פאר היצירה: שחר חוגגת 25
הטניסאית מספר 1 של ישראל חוגגת יום הולדת, ונותנת לנו הזדמנות להסתכל טוב על הקריירה שלה. מה השתבש, האם הפוטנציאל שלה הגיע לשיא, והחשוב מכל, האם מחסום הטופ 10 עדיין יכול להישבר?
הגברת הראשונה של הטניס הישראלי, שחר פאר, חוגגת היום (שלישי) יום הולדת, כשהיא מציינת דווקא את אחת התקופות הפחות טובות בקריירה שלה, ולראייה ההדחה מטורניר בודפשט, הונגריה במהלך השבוע האחרון.
לרגל המאורע המשמח, הצבנו בפני כתבי הטניס שלנו שאלות לגבי הקריירה של שחר בעבר, וגם עם מבט לעתיד. איפה היא טעתה, מה היתרונות שלה, ובעיקר - האם היא מסוגלת לחזור ולהיכנס לטופ של הטניס העולמי, לחזור לטופ-20, ואולי גם לטופ 10. התשובות לפניכם.
אלמוג שריד: המקום ה-11 הוא הישג בלתי נתפס בשביל שחר, וליותר מזה היא לא תגיע וגם לא צריכה לשאוף. היא ניצלה תקופת מעבר בסבב הנשים עם תחלופה בדורות, ובתוספת לכושר שיא שלה שעזר לה להשיג את המיקום אליו היא הגיעה.
רבים טוענים ששחר לא שווה את הדירוג הזה. אני טוען שאם היא השיגה אותו אז היא שווה אותו, ולא היה חסר שגם היתה נכנסת לטופ-10, אבל ברור שזה קצה גבול היכולת של שחר, ובשיא שלה, כשכל התנאים לטובתה, הדירוג הכי טוב שלה יכול לנוע בין המקומות 11-15.
גיא שחר: אפריד את התשובה לשני חלקים: 1. באופן חד משמעי, שחר פאר יכולה להגיע לטופ 10 והסיבה לכך פשוטה. סבב הנשים מחפש יציבות ונראה שבשנים האחרונות השחקניות המובילות אינן יציבות מספיק.
רוב התארים המשמעותיים מתחלקים בין כולן כשלפעמים מוליכת הדירוג אפילו לא אוחזת במייג'ור. כדי לפרוץ את מחסום המקום ה-11 שחר קודם כל צריכה לחזור ליכולת הרגילה שלה ולהתבסס בעשיריה השנייה - מקום טבעי עבורה.
אחר כך, בגלל אי היציבות בסבב, יכול לקרות מצב שבו כמה טורנירים טובים אחד אחרי השני יכולים להעלות אותה לעשיריה. כפי שקרה כשהתבססה במקום ה-11, היא היתה רחוקה נצחון אחד בלבד מהמקום העשירי, דבר שמוכיח כי אין הדבר בלתי אפשרי. בייחוד בוואקום שנוצר בסבב הנשים, שמשווע ליריבויות קלאסיות שחסרות כיום. לכן נראה שהיא יכולה להגיע לעשיריה כי נתוניה לא מאוד
אז כן, שחר יכולה לפרוץ את מחסום העשיריה, אבל נדמה שהיא כבר הגיעה לשיא יכולתה. לעתים צריך להפריד בין הדירוג לבין היכולת. יש מצבים שבהם שחקניות בינוניות מצליחות להגיע רחוק בטורנירים (בגלל שיריבותיהן לדירוג פצועות, למשל) וזה לא בהכרח מתבטא בדירוג, או ששחקניות טובות לא מצליחות לחבר נצחונות בגלל תקופה רעה, ועדיין ממוקמות גבוה בדירוג. שחר עצמה הגיעה למקום ה-11 בתקופה לא טובה מבחינת תוצאות.
פאר של גיל 25 היא שחקנית מאוזנת טכנית גם היום, אבל היא משחקת ללא הכוונה שמתאימה לה. היא שחקנית שבדרך כלל תלויה בחיבור עם מאמן ואם הוא טוב, אז היא תהיה מצוינת. נראה שכרגע הבעיה שלה אינה טכנית או פיזית, אלא בעיקר טקטית, כך שאת פוטנציאל ההשתפרות של רוב האלמנטים במשחק שלה, היא כבר מיצתה.
גיא שחר: שחר פאר היא שחקנית של מאמן. כשהחיבור בינה לבין המאמן עובד, השמיים הם הגבול עבורה. מאמן נותן לה את השקט הנפשי לשחק בדרך מסוימת ועוזר לה להחליט על טקטיקה על המגרש.
בעונות הפחות טובות שלה שחר התאמנה עם מאמנים שלא התאימו לה ואף הודתה בכך. אני חושב שברוב המקרים היא ביצעה החלטות נכונות וקשה לדעת באמת איזה מאמן פוגע בך לפני שאתה מתאמן איתו.
יתכן מאוד שהיד היתה קצת מהירה מדי על ההדק ואולי יש מאמנים שהיא נפטרה מהם מהר מדי, אבל היא מספיק מנוסה בתחום וגילתה שכשהיא מתאמנת עם אדם שמתאים לה ושיודע להסביר לה מה לעשות על המגרש, זה עובד. אין כאן שחור ולבן. לפעמים היא בחרה טוב, כמו במקרה ג'יאקופלי, ולפעמים פחות, כמו במקרה גבריאל אורפי. לדעתי שחר, כשחקנית Counterpunch קלאסית, זקוקה למאמן שידרבן אותה לתקוף אפילו במחיר של טעויות.
אלמוג: קבלת ההחלטות של שחר לאורך הקריירה היתה עניין בעייתי מאוד. אמנם קשה לשפוט אותה, כי היא צריכה לעשות את מה שהיא מרגישה, והיא מכירה את עצמה יותר טוב מכולם, אבל התנאים הבלתי מתפשרים שלה עבור מאמנים, והרצון שהקליק עם המאמן שלה יהיה מושלם בכל רגע נתון, מעמידים אותה בנקודת פתיחה בעייתית מאוד (כי הרי בינינו, מושלם תמיד יהיה קשה למצוא).
לפחות בשני מקרים, כמו הפרידה האחרונה מקרייג קרדון, והפרידה מעודד יעקב ויובל חיגר, שחר נפגעה בטווח הקצר-בינוני מהפרידה ולקח לה הרבה זמן (אם בכלל), עד שהשתקמה. כמובן שלא תמיד הדברים תלויים בה, ולפעמים האילוצים רבים, אך אני חושב ששחר היתה יכולה לקבל החלטות טובות יותר לאורך הקריירה בכל מה שקשור למאמנים.
אלמוג: לטעמי המשבר הנוכחי שלה נובע מהכישלון בהשגת הטופ 10 שהיה כ"כ קרוב. הנסיון עם שחר מראה שכל פעם שהיא חווה זעזוע בקריירה, היא משלמת על כך מחיר כבד בטווח הקצר, כמו למשל הפרידות מהמאמנים (בייחוד פאבלו ג'יאקופלי), הסאגה עם דובאי, והפציעה הקשה באמצע 2009.
בכל פעם, לקח לשחר הרבה זמן לחזור לעצמה אחרי הזעזועים האלו, אך בסופו של דבר היא הצליחה בגלל מוסר העבודה המאוד גבוה שלה והאופי החזק. הפעם היא לא הצליחה, והמשבר נמשך כבר שנה וחצי מ-2 סיבות מרכזיות.
הראשונה היא ששחר לא כ"כ הפנימה שהיא במשבר, והיתה משוכנעת שהיא עדיין שייכת לטופ-10 או 20, וברגע שהבינה את גודל הבעיה לא כ"כ היו לה אנרגיות להמציא את עצמה מחדש (היא כבר לא בת 18 או 22 ומאגר האנרגיות שלה הולך ומצטמצם).
השניה היא שלא היתה לה מעטפת מתאימה לצידה. המאמן הנוכחי שלה, הרולד סלומון, מחובר אליה בצורה מצוינת, אבל הוא מכיר אותה רק שנה אחת וכנראה לא מסוגל להגיע אליה עד הסוף. מאמן הכושר הקודם שלה, יעקב קושינסקי, שהיה מאוד קרוב אליה ותמיד שימש לה אוזן קשבת, עזב אותה בעקבות חילוקי דעות מקצועיים עם המאמנים שלה וכך היא נשארה לבד בלי יכולת להגיב.
גיא: על פי הסימנים ממשחקה האחרון נגד ווזניאק בטורניר בודפשט, נראה שהמשבר האחרון נובע מכך שפאר לא באמת לוקחת החלטות נכונות על המגרש. במשחק האחרון ניתן היה לראות ששחר חובטת היטב משני הצדדים ושעבודת הרגליים שלה היתה ונשארה טובה, אבל רוב הכדורים שלה הלכו למרכז המגרש, דבר שסיפק ליריבתה חבטות קלות יחסית.
זה מעט מזכיר משחקים שלה מ-2008, שגם במהלכה שחר התמודדה כך על המגרש. כרגע, המשבר נובע מהיעדר יד מכוונת שמתאימה לה. היא אותה שחר, עם אותן יכולות טכניות טובות, היא רק צריכה לקבל החלטות טוב יותר על המגרש.
גיא שחר: אפשר להיות רגועים, שחר יכולה לחזור, ובגדול, כפי שעשתה בסוף 2009 וב-2010. היא רק צריכה את המאמן והיד המכוונת הראויה. אם פרנצ'סקה סקיאבונה, שעד 2010 היתה שחקנית שהישגיה מקבילים לאלה של שחר כיום, זכתה ברולאן גארוס, אין ספק ששחר יכולה וצריכה לחזור לצמרת כי שם מקומה.
לא חסרות שחקניות מבוגרות יותר ממנה בעשרים הראשונות: נה לי הסינית, סאם סטוסור ומריון ברטולי הן רק חלק מהן. חזרה לעשרים הראשונות צריכה להיות המטרה גם עכשיו. שם היא בילתה חלקים נרחבים מהקריירה ואין סיבה שהיא לא תחזור לימים ההם.
אלמוג: אין לי ספק ששחר תחזור לגדולה. אולי לא לטופ-15 וגם לא לטופ-20, אבל היא לא אמרה את המילה האחרונה, ובמוקדם או מאוחר תחזור לסביבת הדירוג הטבעי שהולם אותה כיום: סביבת המקום ה-25.
שחר היא לוחמת שלא מהעולם הזה, וכל משבר רק נותן לה מוטיבציה. עצם זה שהיא ממשיכה בשלה ורוצה לחזור לעצמה מראה שהיא בדרך הנכונה, כי לולא היתה לה מלוא המוטיבציה היא היתה תולה את המחבט.
היא פשוט צריכה איזה גירוי, ולדעתי הגירוי הזה יהיה האולימפיאדה. כשהמשחקים יתקרבו, שחר תקבל הרבה יותר רעב, כי אצלה המשבר הוא לא מקצועי אלא משבר מנטלי. היא פשוט נראית כמו מישהי שאבד לה הברק והניצוץ בעיניים, והאולימפיאדה לדעתי תחזיר לה את הרעב והתשוקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם