לי כל גל: קורזיץ שוברת שיאים
מיוחד - 64 סמלים ישראלים: אחרי שנטשה את הספורט לשנתיים, אחרי ששרדה תאונה קשה שכמעט הביאה למותה, אחרי שזכתה בשלוש אליפויות עולם בקריירה - לי קורזיץ היא התקווה הגדולה של ישראל לאולימפיאדת לונדון
אולי זה המלח של הים שמלחך את החוף, אולי העשן שיוצא מארובות תחנת הכוח בחדרה הסמוכה, אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח: עוד בתחילת שנות ה-70 זכה בן המקום יורם קידר באליפות העולם בשיט מפרשיות מדגם .420
יהודה אטדגי השתתף בתחרויות הגלישה בלוס אנג'לס ,'84 עמית ענבר היה שלוש פעמים סגן אלוף עולם ופעמיים אלוף אירופה בגלישת רוח, נמרוד משיח השיג שלוש מדליות באליפויות עולם ומתמודד עכשיו מול שחר צוברי על המקום הבודד שהוקצה לכל מדינה באולימפיאדת לונדון.
אבל נכון לעכשיו, בת המקום (היא נולדה בחופית, אבל מתגוררת כבר שנים במכמורת) המפורסמת ביותר היא לי קורזיץ. פחות מ-100 ימים לפני טקס הפתיחה, קורזיץ בת ה-28 היא התקווה האולימפית הגדולה ביותר של המשלחת הישראלית.
עבורה זה יהיה ניסיון שלישי. באתונה 2004 היא סיימה במקום ה-13, בבייג'ינג לא השיגה את המינימום, אבל ללונדון היא מגיעה כמועמדת מובילה למדליית זהב. לפני פחות מחודש זכתה באליפות העולם בגלשן מסוג "ניל פרייד", שנערכה בקדיס, ספרד, וסגרה בכך מעגל שהתחיל תשע שנים לפני, באליפות העולם שהתקיימה באותה עיר.
גם מאליפות העולם שנערכה בדצמבר 2011 בפרת,' אוסטרליה, היא יצאה מנצחת. בזכות כל אלה היא נכנסה להיסטוריה כספורטאית הישראלית היחידה שהשיגה טריפל עולמי. לא סתם משא הציפיות שהיא נושאת על גבה כבד במיוחד.
לי, בתם של מיקי וששון קורזיץ, באה מן הים. אחרי שנולדה לקח אותה אביה, דייג ומציל, מבית החולים הביתה ובדרך עבר בחוף וטבל אותה במי הים המלוחים. כמה שנים אחר כך, כשאמא שלה ילדה את אחותה, לי ישבה עם אחיה בספינת הדיג של אבא.
"הים? כל החיים פחדתי ממנו. לא פחד כזה של פיק ברכיים, אבל פחד של ידיעה שהוא חזק ממני", היא אומרת. "מה אני לעומתו. בסך הכל פיפס. אני מעריכה ומודעת לסכנות שלו. מדי פעם אני חוטפת ממנו סטירות, לפעמים הוא כל כך חזק שאני ממש כלום לידו".
למרות שהיא רק בת 28, יש לה היסטוריה ארוכה כמעט כמו של הזקן מהים של המינגוויי. "אני בן אדם שכל הזמן אוהב פעילות. עשיתי ג'ודו והייתי אלופת ישראל בגיל 13, ואני עושה סקייטבורד ואופניים וכל ספורט אפשרי; אבל בים, אם אתה עושה משהו בלי לחשוב, אכלת אותה. דווקא הפציעה החמורה שלי באה מהתנגשות עם גולש אחר".
קורזיץ, במקור קוז'יץ - עד שהסבא הפולני שלה שינה קצת את מה שהיה קשה להגות - נפצעה בפעם הראשונה בפסח 2009 בהוואי, לשם הגיעה לסבב בינלאומי לגלישת גלים. היא היתה עסוקה במקביל לצילומים לספונסר שלה, הליקופטרים חגו באוויר מעליה והיא עלתה על גל של חמישה מטרים.
למזלה הרע, ברגע שנחתה מהגל, הגיח לעברה גולש שלא הבחין בה ונכנס בה בשיא המהירות עם גב הגלשן שלו. באותו רגע היא היתה נתונה בסכנת טביעה, מרגישה כמו סמרטוט בתוך מכונת כביסה עצומה שאינה ניתנת לעצירה. היא הצליחה להוציא לרגע את הראש, אבל התקשתה
"הרגשתי שאני נחנקת והבנתי שאני הולכת למות, אבל ברגע האחרון אחד הגולשים קלט שאני טובעת ומשך אותי", היא נזכרת. בבית החולים התבררו ממדי הפציעה - שתי צלעות שבורות, מפרק שבור ורגל שהסתבכה בסלעים ונשברה. יומיים שהתה בטיפול נמרץ, כשהסובבים אותה חוששים שתישאר משותקת לכל החיים, בלי שום סיכוי לחזור לגלוש. עד היום הצלעות שלה מרחפות בחלל הגב, לא מחוברות לשום דבר.
אבל בניגוד לתחזיות, כעבור מספר חודשים, אחרי שהצליחה לרדת ממשככי הכאבים, חזרה קורזיץ לגלוש. בקיץ ,2010 באליפות אירופה בפולין, בתנאי רוח קשים, הגיעה לעמדה של עקיפת מצוף בזמן שגולשת צרפתייה נכנסה בה והמפרש שלה נפל עליה.
היא צללה מתחת למפרש כדי לעלות מעל המים, אבל לא הצליחה לצאת ורק ראתה את השמים הכחולים מבעד למחסום השקוף והאכזר שתחתיו נתקעה. קורזיץ איבדה את ההכרה, ובזכות אחד המאמנים שצפה במתרחש, חולצה לסירת מנוע ועברה טיפול הנשמה.
פציעות וסכנות הן חלק מהקריירה של כל שייט, אבל עושה רושם שלקורזיץ יש כישרון מיוחד בתחום. היא תמיד הלכה על הקצה. כשכולם ידעו שצריך לשמור על הגוף והבריאות, סירבה לוותר על הפאן. הכל היה בתפריט שלה - אקסטרים בים, רכיבה על סוסים, סנובורד, רולרבליידס, סקייטבורד, רמפות, ריקודים במסיבות בטבע. כשלא הרוויחה כסף מתחרויות, עבדה בגננות ומלצרות, גם כשכבר היתה לה מדליה מאליפות עולם.
- פחות מ-100 ימים לפני לונדון. מה זה אומר מבחינתך?
"אני מרגישה ממש טוב, מתחילה להתחדד. יש רגיעה מבחינה תחרותית כי צריך לייצר את הרעב הזה מחדש אחרי התחרויות האחרונות. עכשיו הולכים לעבודה סיזיפית, אופניים, שלוש שעות של סיבולת לב-ריאה, חתירה בפדאל בורד ובקיאקים. כיוון שהגוף עובד בגלישה, צריך את כל הפרמטרים, ומשתמשים בהם כדי לחזק את הגוף".
- את יכולה להגיד שאת כבר מכירה את הים?
"זה לא משנה שאני כבר 20 שנה בים, הוא יכול להפתיע אותי כל רגע. פעם נכנסתי בגלישת גלים לים גבוה, והגל נשבר לי על הראש. זה היה ליד ארובות חדרה. שתיתי מים, חיבקתי את הגלשן חזק-חזק וחיכיתי שהוא יציף אותי למעלה.
אם תעשה משהו בלי לחשוב עליו עד הסוף, אתה אוכל אותה. אבל הפציעות שלי באו מפגיעת בני אדם. עם הטבע אני מסתדרת, עם בני אדם לפעמים פחות, לפחות בים אני משתדלת לברוח מהם".
- את נוסעת ללונדון במחלקת תיירים או בביזנס? כוכבת על או רעבה לניצחון?
"מבחינתי אני במחלקת תיירים כי אני אוהבת להרגיש כמו כולם. היתה לי שנה מאוד חזקה ואני מקווה להביא מדליה. כל העניין הוא להישאר אותו דבר".
- אומרים על הספורטאי הישראלי שהוא עושה במכנסיים ברגע האמת. את שלוש פעמים אלופת עולם. מה מבדיל אותך מהשאר?
"אני אף פעם לא באמת בלחץ, אבל כן אני מרגישה נציגה של ישראל ואני נהנית מזה. יש מידה של דריכות או מתח ולחץ שנהנים ממנו, לחץ של תחרות. אני מתמודדת עם טבע לא נשלט. בתנאים שלי, שזה אומר רוח טובה, 14 קשר ומעלה, אני אנצח ואביא זהב. אני יודעת את זה, אבל לא יודעת מראש מה יהיו התנאים. כשיש רוחות חלשות באתר התחרות, זה לחץ. אם יש רוח, כל הלחץ שלי יורד, אבל אני משתדלת להגיע מחייכת בכל מצב. השתפרתי מאוד גם ברוחות החלשות, תהיה רגוע".
שיט וגלישה הם ענפי הספורט המצליחים ביותר של ישראל, אבל מכיוון שמדובר בספורטאים שנמצאים אי שם בלב ים - קשה לאוהדי הספורט לעקוב אחריהם, להבין את הדקויות שמפרידות בין הצלחה לכישלון, בין מדליה למפח נפש.
המאמנים שלהם יוצאים ברגעי ההכרעה לים, צופים מהאזורים המותרים להם במשקפת, בוחנים מי עבר את המצוף נכון, אומדים את הישגי המתחרים. אבל בסופו של דבר, כמו שאומר יו"ר איגוד השיט, יהודה מעיין, שייצג את ישראל במונטריאול '76 בשיט מפרשיות, ההצלחה של הישראלים בענף נובעת בעיקר מהכישרון המולד. אין בישראל מתקנים, הבירוקרטיה מקשה והתקציבים נמוכים, אבל למזלם של הגולשים הים ניתן להם בחינם.
תשע השנים האחרונות של קורזיץ, בין הזכייה הראשונה בגיל 19, לזכייה הנוכחית כשהיא בת 28, היו סוערות, הרסניות ולא אופייניות לספורטאית שאמורה לעקוב אחרי משנה סדורה בדרך לצמרת. למרות המחויבות המקצועית שהפגינה, קורזיץ לא הסכימה לוותר על הרפתקאות הנעורים שלה, גם כשגבו ממנה מחיר כבד.
לפני חמש שנים עזבה בפעם הראשונה בחייה את הים, לקחה חופשה ונסעה לבד להימלאיה. החופש שחוותה אחרי שנים של מסגרות אימונים לחוצות היה משכר, אבל ראשי איגוד השיט והמאמנים שלה היו אוהדים פחות, מה גם שקורזיץ אף פעם לא הצטיינה במזג דיפלומטי ויש לה היסטוריה של סכסוכים עם ראשי הענף. למזלה, מועדון הבית במכמורת תמיד קיבל אותה בחזרה.
מאז הזכייה בקדיס לפני חודש וחצי קורזיץ לא נגעה בגלשן - כדי לחזור אליו רעבה בזמן. בינתיים היא עובדת חזק על בניית הכושר הבסיסי ושימורו בעזרת חתירה, שחייה, ים, אופניים, יוגה ופילאטיס, וגם דיג, תחביב שירשה מאבא שלה.
בתחילת מאי היא תצא עם מאמנה, בן פינקלשטיין, למחנה של שבועיים וחצי באתר האולימפי שנמצא בוויימות,' מדרום ללונדון. השניים יחזרו לישראל לשבועיים של מנוחה ושימור כושר, ובתחילת יוני ייצאו עם ציוד חדש לתחרות מטרה באתר האולימפי. אחרי חודש נוסף הם יטוסו לתחרות הגדולה, כשעל הכתפיים יושב עמישראל קצר הרוח.
- יש ספורטאים כישרוניים שפחות אוהבים לעבוד ויש סוסי עבודה. מה את?
"אני בחורה כישרונית ולמדתי לעבוד. לא תמיד אהבתי לעבוד קשה. אופניים זה קשה, אבל אני עובדת על זה עם נמרוד משיח. לאף אחד אין מוסר עבודה כמו שיש לו, ויוצא שאני עובדת חזק כמו הבנים, יותר מכל בת".
המתחרות הגדולות שלה בלונדון יהיו חברותיה הטובות זוחה קלפצ'קה הפולנייה ומרינה אלבאו הספרדייה, שעמדו - בסדר הזה - על דוכן המדליות באוסטרליה. גם האיטלקייה אלכסנדרה סנסיני, כבר בת 41 ועם שלוש מדליות אולימפיות, עדיין לא אמרה את המילה האחרונה. קורזיץ אומרת שהמנצחת תהיה זו שהראש שלה יעבוד הכי טוב.
- איך הן מסתכלות עלייך כישראלית?
"הן היו פה לפני כמה חודשים ולא פחדו. האירופאים חיים בבועה מטורפת. הם כל הזמן בים, לא קוראים עיתונים ושומרים על היכולות שלהם. אותי כן מעניין הכל ואני מנסה לייחצן את ישראל וזה לא פשוט".
המאמן שמלווה אותה, בן פינקלשטיין, הוא בן מחזור שלה מגן הילדים. פינקלשטיין, יליד כפר ויתקין, היה גולש רוח מצטיין כנער, יריב של שחר צוברי. בכיתה י"ב פרש ועבר להדרכה. בתחילת 2010 פגש את קורזיץ, שהתאמנה עם ילדים אחרי שהיתה כמעט שנתיים מחוץ לעניינים.
"אני לא יודע מה היה לה קודם וגם לא רוצה להיכנס לזה", אומר פינקלשטיין. "יש לנו את הפינה שלנו, ויש יחסים טובים עם האיגוד ועם יהודה מעיין, שעוזר מאוד מהרגע שלי חזרה לעניינים. גם גור שטיינברג, שמנהל את ההכנות האולימפיות, יודע לתת לה את השקט שהיא צריכה".
- מה ההסבר להצלחה של השנה האחרונה?
"אנחנו נהנים. אני מארגן לה סדר יום, יורד איתה לכל אימון. יש קרבה בינינו, אבל אנחנו יודעים לעשות הפרדה. אפשר לשתות יחד בירה בערב, אבל אנחנו עובדים קשה. שיט זה לא שחייה. שחיין נכנס למים, שוחה חמש שעות, נח, חוזר לבריכה. אצלנו יש גיוון. כל יום הים הוא אחר מבחינת הגלים והרוח, ובכל פעם האוקיינוס הוא אחר: פעם אוסטרליה, פעם אירופה, פעם מכמורת, פעם אילת. זו לא אותה בריכה".
לפי פינקלשטיין, הכישלון באתונה נבע ממתח ולחץ שלא נותבו למקומות נכונים. היום קורזיץ מסוגלת להתנתק, לשים אוזניות ולשמוע איימי ויינהאוס. "הפציעות של לי שינו אותה לטובה", הוא אומר. "אמרו לה שהיא לא תוכל ללכת, שנגמר לה הפרק הזה בחיים. כשהיא התאוששה כמו שרק היא יודעת היא העריכה הכל הרבה יותר. היא שומרת יותר, פוחדת ממה שצריך. היא יודעת איפה לשים את הרגל כדי שהגל ייקח אותה טוב יותר. חוץ מזה היא אוכלת קינואה וירקות אורגניים. זה כבר רציני".
- איך הן מסתכלות עלייך כישראלית?
"הן היו פה לפני כמה חודשים ולא פחדו. האירופאים חיים בבועה מטורפת. הם כל הזמן בים, לא קוראים עיתונים ושומרים על היכולות שלהם. אותי כן מעניין הכל ואני מנסה לייחצן את ישראל וזה לא פשוט".
המאמן שמלווה אותה, בן פינקלשטיין, הוא בן מחזור שלה מגן הילדים. פינקלשטיין, יליד כפר ויתקין, היה גולש רוח מצטיין כנער, יריב של שחר צוברי. בכיתה י"ב פרש ועבר להדרכה. בתחילת 2010 פגש את קורזיץ, שהתאמנה עם ילדים אחרי שהיתה כמעט שנתיים מחוץ לעניינים.
"אני לא יודע מה היה לה קודם וגם לא רוצה להיכנס לזה", אומר פינקלשטיין. "יש לנו את הפינה שלנו, ויש יחסים טובים עם האיגוד ועם יהודה מעיין, שעוזר מאוד מהרגע שלי חזרה לעניינים. גם גור שטיינברג, שמנהל את ההכנות האולימפיות, יודע לתת לה את השקט שהיא צריכה".
- מה ההסבר להצלחה של השנה האחרונה?
"אנחנו נהנים. אני מארגן לה סדר יום, יורד איתה לכל אימון. יש קרבה בינינו, אבל אנחנו יודעים לעשות הפרדה. אפשר לשתות יחד בירה בערב, אבל אנחנו עובדים קשה. שיט זה לא שחייה. שחיין נכנס למים, שוחה חמש שעות, נח, חוזר לבריכה. אצלנו יש גיוון. כל יום הים הוא אחר מבחינת הגלים והרוח, ובכל פעם האוקיינוס הוא אחר: פעם אוסטרליה, פעם אירופה, פעם מכמורת, פעם אילת. זו לא אותה בריכה".
לפי פינקלשטיין, הכישלון באתונה נבע ממתח ולחץ שלא נותבו למקומות נכונים. היום קורזיץ מסוגלת להתנתק, לשים אוזניות ולשמוע איימי ויינהאוס. "הפציעות של לי שינו אותה לטובה", הוא אומר. "אמרו לה שהיא לא תוכל ללכת, שנגמר לה הפרק הזה בחיים. כשהיא התאוששה כמו שרק היא יודעת היא העריכה הכל הרבה יותר. היא שומרת יותר, פוחדת ממה שצריך. היא יודעת איפה לשים את הרגל כדי שהגל ייקח אותה טוב יותר. חוץ מזה היא אוכלת קינואה וירקות אורגניים. זה כבר רציני".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם