לא בדיוק משכנע: על נאום אבי לוזון
כנראה זאת הפעם האחרונה בה יו"ר ההתאחדות זועק 'זאב, זאב' ומקבל בשל כך תשומת לב וזמן שידור יקר. בפני מי שיודע לפאר את עצמו תחת כל מיקרופון רענן ולהתהדר בכינוי "איש של עשייה", עומדת הזדמנות פז - לשנות את הכדורגל הישראלי
אבי לוזון. אינו מהטיפוסים המתפטרים צילום: דני מרון
הייתי מצטרף לקריאה אם הייתי מאמין שזה אכן יכול לקרות, אבל אני ריאליסט מטבעי. לוזון, כמו רבים מהפוליטיקאים והעסקנים שלנו, אינו מהטיפוסים המתפטרים. אין לו שום כוונה לוותר על עמדת הכוח שלו, על אפכם ועל חמתכם הוא יסיים את הקדנציה.
סיבה נוספת שמונעת ממני לדרוש את ראשו של היו"ר היא העובדה שאין באופק מחליף מתאים וראוי. אין טעם להחליף עסקן אחד באחר, כל זאת בהנחה שהמהלך לא יכלול שינוי מהותי במבנה ההתאחדות והכדורגל הישראלי שיותיר את תפקיד היו"ר עם הרבה פחות אחריות וכוח.
אם כן, עלינו להציע למר לוזון מספר עצות כדי שישרוד עד לסיום הקדנציה, צעדים שאת פירותיהם נוכל לקטוף בעתיד הקרוב והרחוק. מדובר בהחלטות קשות, חלקן ידרשו ממנו לוותר על חלק מכוחו, אם יעשה זאת הוא יוכל להיזכר כמו שתמיד הצהיר על עצמו - איש של עשייה.
זה עסק לכל דבר
הגיע הזמן שהספורט הישראלי יסתכל מסביב ויבין שעליו להפוך לעסק, עדיף אחד מרוויח. הקמת מנהלת ליגה, יחד עם שינוי הסעיף בתקנון ההתאחדות האוסר על הקבוצות להרוויח כסף (דורש מהן להיות מלכ"ר), היא תפיסת שתי ציפורים במכה - הליכה בכיוון העסקי והפחתת השפעת המוסדות המיושנים של ההתאחדות על הכדורגל המקצועני. יש להשאיר להם את הנבחרת, הליגות החובבניות ותשתיות הנוער.
העולם העסקי מתנהל על פי נורמות התנהגותיות גבוהות יותר מאלו הנהוגות במרחב הציבורי. רוב המנהלים לא היו ממשיכים להעסיק עובד שתקף את אחד מעמיתיו, את אותה סבלנות צריך להפגין כלפי שחקנים ובעלי תפקידים שפשעו. בספורט האמריקאי פוגעים בשחקנים היכן שכואב - בכיס, קנסות כבדים והשעיות ארוכות (במהלכן לא
זכאי החוטא לשכר) הן עניין שבשגרה.
אם לוזון רוצה להיפטר מהאלימות הוא חייב להיפטר מהאלימים או לפחות מהנטייה של המעורבים בעניין לאלימות. על התנהגות האוהדים אין לו שליטה, בטח כשכל מה שעומד לרשותו הם עונשים קולקטיביים חסרי השפעה, לכן עליו לטפל באלו הנתונים למרותו - הקבוצות, השחקנים ובעלי התפקידים. מי שמייצגים את המוצר שהוא הכדורגל הישראלי צריכים להיות נקיים כשלג, מי שלא יתיישר ייענש בחומרה. גם על בעלי הקבוצות לאמץ קו תקיף שכזה, בדיוק כפי שעליהם לעשות במקרים של גילויי גזענות.
צילום: יוגב אטיאס
האלימות, שאינה בעיה רק בכדורגל אלא בכלל החברה הישראלית, לא תיעלם ללא שינוי מחשבתי כולל מצד גורמים נוספים כמו שרת הספורט, לימור לבנת, בתי המשפט והמשטרה. מסלול ענישה מהיר, עליו דיברה לבנת בימים האחרונים, יהיה דבר מבורך. הקמת בית דין לספורט יהיה צעד מבורך עוד יותר.
שופט שכרגע שלח רוצח לכלא - לרוב לא לעונש המקסימום המותר בחוק - מתקשה להתייחס בחומרה לחוליגן שזרק מוט ברזל אל עבר מאמן מכבי חיפה. עם זאת, אינני חושב שיש לדרוש עונשי מאסר - רוב ציבור אוהדי הכדורגל מורכב מאנשים נורמטיביים, הפיכת רבים ממנו לעבריינים מורשעים לא תסייע למדינה (בדיוק כמו הדיון בנוגע לחוק ההפללה של מעשני הקנאביס). כמו עם השחקנים, גם פה יש להטיל קנסות כבדים ומאיימים. חלק מהכסף אפשר להפנות לחינוך נגד אלימות.
לסיכום, נראה כי זאת הפעם האחרונה בה אבי לוזון זועק 'זאב, זאב' ומקבל בשל כך זמן שידור יקר ואת תשומת לב אוהדי הכדורגל. בפני מי שיודע לפאר את עצמו תחת כל מיקרופון רענן ולהתהדר בכינוי "איש של עשייה" עומדת הזדמנות פז - לשנות את הכדורגל הישראלי.
על זה חלם כשנכנס לתפקיד, רק אם יצליח להתעלות על עצמו ולפעול נגד טבעו (לוותר מרצון על כוח) הוא ייחקק בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. בינתיים הוא מסתפק בלהיות הכי ישראלי שיש ומקים ועדה. אותי זה לא משכנע, ואתכם?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם