גולש לנצחון: קאופמן מצא בית
יהודי אמריקאי, דור שלישי לניצול שואה, מייצג את גרמניה בהוקי קרח. נשמע מוזר? לא אם שואלים את אוואן קאופמן, שחי במדינה כבר ארבע שנים ולובש את מדיה הלאומיים. "זה כבוד עבורי לקבל בחזרה את האזרחות הגרמנית שנשללה אז מבני משפחתי," הוא אומר
קאופמן, בן ,27 נולד במיניאפוליס שבארה"ב. כמו ילדים רבים בני גילו הוא החל לשחק הוקי קרח - ענף פופולרי באזור מגוריו - כבר בגיל ארבע. מהר מאוד הוא התאהב במשחק ועבר את כל השלבים הנדרשים כדי להפוך לשחקן מקצועני: הוא התאמן בקבוצות ילדים ונוער, ייצג את אוניברסיטת מינסוטה במשך ארבע שנים ונחשב לאחד השחקנים המצליחים בתולדותיה.
ואז הגיעה ההצעה מקבוצת "דאג מטרו סטארס" הגרמנית. "היה לי סוכן שייצג אותי בארה"ב והיו לו כמה שחקנים ששיחקו בגרמניה," נזכר קאופמן. "הוא עשה כמה טלפונים לראשי קבוצות, ואחת מהן, מדיסלדורף, רצתה אותי והציעה לי חוזה. מאז אני כאן כבר ארבע שנים."
קאופמן נחשב לאחד הכוכבים של קבוצתו. הצלחתו הגדולה במדי המטרו סטארס הובילה את ראשי הקבוצה לנסות לאזרח אותו, גם מתוך כוונה שייצג את נבחרת גרמניה.
תוך זמן קצר קאופמן כבר היה אזרח גרמני. "במהלך שנותיי בדיסלדורף, התפקיד שלי בקבוצה הפך להיות חשוב יותר ויותר," הוא מספר. "מאחר שבליגת ההוקי הגרמנית יש הגבלה על מספר השחקנים הזרים שיכולים לשחק בכל קבוצה, ראשי המועדון החליטו לפעול כדי שאזכה לאזרחות גרמנית.
הקדשתי לעניין האזרחות הרבה מאוד מחשבה והחלטתי
קאופמן מספר שמשפחתו הייתה זו שהכריעה את הכף. "הפעם הראשונה שלבשתי את מדי הנבחרת הגרמנית היתה בחודש פברואר בטורניר שנערך במינסק," הוא אומר, "זו היתה הרגשה מיוחדת ולא שגרתית - במיוחד עבור משפחתי, שעברה דרך ארוכה ורצופת קשיים כדי שאגיע לאן שהגעתי.
בכלל, אני אסיר תודה לבני משפחתי, שחלקם שרדו את השואה, על כך שאני ניצב כאן היום. הוריו של סבי ורבים מבני משפחתו נרצחו באושוויץ. רבים אחרים הצליחו להימלט מגרמניה ממש עם תחילת השואה. סבי היה אסיר בגטו ריגה שבלטביה ולאחר מכן בעוד מספר מחנות עבודה, אבל הוא הצליח לשרוד. עבורי, בכל מקרה, זה כבוד לייצג כיום את גרמניה."
- איך המשפחה קיבלה את ההחלטה שלך להפוך לאזרח גרמניה?
"אני מודה שבהתחלה היתה אי וודאות ולא ידענו בדיוק מה לעשות. אף אחד מבני משפחתי מעולם לא ביקר בגרמניה ובעיני יהודים רבים התדמית של המדינה עדיין שלילית מאוד בשל העבר.
עם זאת, אף אחד מבני משפחתי לא מנע ממני להגיע לכאן והם תמכו בי כי הם ידעו שהשאיפה שלי תמיד היתה לשחק הוקי מקצועני. אני חושב שהנוכחות שלי ושל אשתי כאן העניקה להם את ההזדמנות להגיע, לבקר אותנו ולראות את גרמניה של היום. זה עזר להם להרגיש הרבה יותר בנוח."
- ואיך אתה עצמך הרגשת כשלבשת את מדי הנבחרת ועמדת דום לצלילי ההמנון הגרמני?
"באופן טבעי, היו לי הרבה מאוד רגשות מעורבים. זה קשה שלא לחשוב על כל הדברים שבני משפחתי נאלצו לעבור כאן רק בגלל דתם ומוצאם, ואני לא חושב שאי פעם אשכח את זה.
לפעמים אני תוהה איך הדברים היו נראים אם הייתי נולד בגרמניה שלא התרחשה בה שואה ומלחמה קשה כ"כ. בגלל מחשבות כאלה אני משתדל לקבל את השורשים הגרמניים שלי וללמוד עליהם. אני חושב שבדרך הזו פיתחתי תשוקה לתרבות הגרמנית ונאמנות למדינה הזאת."
אחד הדברים הכי מהותיים בהחלטה שלקח קאופמן היה ביקור שתכנן סבו, ניצול השואה, במדינה. הסב אמנם נפטר לפני שהספיק להוציא את תוכניתו לפועל, אבל הידיעה שסבו רצה לבקר בגרמניה השפיעה מאוד על הספורטאי הצעיר.
