קלע ב-47.6% מהשדה. כמעט 3.5 שלשות למשחק, והוא רושם 12.6 נקודות לערב והפך לשחקן ה-17 בלבד בהיסטוריה שמסיים את פברואר עם 40 שלשות ומעלה (אגב, גם ריאן אנדרסון מאורלנדו עשה זאת עכשיו עם 45). איפה הוא היה קודם? באותו מקום שבו היו הניקס: קבור מאחורי כרמלו.
5. ברוק הבא. ברוק לופס הופיע העונה בכותרות בעיקר בהקשר של נסיון הנטס לרכוש את דווייט הווארד. הוא נפצע לפני הג'אמפ הראשון, ודפק את התוכניות של הנטס והמג'יק, אבל אם ימשיך לתת הופעות כמו זו שנתן מול דאלאס, הנטס יהיו אלה שיבקשו פיצוי. 38 נקודות היו לו, במשחקו השלישי בלבד העונה.
בזמן שוויליאמס מרחם על הקבוצה מעיר הולדתו, וזו שמדברים עליה כתחנה הבאה שלו, לופס חוזר לכושר במהירות. מדובר בהיפך המוחלט מהווארד: הראשון עם יד רכה, אבל גם משחק רך. השני קשוח, ולא מסוגל לקלוע ג'אמפ שוט יותר מ-4 מטר מהסל. יהיה מעניין לראות את השניים מתחלפים, אם וכאשר.
4. שיגעון רונדו. רג'ון רונדו רשם השבוע טריפל דאבל שלישי העונה, והפך לסלטיק החמישי בלבד שרושם לפחות 3 טריפל דאבלים ביותר מעונה אחת. הוא ראשון באסיסטים למשחק, ובחטיפות למשחק, בהיסטוריית הסלטיקס. מספרי האסיסטים והנקודות שמים אותו ביחד עם בוב קוזי ונייט ארצ'יבלד. יש לו העונה 14.2 נקודות ו-9.6 אסיסטים בממוצע למשחק, והוא הסלטיק השני בלבד שרושם 14 ו-9 לפחות אחרי בוב קוזי.
אז איפה השיגעון? כי מהרגע שהסתיימה השביתה השמועות מדברות על כך שהסלטיקס מחפשים לו טרייד. דיברו על כריס פול, על פאו גאסול, על הווארד, והגיעו אפילו עד סטפן קרי עם הקרסוליים השבירים. תחליטו אתם מי יותר משוגע: הסלטיקס שמציעים, או הקבוצות האחרות שמסרבות.
3. קליפר דארל. תכירו את דארל ביילי, הידוע יותר כקליפר דארל. מדובר באוהד מסור של הקליפרס, שמחזיק במנוי למשחקי הקבוצה כ-11 שנה. למשחקים הוא מופיע בחליפת ליצן בצבעי הקבוצה, נוסע ברכב בצבעי הקבוצה, גר בבית בצבעי הקבוצה, מעודד, רוקד ומביא אנרגיה. וכן, הוא מנצל את השם והפרסום בשביל לעשות קצת חלטורות, וקצת כסף מהצד.
שלשום דרשו הקליפרס שהוא יפסיק להשתמש בשם שלהם, בטענה שהוא "לא אוהד קליפרס אלא אוהד של מה שהוא יכול להרוויח מכך", ודארל בדכאון. השחקנים לקחו את הצד שלו – כריס פול התחבר אליו מאוד ברמה האישית – והתקשורת יורדת על הקליפרס. 11 שנה הבן אדם מגיע למשחקי הקליפרס מרצונו החופשי, ועכשיו כשאתם מצליחים נזכרתם לריב איתו? אבל אלו הקליפרס, שמסוגלים להפוך כל סיפור לאסון יחצ"ני.
2. שחיקה. בניגוד לעונה המקוצרת ב-1999, העונה הליגה לא ויתרה על סוף שבוע האולסטאר, ואני התקשיתי להבין את הבחירה בגריפין לשחק במשחק הצעירים. גריפין הודיע שלא ישתתף בתחרות ההטבעות בגלל העומס של סוף השבוע, אבל נשלח ל"רייזינג סטארס", שם שותף 10 דקות בלבד.
גריפין נבחר ראשון ל"טים שאק", והשיתוף המועט שלו פגע בקבוצה. ברור לי למה הוא הסתפק בעשר דקות כשלפניו עדיין האירוע המרכזי, אבל לא ברור לי למה הוא שותף בכלל, כשיכלו להזמין שחקן אחר, רעב יותר. גם השיתוף של אנדרו ביינום במשחק הכוכבים תמוה, חמש דקות בלבד כשהוא סובל מכאבים בברך. האם הסנטר שנבחר לחמישיה התעקש להופיע למרות הכאבים? לא ברור.
1. טובעים. ג'רמי אבאנס זכה בתחרות ההטבעות, אחרי תחרות עזה מצד פול ג'ורג', צ'ייס באדינגר ודריק וויליאמס. אני בספק אם תזכרו את זה עוד שבוע; אני לא הצלחתי לזכור מי השתתף, והייתי צריך לחפש את זה באינטרנט.
התחרות מאבדת מיוקרתה. איפה היריבות הענקית בין מייקל לדומיניק? איפה המטביעים הגדולים כמו וינס קרטר בזמנו? איפה היצירתיות והסיפור המשעשע שמאחורי התחרות כמו סופרמן וקריפטונייט? והשאלה הכי גדולה, איפה לברון? כל שנה הוא מבטיח, כל שנה הוא מאכזב. אם לברון יסכים להשתתף, קשה לי לראות שחקנים אחרים מסרבים (גריפין, הווארד), אז קדימה מלך יקר, לקובי יש אליפות אחת כזו, למייקל היו שתיים. אנחנו רוצים אותך!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם