עונת הניצחון של בלאט
פנאתינייקוס קבוצת כדורסל יותר טובה ממכבי ת"א, אבל כשהשחקנים הצהובים עשו מה שהמאמן שלהם ביקש, הם נראו מצוין על המגרש. לעומתו, אוברדוביץ' כמעט והרס לקבוצתו את המשחק
בתחילת המשחק היא השתמשה בתרגיל חדש ששיחרר את דייויד בלו לקליעה, בעוד למחצית השנייה היא יצאה כמו מלוע של תותח, והשוותה את התוצאה בכמה דקות של הגנה טובה והחלטות חכמות בהתקפה.
לא קיבל שריקות מוצדקות. קית' לנגפורד, אתמול צילום: דני מרון
אלא שאת המשחק לא מכריעים תרגילים וטקטיקות, אלא הרגלים שנרכשים בעמל רב לאורך כל העונה. ומכבי של העונה לא היתה קבוצה יציבה דיה כדי לפתח הרגלים טובים.
בכל פעם שמכבי התקרבה, היא טעתה ביסודות כדורסל בסיסיים: השאירה את השחקן הלא נכון חופשי, נתקעה בהגנה על הפיק'נ'רול, אחד משחקניה לקח זריקה קשה לתוך יער ידיים (ובמקרה של לנגפורד, תוך ספיגת עבירות שלא נשרקו.(
בלאט כעס בסיום על השיפוט
בלו מכין את הקרקע לפרישה
פנתינאייקוס, מנגד, למרות משחק בינוני ורווי איבודי כדור, ידעה לחזור תמיד לבסיס - לאותם מהלכים מעטים ופשוטים שהיא מבצעת כבר שנים, עם אותו מאמן ועם אותם שחקנים.
ואז קרה משהו מוזר: אוברדוביץ' התחיל להפריע לקבוצתו, כששכח על הספסל את שאראס והחליף משום מה את דייויד לוגאן, שהיה נהדר בדקות המעטות ששיחק.
בלאט, כיאה למאמן שמאלתר לאורך עונה שלמה בניגוד לאופיו, הימר על גיא פניני וטל בורשטיין - וקיבל מהם את משחקם הכי טוב העונה, במקביל להתעלות הרגילה של בלו. בסוף, מכבי הייתה קרובה לנצח גם מפני שזנחה את הכדורסל האינדיבידואלי והלא חכם שאיפיין אותה לפרקים לא מעטים
העונה, ומסרה 22 אסיסטים.
התוצאה, כואב ככל שזה יישמע, היתה מוצדקת: פנתינאייקוס היתה קבוצת הכדורסל הטובה יותר לאורך מרבית הסדרה. מנגד, החזרה המופלאה של מכבי הזכירה שהקבוצה הזאת, למרות מגבלותיה, בכל זאת עשתה משהו העונה.
היא התגברה על קשיים פיזיים ומנטליים עצומים, נפרדה מהשחקן הטוב ביותר שלה, התמודדה עם כושר גרוע של כוכבה הגדול בעונה שעברה, והחליפה שיטות משחק והרכבים בלי סוף.
למרות ההפסד, זו עונת ניצחון של דייויד בלאט. גם אם לא יביא גביע לת"א, הוא לפחות הצליח לגרום למועדון שלא יודע להפסיד לחוש גאווה אחרי הפסד בנקודה - וזה הישג בפני עצמו.
הוציא הרבה מאוד מהעונה הזאת. דייויד בלאט
צילום: דני מרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם