כל התורה על צעד וחצי
תיכון ברן היהודי מטקסס שבה את לב כולם עד שהחליט ללכת לבית משפט, והשחקנים נתנו עונה מדהימה עד שהפסידו בגמר. ועדיין, עבור הכוכב אייזק מירוויס, שהעניק ריאיון מיוחד ל"זמן תל אביב", יש שיעור חשוב יותר: "למדתי שאני גאה להיות יהודי"
סיפור הסינדרלה של תיכון "רוברט ברן אקדמי" מיוסטון גם הוא צמח מכלום, אבל איבד קצת מהקיטש ומאבק הכוכבים לקראת הסוף. קבוצת הכדורסל ששמרה על עקרונותיה והסכימה לוותר על הישג ספורטיבי כדי לא לשחק בשבת הייתה הופכת סמל להקרבה ולערכים, אלמלא שלושה מהורי השחקנים היו מחליטים לאיים בעתירה לבית המשפט המחוזי בטקסס על רקע אפליה דתית ומשנים את העלילה. התאחדות בתי הספר הפרטיים והקהילתיים של טקסס (TAPPS) שינתה את לוח המשחקים תחת האיום בדקה ה-90, והקבוצה עלתה לגמר, אבל שם הפסידה.
התמונות של הכדורסלנים הצנומים, כיפות לראשם, ממררים בבכי, צבטו את הלב לכל אוהד ספורט. ועדיין. . . " נראה לי שהסיפור הפך ברגע מ'החבורה שדבקה באמונותיה הדתיות, ולא חשובות ההשלכות', לעוד סיפור אמריקני על מישהו שלא אוהב החלטה מסוימת ומחליט לפנות לבית המשפט בגללה", אמר לזמן "תל אביב" סטיב קמפבל, שליווה מקרוב את הסיפור ב"יוסטון כרוניקל". הוא מדגיש שאינו צד בעניין ושאין לו ביקורת על אף אחד, ורק מנסה לצייר את המסגור הציבורי.
"אין ספק שזו הייתה זכותם המלאה, אבל זה היטה את הנרטיב. הם התחילו מעמדה בה התוצאות משניות לאמונות שלהם, קיוו שלחץ ציבורי יעזור להם, וכשזה לא קרה, הלכו לבית משפט".
למרות זאת, לגארד הקבוצה אייזק מירוויס - אחד מכוכבי ברן, שקלע 14 נקודות בגמר - פחות משנה המסגור הזה. "השיעור החשוב ביותר שלמדתי", הוא אומר בריאיון מיוחד ל"זמן תל אביב", " הוא שאני גאה להיות יהודי, בכל מצב.
"הבטחתי לעצמי שמעתה תמיד אחבוש כיפה כשאני משחק, מכיוון שאינך יודע מי צופה בך, ואתה יכול לקדש את השם בזמנים הכי לא צפויים. לא התכוונו לוותר על המשחק בשבת רק כדי ללמד שיעור את כל העולם או כדי לזכות בתשומת לב ובתשבוחות. פשוט עשינו את הדבר הנכון בעינינו".
הזרעים נטמנו, למעשה, ב-2009. התיכון היהודי, שנוסד כ"סאות' טקסס היברו אקדמי" ב-1969 ושינה את שמו ב-1988 בזכות תרומה נדיבה, ביקש להצטרף להתאחדות הטקסנית, שנוסדה בשנות ה-70 ושמופקדת על ארגון תחרויות ספורט בין יותר מ-200 תיכונים באזור. ב-TAPPS טוענים כי הסבירו אז לתיכון ברן שחלק מהמשחקים נערכים בשבת, ושייקחו את זה בחשבון.
ה-TAPPS אינה מועדון סגור בהגדרה, אבל בהחלט יש בה כללים. ב"ניו יורק טיימס" פורסם לפני שבוע כי תיכון אחר, "אימן אקדמי" המוסלמי, ביקש להצטרף, וראשיו נענו בשאלון סטנדרטי המועבר לבתי ספר מוסלמים בנסיבות כאלו. "מדוע תרצו להצטרף להתאחדות שדתכם מגנה את אמונותיה הבסיסיות? " נשאלו , וכן: "הבנו כי הקוראן אומר לכם לא להתערבב עם הכופרים, ואף מבקש להשמידם. מדוע תרצו להצטרף לארגון שהחברות בו מנוגדת לדת שלכם? " בתיכון אימן מילאו את השאלון, אבל בקשת החברות נענתה בשלילה.
אצל ברן, כאמור, היו סייגים אחרים. העונה, עם מירוויס וכוכבים נוספים כמו הסנטר
ימים ספורים לפני חצי הגמר המפורסם נגד דאלאס קובנאנט עלה הסיפור לסדר היום הלאומי בזכות הפרסום ב"טיימס" ובכלי תקשורת אחרים. רק ביום רביעי שעבר אמר רבי הארי סינוף, מנהל בית הספר, ל"יוסטון כרוניקל" כי פנייה לערכאות משפטיות "תשלהב את היצרים" ותהיה "לא פרודוקטיבית". בניגוד לעמדה זו, נציגי בית הספר בחרו כעבור יום ללכת בכל זאת לכיפוף זרועות משפטי.
"האם TAPPS היתה צריכה להיות גמישה יותר מלכתחילה? אולי", ממשיך העיתונאי קמפבל, "אבל צריך לראות גם את הזווית של המארגנים. הם היו מאוד ברורים לגבי החוקים, וברן החליטו ללכת עם זה בכל מקרה. אחר כך הם מאוד הופתעו מהאיום בהליכים משפטיים. כמו הרבה דברים בחיים, המציאות אינה מתיישרת לפי הסיפור הפשוט".
בכל מקרה, הסיפור של ברן הביא הישגים, גם אם אבילין כריסטיאן שמרו טוב יותר בגמר במוצ"ש וניצחו 42-46. אפילו אם הפרספקטיבה התקשורתית השתנתה, אפילו אם ראשי התיכון מנעו מהילדים להתראיין לאחר שריקת הסיום, בתיכון היהודי דיברו על מאורע שאיחד את הקהילה כולה.
"עם רוב החבר'ה כאן שיחקתי שש שנים, והעונה הזו הייתה מיוחדת מתמיד, בלתי נשכחת", ממשיך מירוויס, תלמיד י"א, בשחזור הימים המשוגעים ההם. "השבת האחרונה הייתה מדהימה, ממש חוויה רוחנית. שמתי את התפילות בצד והערכתי את כל הזמירות, התפילות והזמן עם משפחתי וחבריי. התפללתי וניסיתי להתמקד בדברים שאינם כדורסל, אלא בעלי חשיבות גדולה יותר".
איך התמודדתם עם תשומת הלב הפתאומית?
"הערכתי והתרשמתי מאוד מהצורה בה החבר'ה כאן התמודדו עם הכול, ומכך שלא נתנו לזה להשפיע עלינו על המגרש. תשומת הלב העולמית הייתה חוויה משמחת. דבר של פעם בחיים".
מירוויס שלם, בדרכו שלו, עם הטוויסט המשפטי שקיבלה הדרמה הספורטיבית-אנושית הזו. "האתגר שניצב בפנינו כאשר בקשתנו להזיז את המשחק נדחתה, גרם לראשים רבים להסתובב", הוא מסכם, "היה מדהים כיצד כל כך הרבה אנשים הקריבו ונתנו זמן ומאמץ כדי לגרום לכך שנשחק. אלמלא בית הספר, ההנהלה, הקהילה והמאמן כריס קול, כל סוף השבוע הזה לא היה יכול להתרחש".
התוצאה הסופית, כפי שתוכלו להעריך, פחות חשובה לו במבט לאחור. "בלי קשר לניצחון או הפסד, כשיצאתי מהסיטואציה הזו ונשארתי נאמן לעצמי ולאמונותיי, אני יכול להיות שמח. אני מייחל ומתפלל שהזהות היהודית של משפחתי תמשיך להתקיים, ושככל שיחלוף הזמן, משחק אליפות של התאחדות אזורית בטקסס לא ייזכר כדבר החשוב ביותר שעשיתי בחיי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם