על כל התארים: סיכום העונה הסדירה

קרב פתוח על ה-MVP ושחקן ההגנה, הסכמות ברוב התארים האחרים. אנשי מעריב ו-nrg התכנסו לבחור את המצטיינים בקטגוריות האישיות, רגע לפני שקופצים לפלייאוף

כתבי nrg מעריב | 27/4/2012 18:34

תגיות: NBA

MVP: שניים אוחזין

מיכה להב: MVP = LBJ. 2EZ.

אודי הירש: לברון ג'יימס. לכאורה, המקום הראשון של שיקאגו בליגה ובמזרח, על אף ששיחקה לפרקי זמן ארוכים בלי דריק רוז, הוא ההוכחה האולטימטיבית לכך שהאיש שהוביל את מיאמי הבריאה יחסית לא יכול לטעון לתואר. הנקודה היא שלשיקאגו יש סגל עמוק ומאוזן וכך גם לאוקלהומה סיטי, עם המתחרה העיקרי על התואר, קווין דוראנט. במקרה של מיאמי, לעומת זאת, ברור לחלוטין שבלי לברון מדובר בקבוצת פלייאוף גבולית

במקרה הטוב.

הבריאות של וויד מפוקפקת, כריס בוש אפילו לא שחקן החמישיה השלישית בליגה ושיין באטייה איכזב. לקבוצה הזאת אין סנטר ואין רכז. יש לה את לברון, שהוא גם הרכז, גם הסנטר, גם הפוינט פורוורד, גם פיתח משחק עם גב לסל וגם שיפר את ההגנה. היכולות השנויות במחלוקת שלו בקלאץ' ייבחנו בפלייאוף, אבל בעונה הרגילה הוא הכי טוב בעולם, ואחד מהחמישה הגדולים בהיסטוריה.

ערן שור: דוראנט. זה לא שאני נמנה עם מקטרגיו של קינג ג'יימס, ואני גם לא בא להיכנס לדקויות בין המספרים הדומים שהשניים השיגו העונה, ממש לא. פשוט התואר נקרא "השחקן בעל הערך הרב ביותר לקבוצתו" ואני נמנה עם הרבים והטובים שסבורים שללא דוראנט באוקלהומה, יש לת'נדר קבוצה עם רכז בלתי ניתן שליטה וקו קדמי עם שחקנים שלא מייצרים התקפה. למיאמי, מצד שני, עדיין יישארו ווייד ובוש.

ערן סורוקה: לברון נגד דוראנט זה העפרה חזה מול ירדנה ארזי החדש. שניהם מפלצות, שניהם אדירים, שניהם על-אנושיים, שניהם זזים כמו ג'אגר, שניהם זזים כמו ג'אגר, שניהם זזיייייייים כמו ג'אגר. ובדיוק מהסיבה הזו, ומהקושי להכריע ביניהם, אלך על אופציה ג'. איש שלבדו הצליח לשנות תרבות ותדמית של מועדון, כמו שאף שחקן לא עשה מאז קווין גארנט בבוסטון, וגם שם, גארנט רק החזיר עטרה ליושנה. הקלוזר הכי טוב בליגה העונה מקבל ממני את הקול. כריס פול.

מעין אפרת: רג'ון רונדו. לא הבחירה הצפויה, אבל בעונת הדמדומים, כנראה, של הטריו הגדול, הוא באמת חלק אחד שאתה לא יכול להוציא מהקבוצה בלי לקבל זעזועים. נכון שגם עם פציעתו הם לא נשברו, ואייברי בראדלי נכנס היטב לתפקיד, אבל פשוט לא היתה לו ברירה אחרת - הוא נכנס לנעליים גדולות. רונדו סחב את הקבוצה, סיים את העונה עם 24 משחקים רצופים של דאבל-פיגרס באסיסטים, והמשיך לצבור טריפל דאבלים - כל הדרך לתואר מבחינתי.

שגיא רפאל: אם במספרים לבד עסקינן, אין לי ספק שקווין לאב היה הזוכה הראוי. מכיוון שמינסוטה עמוק בלוטרי, אין לו סיכוי, ונשארתי עם לברון ודוראנט. שניהם ראויים, ושניהם הובילו את הקבוצות שלהם לצמרת הליגה. לדעתי הקרב יוכרע לטובת דוראנט, בשל הפרט השולי שעדיין אין לו תואר כזה. בעיניי שניהם ראויים, ואני פשוט מעדיף לא להחליט.

גולשי עמוד הפייסבוק של סורוקה: 50 אחוזים לקווין דוראנט, 37.8 אוזים ללברון.

סה"כ: 2 קולות לדוראנט וללברון, 1 פול, 1 רונדו, 1 לא החליט.

לברון ג'יימס מול קווין דוראנט צילום: אי-פי

רוקי העונה: אבירי מצדו

שגיא: המאבק בעיני מתמקד בין קיירי אירווינג וריקי רוביו. הראשון יסודי ויעיל, השני מלהיב ומוביל. אני אלך עם אירווינג שאין לידו אף לאב, גם כי עוד לפני הפציעה האחוזים של רוביו צללו לכיוון מה שציפו ממנו. שניהם נכנעו לפציעות בסוף העונה, אבל אף רוקי אחר לא התעלה עליהם, ואין שום סיבה לבחור בשחקן שהתעורר כמפקד טנק (קליי תומפסון למשל).

מעין: לא אוותר על רוביו. אחרי המתנה ארוכה, כולל דעיכה מסוימת באירופה, הוא סוף סוף התייצב למבחן הגדול ועמד בו בכבוד. גדול האכזבה אחרי הפציעה שלו רק הוכיח כמה אנשים נהנו ממנו העונה. הוא השתפר, הוא שיחק מצוין עם חבריו לקבוצה ובעיקר נראה שהוא נהנה - למרות החששות בהתחלה מהיציאה לליגה הטובה בעולם.

שור: הבחירה הכי קלה השנה, והכל הודות לרצועות הברך של הרכז הספרדי ההוא ממינסוטה. למרות עוד עונה מחפירה של קבוצתו, אירווינג עמד בציפיות ברמה האישית ואף יותר מכך. הרכז מדיוק סיפק את הנקודות, המנהיגות והקלאץ' (מתי שניתן היה), וזאת, כאמור ללא תחרות ממשית מבני מחזורו.

מיכה: אירווינג מכוון הכי גבוה שאפשר. הוא רוצה להיות אחד מהשחקנים הטובים ביותר ב-NBA, ובתור הזהב של הרכזים המשימה תהיה קשה. לפחות הוא מתחיל את הקריירה מעולה. הרוקי הכי טוב בליגה, השחקן הכי טוב בקליבלנד, הרכז הכי טוב שלא שמענו עליו מספיק. תחנה הבאה: סאות' ביץ'.

הירש: אם רוביו היה בריא, הוא היה הבחירה שלי. גם התאושש בצורה פנטסטית מעונת נפל בברצלונה, גם הפך את כולם לטובים יותר (ולראיה הקריסה אחרי שנפצע) וגם היה חלק משמעותי מקבוצה שנלחמת על הפלייאוף. בהיעדרו, ארווינג הוא הבחירה הצפויה. ההישג שלו מרשים בעיקר אם זוכרים רק 11 משחקים שהיו לו בדיוק. פתאום לקליבלנד יש עתיד - כלומר, סוג של עתיד - בלי הנבל שלקח את כשרונו לסאות׳ ביץ׳.

סורוקה: כמו ברגע שאחרי שנשברת לך כוס חרס על הרצפה, אתה הולך קודם ומחפש את הרסיס הכי גדול ובולט. רוביו נתן חצי ראשון מעולה, קנת פאריד ואייזיה תומאס חצי שני גדול, קליי תומפסון פרח בימי הטנקינג, קוואי לאונרד היה נהדר כשחקן משלים. אירווינג לא נתן עונת רוקי לפנתיאון, אבל לפחות עד שהקאבס הרימו ידיים, הסתמן שצומח אצלם ווינר, מנהיג, קילר עם קרח בעורקים. קיירי, התואר הזה שלך. תבלה.

גולשי עמוד הפייסבוק של סורוקה: 56.6 אחוז לאירווינג, 32.8 אחוז לרוביו.

סה"כ: 6 אירווינג, 1 רוביו.

קיירי אירווינג מודה לכותבי nrg מעריב צילום: רויטרס

השחקן המשתפר: תראו, קסם

סורוקה: למשך חודשיים נראה שג'רמי לין כבר אסף אותו מהדלפק, אבל כשהוא נפצע, התחרות נפתחה מחדש. אם מניחים בצד את אלה שהתחילו חזק ונחלשו (לורי והוס, למשל), ואלה שהתחילו חלש והשתפרו (בראדלי ודראגיץ'), נשארים עם גורדון הייוורד מיוטה ושלושה ביג-מן: גרג מונרו מדטרויט, אנדרו ביינום מהלייקרס וריאן אנדרסון מאורלנדו.

הקבוצה של מונרו פח. ביינום יקבל פרס אחר. הייוורד שני בהפרש קטן. אנדרסון היה הדבר היציב ביותר באורלנדו השנה, ואף אחד לא ידע שהוא יכול להיות כזה.

הירש: קטגוריה עמוסה במועמדים, החל מלין, דרך אנדרסון ועד לביינום, אבל כל דילוג על לאב יהיה בגדר שערוריה. נכון, התואר כבר הוענק לו אשתקד, אבל העונה הוא הפך משחקן מצוין למפלצת ולמועמד לגיטימי ל-MVP. אף אחד לא חשב שהשמנמן עם החצי הוק מ-UCLA יהפוך לצלף שלשות צנום, וכל עוד הוא ממשיך להשתפר באופן כה דרמטי, התואר אמור להיות שמור על שמו בטאבו. מלבדו, דראגיץ' מיוסטון וניקולה פקוביץ' ממינסוטה היו ראויים.

מיכה: אתם יודעים מה? לין הפך לכל כך אוברייטד שהוא מאוד אנדרייטד. הגענו לשלב המעגלי איתו - אף אחד לא מכיר את לין והוא מתחמם, ואז הופך למאוס ולא מגניב. ואז מזהים חורים במשחק שלו, ובסוף מכירים אותו ובורחים ממנו. בתוך פחות מחצי שנה לין שידרג את מעמדו ממועמד לליגה הסינית לשחקן חמישייה בקבוצת פלייאוף, למוכר החולצות מספר 1 בליגה וללינסניטי. לא כוכב, משתפר.

שור: דבר אחד טוב יצא לאורלנדו העונה מכל סאגת דווייט הווארד: אנדרסון קיבל אור ירוק מסטן ואן להפוך ולהיות הגבוה עם היד הכי אימתנית מחוץ לקשת בשנים האחרונות. עם המספרים קשה להתווכח: אנדרסון מוביל העונה הליגה עם 2.7 שלשות למשחק, ונמצא בשביעייה גם בריבאונד התקפה למשחק וגם באחוזים מהעונשין. כל זה משחקן שרק לפני שנה עלה מהספסל.

מעין: ביינום - שעוד לפני הכדורסל, השתפר בשמירה על בריאותו. אי אפשר להיות שחקן גדול מהספסל בחליפה. העונה ביינום קודם כל לא סבל מאף פציעה רצינית ולכן הצליח לשמור על יציבות, וביחד עם קובי הכתיב את הקצב של הקבוצה העונה. בהיעדר הרבה יתרונות אחרים, לפחות השילוב בינו לבין גאסול נתן ללייקרס משהו שלאחרים אין.

שגיא: אם אתה שחקן שנה שנייה זה כבר פסול בעיני, וזה מוריד את גורדון הייוורד, פול ג'ורג', מונרו, ואפילו לין מהשולחן. נשארתי עם שני מועמדים עיקריים, ביינום ואנדרסון. הראשון נתן עונה ענקית בלייקרס, שיפר ממוצעים ב-7 נקודות ו-3 ריבאונדים, והפך למפלצת צבע. השני אחראי להצלחה של אורלנדו, עד שהווארד פירק אותה. אלך עם אנדרסון.

גולשי עמוד הפייסבוק: 38.1 אחוז לביינום, 26.2 אחוז לג'רמי לין, 19.1 אחוז לאנדרסון.

סה"כ: 3 אנדרסון, 2 ביינום, 1 לין, 1 לאב.

ריאן אנדרסון. הגבוה עם היד הכי אימתנית צילום: MCT

שחקן ההגנה: תיקו ומעלה

מיכה: זו אולי הקטגוריה בה הסטטיסטיקה הופכת לבלתי רלוונטית יותר מבכל אחת אחרת. כדי להיות שחקן הגנה מעולה אתה צריך להיות בעל נוכחות, לאיים על היריבים, לסחוף אחריך את כל הקבוצה. אחרי שנות שלטון פיקטיבי של הווארד, סוף סוף יש לנו DPOY ראוי: השרביט עובר לטייסון צ'נדלר.

שור: בשביל זה הביאו את צ'נדלר לתפוח הגדול. אפילו שהמספרים האישיים לא ממש מוכיחים זאת, הסנטר עם טבעת האליפות הפך את הניקס לקבוצת ההגנה המשופרת של העונה. לא מדובר רק בהורדת נק' המשחק של היריבים, מדובר בסטטיסטיקה הגנתית בצבע (הניקס מדורגים במקום התשיעי בספיגת נק' בצבע לעומת המקום ה-26 בעונה שעברה) ובכוח ההרתעה שחזר לגארדן.

סורוקה: מודה, לברון שוב סובל כאן מגובה הציפיות ממנו. הווארד? היה במשך שנים הבחירה האוטומטית, אבל אחרי מה שהעביר את הקבוצה והעיר שלו העונה, אני לא מדרג אותו אפילו בין שני הסבן-פוטרס המובילים בקטגוריה. התחרות קשה ומתישה, שני האנשים ראויים, אבל גארנט ידורג שני רק מפני שבקבוצה שלו כבר עושים את אותו הטריק שנה חמישית ברצף. צ'נדלר, לעומת זאת, גרם למועדון עם כרמלו ואמארי להיראות לרגעים כמו קבוצת הגנה.

שגיא: האיש שהגנה היא חלק משמו, סרג' איבלוקה. 3.7 חסימות למשחק כשהשני בקטגוריה (מקגי) רושם 2.2 כאלה, ושליטה מוחלטת מתחת לסלים באוקלהומה סיטי. יסלחו לי אוהדי הבולס והסלטיקס: אני חושב שגארנט ודנג ראויים לא פחות, חלק מההגנות הטובות בליגה, אבל איך אפשר לשפוט את התרומה שלהם לעומת זאת של נואה, או רונדו?

מעין: עם המספרים של איבקה אי אפשר להתווכח.

הירש: הווארד הוא טיפוס בלתי נסבל, מה שהוא עשה לוואן גאנדי בלתי נסלח ותחושת המיאוס הזאת תנטול ממנו את הזכייה הקבועה לטובת צ'נדלר או איבקה. מצד שני - עד הפציעה הוא לקח 14.5 ריבאונדים (ראשון בליגה), חסם 2.15 זריקות (שלישי) והחזיק לבד את ההגנה נטולת שחקני ההגנה של המג'יק. למרות הכל, הוא הזוכה הראוי.

גולשי עמוד הפייסבוק: 41.1 אחוז לאיבקה, 38.8 אחוז לצ'נדלר.

סה"כ: 3 צ'נדלר, 3 איבקה, 1 הווארד.

טייסון צ'נדלר חוגג זכייה בתואר צילוםף רויטרס

השחקן השישי: זקן ארוך לו

סורוקה: בקטגוריה הזו יש חבר'ה שמופיעים כבר כמה שנים, ותמיד יהיו באיזור (למאר אודום, אגב, די פסל את עצמו). אבל עם כל הכבוד לג'ייסון טרי ולמאנו ג'ינובילי, מי שהתעלה על כולם העונה הוא האיש והזקן של השבט מאוקלהומה סיטי. ג'יימס הארדן, בהיעדר אופציות אמינות אחרות על ספסל הת'נדר, סיפק ממוצעים נהדרים ואת הניצוץ הנדרש מאיש שישי קלאסי. הבחירה הכי קלה.

שור: השנה עשה הארדן את קפיצת המדרגה המיוחלת לה ציפו הרעמים. עכשיו היריבים לא רק "מפחדים מהזקן" (כמו שאומרים השלטים באוקלהומה) אלא גם מפחדים מהכוח ההתקפי המתפרץ העולה מהספסל. בנוסף לשיפור ההתקפי גילה העונה הארדן גם משחק יעיל ומאוזן. עכשיו נותר לו רק לקוות שאת העונה הבאה הוא לא יסיים כמו זוכה התואר בעונה שעברה - אודום.

שגיא: הארדן הוא המנהיג הבלתי מעורער של הת'נדר מהספסל, והתואר הזה שלו. עוד שנה עברה, הארדן המשיך בשיפור שלו, ולא מתבייש לקלוע 40 נק' כשחקן שישי. יעיל, מגיע לקו וקולע משם באחוז גבוה, מנהיג. כל מה שצריך בג'וב כזה. הספסלים של דנבר ופילדלפיה מעמידים תחרות, אבל שם יש שני שחקנים בולטים בכל ספסל (יאנג וויליאמס בפילי, מילר והארינגטון בדנבר), מה שמשאיר את הארדן לבד בפסגה.

הירש: הארדן. לא צריך להסביר יותר מדי. העלייה שלו מהספסל היא לא יותר מגימיק, עם כל הכבוד לתאבו ספולושה, ובמחצית מקבוצות הליגה הוא היה יכול להיות השחקן המוביל.

מיכה: הוא קולע. הוא שומר. הוא חזק. הוא מוסיף ולא גורע כשהוא על המגרש. הוא מסתדר ליד שני האולסטארים. הוא אישיות. הוא היפסטר. הוא הזקן. הוא מזעזע (מוח). יש לו שם של כוכב קולנוע משנות ה-40. הוא ג'יימס הארדן.

מעין: נו, באמת, יש בחירה אחרת?

גולשי עמוד הפייסבוק: 92.9 אחוז להארדן.

סה"כ: 7 הארדן.

ג'יימס הארדן. אין בחירה אחרת AP

מאמן העונה: מלחמת פופ

מעין: גרג פופוביץ'. חילופי דורות זה יופי של זמן להיווכח באיכות של מאמן. זהו זמן של איזון בין צעירים לוותיקים, מציאת הדרך להצליח גם כשהכוכבים שלך כבר לא יכולים לעשות הכל, והצלת הקבוצה בכל פעם. הוא ידע לשחק היטב עם הדקות של הכוכבים שלו בעונה קשה, וליטש כמה יהלומים מהספסל. כל פעם מספידים את סן אנטוניו וכל פעם, גם בזכות המאמן, זה מוקדם מדי.

מיכה: טום ת'יבודו אינו מאמן של שחקנים, הוא ממציא שיטה. כמו המשולש של פיל ג'קסון וטקס ווינטר, רק שאצלו אין צורך בכוכבים. בעונה בלי מנוחה, בקבוצה שמשחקת יותר מדי פעמים בלי ה-MVP שלה ושל הליגה, להשאיר את הבולס בטופ זו חתיכת עונה לרזומה.

הירש: העבודה הלא נתפסת שעושה ת'יבודו עם חבורת הנובאדיז של שיקאגו אמורה לתת לו את התואר עונה שנייה ברציפות, אבל גם במקרה הזה הכתר צריך ללכת לקבוצה אחרת. פופוביץ' הוא אחד משלושת המאמנים הגדולים בהיסטוריה, גאון כדורסל אמיתי שבניגוד לדימוי האפור גורם לקבוצה שלו לא רק לשחק כדורסל יעיל, אלא גם אטרקטיבי.

הוא הפך את סן אנטוניו בהדרגה מהקבוצה של טים דאנקן לזאת של טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי, ומתבסס על כדורסל מהיר והרבה אחד על אחד. אם מתעלמים מדעות קדומות, צפייה במשחק של הספרס הוא החוויה הכי מענגת בליגה. לא ייתכן שלמרגל בדימוס שהפך למאמן יהיה רק תואר "מאמן העונה" אחד, והמאזן של הקבוצה מהאלאמו הוא הזדמנות נהדרת לתקן את העוול.

שור: בקדימונים ובהימורים לתחילת העונה הנוכחית הפרשנים/מומחים/עיתונאים של אתרי הספורט המובילים לא ממש ספרו את הספרס. וזה עוד לפני שהם ידעו שג'ינובילי ייעדר ממחצית עונה. כן, אני זוכר איך הספרס סיימו את העונה הקודמת, אבל אם פופוביץ' מסיים עונה שניה במקום הראשון במערב לא מגיע לו, בפעם השניה בקריירה בסך הכל, להניף גם גביע אישי על העבודה הקשה והמסורה שהוא עושה?

סורוקה: אמרו שהקבוצה שלו לא רלוונטית, זקנה ועייפה. אז הנה רשימת הישגים חלקית: דאנקן בן ה-36 רושם מספרים לדקה שקרובים מאוד לממוצעי הקריירה שלו. ויתור על הצעיר הכי מבטיח בסגל בטרייד (היל), הניב רוקי מאמצע סיבוב ראשון שפותח בחמישייה ומסתמן כברוס באוון סימפטי (לאונרד).

ניהול גאוני של דקות. רוטציה קטלנית של 13 שחקנים. יצירת קבוצת ההתקפה היעילה בליגה. ביתיות במערב, למרות שני הפסדים חצי-מכוונים שקטעו את רצפי הניצחונות הארוכים של העונה. פופוביץ' הבין את חוקי העונה המקוצרת יותר טוב מכל אחד אחר.

שגיא: לא נהוג לתת את הפרס הזה לאותו אדם שנתיים ברצף, ולכן לא נראה לי שת'יבודו יזכה בו, אבל מי שראה את שיקאגו משחקת, ראה את המאמן שלה. עובדים קשה, מתאבדים על כל כדור, משחקים כמו קבוצה. וזה לא משנה אם רוז מוביל אותם, או ג'ון לוקאס השלישי. בעיני ת'יבודו הוא מאמן העונה, מי שלדעתי יזכה יהיה פרנק ווגל מאינדיאנה.

גולשי עמוד הפייסבוק: 57.9 אחוז לפופוביץ', 26.3 אחוז לת'יבודו.

סה"כ: 5 פופוביץ', 2 ת'יבודו

פופוביץ'. עשה מעבר מהקבוצה של דאנקן לזאת של פארקר צילום: אי-פי

חמישיית העונה

סורוקה: לברון ודוראנט סגרו את קטגוריות הפורוורד עד שיפרשו. פול הוא ה-MVP שלי וביינום נתן עונה מפלצתית, טובה בהרבה משל הווארד. נשאר עוד גארד. לא ללייקרס (קובי), לא לת'נדר (ווסטברוק) ולא להיט (ווייד) מגיעים שני נציגים בעונה מאוזנת במיוחד. רוז החמיץ 40 אחוז מהעונה. נשארים שני מועמדים ראויים. רונדו ופארקר. הבחירה היא פארקר. רונדו. פארקר. רונדו. פארקר! רונדו!! טוב, פארקר.

שגיא: פול הפך את הקליפרס מקבוצת לוטרי לקונטנדרית. בראיינט, לא באחת העונות הטובות שלו, אבל קבע בה שיאי קבוצה וליגה על ימין ועל שמאל. דוראנט בעונה של MVP, לברון ראו למעלה, ולאב - התלבטתי קשות בינו ובין ביינום, בעיקר כיוון שלאב לא בדיוק סנטר, אבל מגיע לו להיות כאן, וללייקרס לא מגיעים שני שחקנים בחמישיה הראשונה.

מיכה: פול (התגבר אפילו על קללת הקליפרס), בראיינט (רץ, סליחה, מרחף, על אדי אגו), לברון (יכול לקחת את שארלוט לגמר המזרח), דוראנט (שחקן ההתקפה היעיל ביותר עם הקליעה הכי יפה בליגה. האמת, מנהיג בינוני ושומר בעייתי, אבל נוותר לו), ביינום (כי כשמגיעים לסנטר זה בינו לבין הווארד, ומפחיד לחשוב שביינום הוא הבוגר מבין השניים).

מעין: למיאמי מגיע ייצוג, אבל מצטערת, לא יכולה להבין את ההוא שמוסר בשניות האחרונות. נלך על הצבעת מחאה. רונדו, ווייד, דוראנט, איבקה, ביינום.

הירש: פול, לברון, לאב, דוראנט, ביינום.

סה"כ: 5 קולות לדוראנט, 4 פול, 4 לברון, 4 ביינום, 2 לאב, 2 בראיינט, 1 איבקה, 1 רונדו, 1 פארקר, 1 ווייד.

לפייסבוק של ערן סורוקה