פפאליזם: פפאלוקאס יציל את בלאט?
תבוסה במשחק הראשון בהצלבה היא לא סוף הסיפור. הפסד בשני משחקים ביוון כבר יסבך את המצב. דייויד בלאט צריך מנהיג שיחלץ אותו הערב (21:00, ישיר בערוץ 10) מהבור. ויש לו אחד כזה על הספסל: קוראים לו תיאו פפאלוקאס
האלופה המכהנת בירוק, בוסטון סלטיקס, נגד האימפריה הצהובה, הלוס אנג'לס לייקרס. בירידה למחצית קווין מקהייל ודניס ג'ונסון כבר הובילו .49-79 אל בית המלון חזר מג'יק ג'ונסון המום, כשהוא גורר איתו את ההשפלה המביכה בתולדות סדרת גמר, .148-114 "טבח יום הזיכרון" קראו לזה האמריקאים. פט ריילי קרא לזה "משחק אחד."
מאמן הלייקרס פירגן כמובן ליריבה ש"הגיעה מאוד מוכנה," אבל כבר באותו הערב הוא נעמד מול המצלמות עם חצי חיוך. "אנחנו נחזור," הוא הודיע בשיא הטבעיות. "אם סדרה היתה מוכרעת במשחק אחד, הכל היה גמור, אבל יהיו עוד שישה משחקים." ריילי טעה. הלייקרס לא חיכו למשחק השביעי. כעבור שלושה ימים, קארים עבדול ג'אבר חזר לגארדן עם 30 נקודות, 17 ריבאונדים ושמונה אסיסטים והישווה את הסדרה ל.1:1- את האליפות הלייקרס לקחו במשחק השישי.
דייויד בלאט אפילו לא צריך ללכת כל-כך רחוק. לא עד ארה"ב, ולא לאמצע שנות ה.80- בדיוק היום לפני שנה, לא רחוק מאולם ,OAKA אולימפיאקוס התעללה בסיינה עם 41:89 במשחק ההצלבה הראשון, ולא ניצחה יותר.
במכבי ת"א עברו על כל אסטרטגיות ההתאוששות המוכרות בשוק. מטיפול בהלם עם ההתקפה המתפרצת של דייויד בלאט על שחקניו בחדר ההלבשה, דרך הדיקלומים על המשחק הבא שמתחיל מ0:0- ועד ההבטחות שהפעם זה לא ייראה ככה.
"עברנו על הבעיות מהמשחק הראשון, והיו כאלה הרבה," הסביר בלאט, שהחליט להעביר את האימון אתמול מOAKA- לאולם קטן יותר. מעבר לשיקולי קירבה גיאוגרפית, גם כדי לוותר על חזרה לזירת הפשע ולמנוע מהשחקנים שיחזור מיותר של החוויה.
"ראינו דברים שלא קשורים רק לטקטיקה. גם בשנה שעברה התחלנו בהפסד לקאחה, וכעבור יומיים ניצחנו בספרד ולקחנו את הסדרה. צורת המשחק שלנו הכעיסה והכאיבה. אני מקווה שניקח יותר ריבאונדים ונאבד פחות. אחרת לא נוכל לנצח. מבחינת כישרון, סגל וניסיון אנחנו בחיסרון. בכל מקרה, אנחנו רוצים מאוד לשנות את הרושם שהשארנו."
רק שלא להיראות ככה שוב, לא בהכרח יספיק. בדיוק כמו שהשפלה כואבת ככל שתהיה מובילה בסך-הכל לפיגור 1:0 בסדרה, גם הפסד צנוע יותר יוביל לפיגור .2:0 משם, אפילו האופטימיסטים בתוך מכבי מודים שיהיה כמעט בלתי אפשרי לחזור.
אז אפשר לחכות שסופו יתעורר. אפשר להאמין שההגנה תיראה אחרת. ייתכן שההצהרות על מחויבות ותשומת לב, לא ששלשום מישהו חשב שמדובר במשחק ראווה שלא דחוף לנצח, יתורגמו להופעה יותר קשוחה, מאבק בריבאונד ושמירה יותר אחראית על הכדור.
ועדיין, בשורה התחתונה, הדבר הראשון שאפשר ללמוד מהמשחק שלשום, או יותר נכון גם מהמשחק שלשום, הוא שלא מספיק לדבר על ריכוז. צריך רכז. ורגע לפני שהכל נגמר, הגיע הזמן להשתמש בו.
היחסים בין בלאט לתיאו פפאלוקאס היו ונשארו מהתעלומות היותר מוזרות. בקיץ האחרון, כמו בקיץ הקודם, הנהלת מכבי פלרטטה עם האפשרות להחזיר את שאראס. רעיון סקסי, שבטח לא היה מזיק ליחסי הציבור. בלאט שם רגל בדלת. זה לא מה שהוא חיפש, ואם נעזוב לרגע את היכולת המצוינת של הליטאי בתקופה האחרונה, אפשר להבין מה עבר לו בראש.
בגדול, פפאלוקאס אכן נשמע יותר מתאים לרוח המפקד המסודרת של המאמן. רק שכל פעם כשנדמה שהשידוך מתייצב, גם כשהוא טוב; גם כשהאחרים רעים; גם כשבתוך הקבוצה שואלים שאלות; גם כשהקהל בהיכל כל-כך אוהב אותו;
אז נגד דומז'אלות למיניהן אין בעיה. אפשר לחיות על יכולת אישית של קית' לנגפורד, או על יתרון האיכות האבסולוטי של הסגל כולו. כשאתה משחק נגד הקבוצה הכי מנוהלת ביבשת, שילוב של דיאמנטידיס, יורשו של פפאלוקאס כרכז הכי חושב ביורוליג, ואוברדוביץ,' לא סביר שתשרוד על אילתורים של לנגפורד, או על התקפה שנתקעת ורבע שעה רצוף לא מבינה את הרמז כשלא מצליחים לדחוף את הכדור לרחבה.
לא, צ'אנס מגומגם של שתי דקות וחצי לא מספיק כדי לפסול את האפשרות. פפאלוקאס, שלאורך הקריירה רק השתבח כשהלחץ עלה, צריך לקבל פיקוד ולנהל את ההצגה. אולי זה מאוחר מדי, אולי זה לא יעזור. אולי פנתינאייקוס פשוט יותר טובה ומגיעה לה לעלות. זו רק עוד סיבה לערבב את הקלפים, ולנסות משהו אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם