הקבוצה של המדינה: בארסה מול מכבי
מיוחד - 64 סמלים ישראלים: מצד אחד עומדת לה מכבי ת"א, הקבוצה שהצליחה לעשות את החיבור בין מדינה לקבוצת כדורסל, אך נפגעה בשנים האחרונות. מנגד ברצלונה, שנדמה כי הפכה לסמל של הישראלים כאילו היא משלנו. מתי זה קרה ואיך קותי קשור להכל?
עד לפני שלוש שנים זהות הקבוצה היתה ברורה: מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. השינוי הגיע עם התאבדותו של מוני פנאן, בעקבות פרשיית מרמה סבוכה שטרם נחקרה עד תום וגרמה לשבר בקרב הקהל הצהוב.
זו לא היתה נטישה המונית או הוקעה פומבית של הקבוצה, אולם האפקט המצטבר של הפרשה גרע מהאמוציות החזקות שמרגיש עמישראל כלפי הקבוצה שלו. יד אליהו, או היכל מותג כלשהו, עדיין מלא בימי חמישי, אבל קפיצות קולקטיביות למזרקה בכיכר רבין הן כבר לא אופציה.
כמו אקסטזי. אל החלל שנפער בקטגוריית הקבוצה של המדינה השתחל בשלוש השנים האחרונות מועדון הכדורגל של ברצלונה - סליחה, בארסה - ממחוז קטלוניה הבדלני אשר בספרד.
על פניו, השידוך הזה נראה מופרך: ברצלונה הוא מועדון פרו-פלסטיני מוצהר, שרואה הקבלה בין מאבקם של תושבי הגדה הערבים למאבק הקטלוני; ז'וזפ גווארדיולה, המאמן הכל יכול המכונה בפי תושבי ישראל המסוחבקים איתו "פפ", הכריז כי הוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית; ואם אין די בכך, הרי ששחקניו הם הפרזנטורים של "קרן קטאר".
ובכל זאת,
האהדה הישראלית לברצלונה היא כמו אקסטזי. היא גורמת לתחושה אופורית בזמן אמת, אולם לאחר השימוש היא גוררת עימה דיכאון עמוק. היא אחת הסיבות שהביאו למיאוס מהכדורגל המקומי ולתחושה הכוזבת כי מצבו מעולם לא היה גרוע יותר.
ובכן, הכדורגל שלנו תמיד היה שכונה. ההבדל הוא שכעת אנו מביטים בה דרך מראה שמציגה רף בלתי עביר. האהדה לברצלונה היא לא בריחה מהגועל שמעוררת ליגת העל, היא הסיבה שגורמת לסלידה כה עמוקה ממנה.
מעטים מול רבים. אבל לברצלונה, כאמור, יש תכונות שמהלכות על הישראלי קסם. לעומת המדרידיסטים הגלקטיקואים שקונים כל מה שזז בסכומי עתק, היא מטפחת שחקני בית (גם אם בפועל הוציאה מאות מיליוני יורו על רכש זר). הישראלי מוצא בה את אתוס המעטים מול רבים איתו הוא כה מזדהה. כמו במלחמת ששת הימים, גם ברצלונה מנצחת את כל מי שקם עליה לכלותה.
גם היא לא סתם מנצחת, אלא מפרקת. ולא סתם מפרקת, אלא גם עושה זאת עם אסתטיקה של רקדנית בלט ונחישות של מאיר הר-ציון. היא ההתגלמות הנאמנה ביותר של הישראלי. ובהתאם למעמדה, גם לה הישראלי סלח אחרי שהעמידה את אהדתו במבחן ועשתה את מה שמותר רק לקבוצה של המדינה: היא שיחקה ביום הזיכרון.
(ניב הדס)
במשך העונה האחרונה עמדו אחוזי הצפייה במשחקיה של מכבי ת"א ביורוליג על קצת יותר מעשרה אחוזים. הנתון נסק לסביבות ה20- אחוז רק במשחקים המכריעים של סדרת רבע הגמר מול פנאתינייקוס. לכאורה זהו נתון סביר לחלוטין כשלוקחים בחשבון את הפלטפורמה המשדרת, ערוץ ,10 שמפסיד דרך קבע לזכייניות ערוץ ,2 אבל הוא גם מלמד על הנגיסה בכוחו של המותג הצהוב.
במשך שנים המתינו אנשי הכדורסל ליריבה ספורטיבית שתסכן את ההגמוניה של שמעון מזרחי. המועמדות התפוגגו בזו אחר זו. אלו שגנבו למכבי אליפות, מהגליל, מחולון ומהגלבוע, לא הצליחו למנף את ההישג וחזרו במהירות לממדים זעירים. השוק הישראלי קטן מדי, העוצמה של מכבי גדולה מדי והמנהלים שלה ממולחים מדי מכדי שקבוצה ישראלית תסכן אותה באמת. איש לא ידע שבסוף היא תפסיד את התואר "הקבוצה של המדינה“ לערוץ .2
כי מעבר לזיהוי עם המדינה מכבי ת"א היא מוצר בידורי. אחרי שנהנתה במשך שנים מ-100 אחוזי רייטינג, בשני העשורים האחרונים היא מתמודדת עם מתחרים טלוויזיוניים אטרקטיביים לא פחות. מתמודדים בתוכניות ריאליטי לא מנתרים כמו ריצ'רד הנדריקס, אבל הם מספקים לצופה אותם אלמנטים שהוא מחפש במשחק ספורטיבי - מתח, תחרות, מעורבות רגשית.
הצהובים יכולים למכור מראש את כל הכרטיסים לנוקיה, אבל מפסידים בקרב על הרייטינג. הטרמפיסטים ייצאו לחגוג בפארק אחרי הגביע ואז ישכחו מהקבוצה של המדינה עד ההישג הבא. בימים כתיקונם מעדיפים רבים מהם את אבי ניר על פני דייויד פדרמן.
נראה שהדור החדש של ראשי הקבוצה מפנים את השינוי. הקבוצה הסגורה של עידן מזרחי משנה את פניה תחת פיקוחם של בני דור ההמשך, דני פדרמן ושי רקנאטי. מכבי שלהם מעט קומוניקטיבית יותר. גם האיומים התכופים על נטישת ליגת הכדורסל המקומית הם חלק מהמהפך: אנשי מכבי מבינים שהקרב המקומי הוכרע, ועתידה של הקבוצה תלוי בהצלחה באירופה.
השלב הבא תלוי באיכותם ואישיותם של כוכבי הקבוצה. כדי להתמודד בשדה שבו מכבי היא עוד מוצר טלוויזיוני עליה להחתים לא רק שחקני כדורסל טובים, אלא גם כוכבי פופ בפוטנציה. מכבי חזרה להיות מעצמה אימתנית באמצע העשור בזכות הצבעוניות של פיני גרשון והכריזמה של שאראס.
הקבוצות של המאמן הנוכחי שלה, דייויד בלאט, נבנות בצלמו: יעילות ואפרוריות. זהו מתכון מושלם לניצחון על רוב קבוצות הכדורסל ביבשת, אבל לא על קותי.
(אודי הירש)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם