גב האומה: על הפער בין זאבי לכדורגל
בזמן שפמליית אזברגה התמקמה בשורה הראשונה בתא הכבוד בבלומפילד, אריק זאבי זכה באליפות אירופה בג'ודו. זה בערך הפער בין הכדורגל כאן לבין הענפים האולימפיים. מדהים לראות איך הספורטאים מגיעים להישגים למרות המדינה ולא בזכותה
זכייה באליפות אירופה בהפרש של 11 שנים בין הפעם הראשונה והאחרונה מלמדת על ספורטאי גדול באמת, יוצא דופן גם ברמה העולמית. בכל ענף ספורט 11 שנים הן נצח, במיוחד בג'ודו עמוס הפציעות.
אחרי אבי אבות הקאמבקים, זאבי בן ה35- וחצי שוב קבע רף יוצא דופן לקראת לונדון. הוא שוב העמיס על גבו, שעבר כבר הכל, את הציפייה הלאומית כפויית הטובה להביא מדליה. באתונה הוא צחק, בבייג'ינג בכה, בלונדון אין באמצע.
בזמן שזאבי עמד על הפודיום ונשמע ההמנון, לא נראה אלי טביב (להלן המוכר) בסביבת אבו סובחי. לא בשורה הראשונה ולא באיצטדיון בכלל. הגיע רוכש פוטנציאלי מלוד, ובעל הבית לא מלווה אותו כדי להציג את הסחורה הלוהטת.
אלה ימים שאבו סובחי ובני לוד נהנים מההפקר ומההפקרות. עונשי בית הדין המגוחכים, והניצחון ביום שישי, החזירו את הסדר על כנו. זה אומר שאפשר להמשיך לחגוג בדרך לליגת העל.
אם הם באמת יעלו ליגה, ואבו סובחי ילך להפועל, שלא ישכח שהוא בא משכונת הרכבת. אני במקומו הייתי ממנה תחתיו את יו"ר ועד עובדי הרכבת, גילה אדרעי. בבתי הדין גילה חזקה, והיא תאכל את פזטל ואבן-עזרא בלי מלח.
02. מול הכדורגל כאן, הישגו של זאבי הוא כמו עמוד אש לפני המחנה. יום לפניו זכו ירדן ג'רבי ואליס שלזינגר במדליות כסף וארד באליפות אירופה בג'ודו. גם סוסו זכה בארד. לצדם גולשים לי קורזיץ, שחר צוברי ונמרוד משיח, ואלכס שטילוב בהתעמלות.
בים, באוויר ובקרקע. הם הגיעו רחוק בגלל הכישרון. ההבדל בין החבורה הזאת ובין הכדורגלן הישראלי מבחינת תמיכה, תמורה, חשיפה וסיכויי הצלחה הוא תהומי ומעליב.
אבל למרות ההישגים המוכחים, כמעט כל כדורגלן ממוצע בליגה הלאומית מרוויח טוב יותר מהספורטאים הישראלים שעומדים היום בפסגת
המדליות שהושגו עד היום, והבאות שעוד יגיעו בלונדון, רק מחזקות את ההכרה שלמרות המעטפת המשופרת של היחידה לספורט הישגי בשנים האחרונות, הספורטאים הישראלים מגיעים לצמרת למרות המדינה ולא בגללה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם