ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

המופלטה שלי: ליאור אליהו והגויאבה

הקלות בה קולע פורוורד מכבי נק' מדהימה את עמרי פולק, גם הצורה בה הוא זורק מותירה אותו ללא מילים. nrg ספורט עושה פיקנ'רול

ההתקפה נתקעה, כמו לא מעט פעמים העונה. התרגיל ששירטט המאמן כבר מזמן נזרק לפח, עברנו לשלב האילתורים. הכדור מצא את עצמו בידיו של הפורוורד הגמלוני, שבשני צעדים קלילים חדר לרחבה והוסיף עוד שתי נקודות למאזנו לאחר זריקה שלא כל כך דומה לכלום.

הקלילות בה מספר 8 בצהוב צובר נק', גם אם אינה חיננית, מדהימה ומרהיבה כאחד. זאת המומחיות של הילד הכישרוני מר"ג, ליאור אליהו שמו. השחקן שיכול היה באותה קלילות להפוך לפרזנטור של פרי הגויאבה, הכינוי שהודבק לזריקה הייחודית שלו.

חייבים להעריך את אליהו ואת היכולת הקסומה שלו. הוא מפתיע גם את הגדולים שבשחקנים, הרי הם לא מצפים שהשחקן המקצוען שלפניהם יחליט על דעת עצמו לזרוק מהבטן. גם אלו שיודעים מה מצפה להם לא מוצאים פיתרון לאותה גויאבה, שלמזלה מגובה ביכולת אתלטית מרשימה.

נכון שאליהו על 205 הס"מ שלו אינו בדיוק האדם הממוצע, אבל הזריקה השכונתית מעניקה לי את התחושה שהוא מייצג אותי ואת האיש הפשוט - אם הוא והגויאבה יכולים, אולי אני והזריקה המכוערת שלי גם היינו מצליחים להפתיע מישהו.

אם כן, מדוע אני מחשיב את אליהו כמופלטה? כתענוג אסור? תחושת אחריות גדולה מציפה אותי כשאני מקליד מילים אלו, אבל קיים בי החחש

שצורת משחקו של הפורוורד עשויה להרוס את עתידו של הכדורסל הישראלי.

רק תדמיינו את הילדים שיצפו בו ויסתובבו עם האמונה המוטעית שכך צריך לזרוק, שכך צריך לשמור (או במקרה המדובר - רק לעשות כאילו). תוך עשור אנחנו עשויים למצוא את עצמנו את נבחרת שלמה של משליכי גויאבות. על אף הצלחתו, ספק אם אפשר לבנות על הפרי העדין שיביא אותנו אל הפודיום.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...