"כשקיבלתי את ההצעה לשחק במדי הנבחרת הגרמנית היתה לי תחושה של חוסר ביטחון," הוא מספר, "לא הייתי בטוח במאה אחוז שזהו הדבר הנכון לעשות, אבל המחשבה על הביקור שתכנן סבי, זמן קצר לפני שהלך לעולמו, גרמה לי להגיע לכאן ולהיות פתוח לרעיון של לגור בגרמניה ולהיות אזרח שלה. זה הרגיש לי כאילו הוא עשה ניסיון לסלוח, וזה הזיז הצידה את כל הספקות שהיו לי.
"היום, כשאני משחק עבור הנבחרת הלאומית, אני בטוח שסבי היה גאה בי מאוד. מדובר גם בהישג גדול מבחינה ספורטיבית, ואני גם בטוח שסבי היה מאוד גאה לראות שגרמניה השתנתה ומוכנה לקבל את כולם, ללא הבדל דת או גזע."
בניגוד לאשתו, קאופמן יודע רק מילים ספורות בעברית. עם זאת, הוא מאוד מחובר לשורשיו היהודיים, וגם לישראל. אשתו, דניאל, היא בת לישראלים שעברו למיניאפוליס לפני שנים רבות ודוברת עברית שוטפת.
סבה וסבתה עדיין מתגוררים בפתח תקוה ובני הזוג קאופמן דואגים לבקר אותם מידי פעם. "ביקרנו בישראל כמה פעמים ואנחנו מקווים לבקר שוב בקרוב," אומר אוואן. בני הזוג גם מקפידים לשמר את המסורת היהודית ולחגוג את החגים. כמו כן, הם עורכים בכל ערב שישי ארוחת שבת מסורתית בביתם שבדיסלדורף.
עם זאת, אוואן מודה שהם עדיין לא מעורים לגמרי בקהילה היהודית. בני הזוג אמנם מכירים חלק מאנשיה, ואף נפגשו עם רב העיר כמה פעמים, אולם, לדבריו של אוואן, הם "לא מצליחים לבקר בבית הכנסת לעתים תכופות."
קאופמן שמע על התקרית האנטישמית, שבמסגרתה אוהדים גלוחי ראש של קייזרסלאוטרן הגיעו לאימון הקבוצה והשמיעו קריאות קשות לעבר כדורגלן הקבוצה, איתי שכטר, אבל, לדבריו, הוא עצמו מעולם לא נתקל בתופעה דומה. להפך, גם האוהדים וגם חבריו לקבוצה מגלים התעניינות רבה בשורשיו היהודיים ובסיפור המשפחתי שלו.
"בארבע השנים שאני בגרמניה לא נתקלתי בחוויה שדומה למה שעבר שכטר," הוא אומר, "למעשה, כשהגעתי לכאן לא הייתי בטוח שאני רוצה לדבר על העבר המשפחתי שלי, או שאנשים ברחבי גרמניה בכלל ידעו שאני יהודי, אבל ככל שהזמן חלף הדאגה שלי הלכה ופחתה.
לא משנה באיזה מקום תגור, תמיד יהיו קיצונים שירצו להביע את דיעותיהם - אבל אני לא מוכן לתת להם להשפיע על הדרך שבה אני חי את חיי ועל ההחלטות שאני מקבל. חבריי לקבוצה למדו על השואה בבתי הספר כשהיו צעירים, אבל אני חושב שהם מעולם לא פגשו אדם יהודי עד שהגעתי לקבוצה, והם גילו סקרנות רבה לגבי הסיפור שלי.
הם תמיד רצו לדעת מה המשמעות של להיות יהודי, מה אני חוגג ומהן האמונות שלי. בסופו של דבר, אני יודע שהם גילו שאני אותו אדם בדיוק כמוהם, רק שהאמונות שלנו שונות." בקרוב מתכננים בני הזוג קאופמן ביקור באושוויץ ובמספר מחנות השמדה נוספים בפולין ובגרמניה.
הם רוצים לראות מקרוב את המקום שבו נרצחו בני משפחתו של אוואן. בימים אלה, בכל אופן, הם מצפים ללידת בנם הראשון, בחודש יוני הקרוב, בעוד שעונת ההוקי בגרמניה נכנסת לשלביה המכריעים, כך שהשניים ממתינים לזמן שבו יתאפשר להם לערוך את הביקור.
- כידוע, יהודים רבים מישראל נשבעו לעולם לא לדרוך בגרמניה ולא לרכוש מוצרים שמגיעים מהמדינה. כיהודי שמתגורר בגרמניה ואף לובש את מדי הנבחרת הלאומית, מה יש לך לומר להם?
"אני מבין ויודע שחלק מהאנשים בוודאי לא יסכימו עם הנוכחות שלי או של כל יהודי כאן, אבל זה לא תפקידי לומר להם האם הם צודקים או טועים. אני רוצה להתקדם עם החיים ולמרות שאני לא שוכח את העבר, מבחינתי אעשה הכל כדי שהעתיד יהיה טוב יותר - וזו אחת הסיבות לכך שהגעתי לגרמניה.
אני חושב שגרמניה היא מקום נהדר להתגורר בו. האנשים מאוד חביבים ומזמינים וכשאני מסתובב ברחוב אני רואה תושבים מכל העולם שגרים פה. בכלל, אני מציע לאנשים להגיע לכאן ולראות במו עיניהם את גרמניה הנוכחית ואני מקווה שהם אכן יעשו זאת."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם