עכשיו מעונן: האמת של מכבי נחשפה
המטרה הריאלית של מכבי צריכה להיות ניצחונות ביד-אליהו, ותחילת החיפוש אחרי שחקנים עם ניצוצות של גדולה. בקבוצה הנוכחית, למרבה הצער, אין כאלה
קבוצה שנבנתה טלאי על טלאי. דייויד בלאט דני מרון
נאחזת בכל אלה, כדי לטשטש כמה אמיתות לא נעימות על הקבוצה שלה, שנבנתה טלאי על טלאי, שהביאה בחיפזון שחקנים שלא מתאימים לשיטה של מאמנה, שמגיעה עמוק לתוך העונה בלי לדעת מי האנשים שמובילים אותה, וחמור מכך, מה הסגנון שלה.
לקבוצות הגדולות של מכבי היה סגנון מובחן: משחק החסימות המרהיב של הקבוצה בראשות מקדונלד והאפמן, הפיק'נ'רול שהסתיים במשחק בין גבוהים של שושלת שאראס, פארקר ווויצ'יץ.' גם לקבוצה גדולה אחרת, פנתינאייקוס, יש סגנון מובחן.
כמעט כל ההתקפות שלה נראות אותו דבר: חסימה בין הרכז לגבוה, שבסיומו האחרון נועל את השחקן שלו בתוך רחבת הסל (אוברדוביץ' השכיל להבין שחוק שלוש השניות הוא אות מתה בחוקת הכדורסל), והראשון מקבל החלטה אם למסור פנימה או להוציא את הכדור לקלעים שממתינים בפינות. כמה פשוט, ככה יעיל.
אפשר לשחק כדורסל פשוט כשבאמתחתך שחקנים גדולים, בעיקר בעמדות הרכז והציר. לפאו שלושה רכזים נהדרים - דיאמנטידיס, שאראס וקלאת'יס, ושלושה סנטרים טובים עד מצוינים - באטיסט, מאריץ' ו-וויוקאס. למכבי יש רק שחקן ציר אחד ברמה גבוהה ובכושר מפוקפק, ולא עומד לרשותה רכז שקשור לרמות האלו. פפאלוקאס היה כזה פעם, אוחיון אולי יהיה בעתיד. עכשיו מעונן.
גם עכשיו יכולה מכבי להיאחז באופטימיות. להיזכר בתבוסה של סיינה לאולימפיאקוס ב48- הפרש במשחק הראשון בהצלבה של העונה
הקודמת, שלאחריו ניצחו האיטלקים בסדרה, או בכל מיני אגדות על הדינמיקה של סדרות פלייאוף.
האמת הלא נעימה היא שפנאתינייקוס היא קבוצת כדורסל הרבה יותר טובה, הרבה יותר אינטליגנטית, הרבה יותר מוסרת - תכונות שאפיינו בעבר קבוצות של דייויד בלאט, בימים שבנה אותן לא מתוך אילוצים אלא מתוך חזון.
המטרה הריאלית, נכון לעכשיו, היא לנצח במשחקים ביד-אליהו, ולהתחיל לחפש שחקנים עם ניצוצות של גדולה, שעשויים להוות בסיס לשושלת הבאה. בקבוצה הנוכחית, למרבה הצער, אין כאלה
קית' לנגפורד מול פאו. פשוט לא עובד
צילום: Lato Klodian
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם