אליס ושלוש המדליות: לונדון מחכה לה
אליס שלזינגר זכתה בשבוע שעבר במדליית ארד שלישית באליפויות אירופה בג'ודו. עכשיו הפוקוס שלה ושל מאמנה. בן-זוגה, פאבל מוסין חוזר לאולימפיאדה. זה יכול להיגמר במדליה וחתונה
אליס, שהכניעה את ירדן ג'רבי בקרב על הכרטיס הישראלי בקטגוריה עד 63 ק"ג, נוסעת לאולימפיאדה שנייה ברציפות. אבל אנחנו צופים אל העתיד הרחוק יותר ומתחילים ישר בחומר הצהוב: תהיה חתונה?
פאבל: "הצעתי לה כבר שלוש פעמים." אליס: "פעמיים, וזה לא מספיק, זה לא קרה. לא היה לנו זמן להתחתן." פאבל: "כשהיא תירגע נעשה את זה. בשביל חתונה צריך זמן, זה לא אפשרי במצב שבו אנחנו היום, כשיותר מחצי שנה אנחנו בחו"ל." אליס: "נראה אותך מציע למישהי, שנתיים חושב על זה, מותח אותי וחושב שההצעה עדיין בתוקף." פאבל: "אז את רוצה עוד טבעת"? אליס: "בוודאי. אני מאמינה שאחרי האולימפיאדה תהיה הצעה רשמית."
עכשיו אפשר לחזור 20 שנה אחורה, אל ההתחלה. "המסע שלי לא היה פשוט. לא היתה לי האפשרות שלא לעסוק בספורט כילדה," היא מסבירה. אליס גדלה בהרצליה בבית השואף למצוינות. אמא היתה כדורגלנית באנגליה, שזכתה להניף גביע אירופי בטרם עלתה לישראל.
"כל חמשת אחיי ואני היינו חייבים להצטיין בלימודים ובמקביל בספורט, לא משנה איזה, ואין דבר כזה שהאחד בא על חשבון השני, זה לא היה נתון לויכוח. ההורים שלי מאמינים שספורט עושה אותך בנאדם. שניהם באו מרקע ספורטיבי."
בגיל 4 היא התחילה עם התעמלות ומשם עברה לשחייה. "כשהיה לי משעמם, אבא הציע לי לנסות ג'ודו. אחרי השיעור הראשון ידעתי שזה העתיד שלי. התאמנתי על התרגיל שלמדתי כל החופש הגדול כדי להיות מוכנה לתחילת שנה."
ואז צצו בעיות אחרות. יחד עם השאיפות והדחיפה מצד ההורים, חוותה אליס הקנטות בבית הספר בגלל המראה החיצוני ומבנה הגוף האתלטי, שהתלווה להיותה ספורטאית: "ירדו עליי שאני בספורט גברי. זה נתן בשר גם לבנות ולבנים שאותם הייתי מנצחת.
הרבה מאוד זמן לא אהבתי את ההורים
"כשהייתי אומרת לאימא שאני לא רוצה ללכת לאימון, לא יכולתי להוציא את זה מהפה. אימא אמרה לי ש'אם לא ג'ודו אז תמצאי משהו אחר.' אבל היום אני מבינה אותם, מאיפה זה הגיע. הכול השתנה כשהשתלבתי בכיתה ייעודית לספורט ולאחר מכן בפנימייה בוינגייט. פתאום גם היו לי חברים."
פאבל מוסין ( 37) עלה לארץ מברית המועצות לאחר פירוקה בעודו נער מתבגר וצורף לנבחרת הקדטים. בגיל 24 בעקבות פציעה, עבר לצד השני של המתרס והחל דרכו כמאמן. לעומת אליס, פאבל מספר כי הילדות שלה נשמעת כמו גן עדן לעומת התלאות שעבר כילד ברוסיה.
"ילד יהודי חייב להתעסק במוזיקה ובספורט. בהתחלה הצלחתי מאוד בסיוף אבל הדחיפה של המאמנים הייתה בשיטה הרוסית, ואבא שלי לא התלהב מההצלפות שקיבלתי כשלא עמדתי בקצב. אז עברתי להיאבקות, שזה בכלל שיעור הישרדות למתחילים, עם מבחני קבלה בהם מגיעים 400 ילדים בתחילת שנה ונשארים 30 בסוף שנה, השורדים.
"אני לא שרדתי, ואבא שלי, שהיה בלחץ שאשאר ללא פעילות ספורטיבית, סידר לי פרוטקציה בג'ודו, אבל גם שם לא עמדתי באינטנסיביות ואחרי שנה הפסקתי ללכת. המאמן הודיע לאבא שלי, שלא ויתר לי, והתחיל להסיע אותי לאימונים. הבנתי שאני לא יכול לשרוד את זה, אז הייתי נכנס לבניין ואחרי שהוא נסע הייתי בורח מהשיעור וחוזר 5 דקות לפני שהוא מגיע."
אביו עלה גם על התרגיל הזה והכריח אותו להיכנס לשיעור, אבל פאבל לא עמד בקצב של הקבוצה. "אחרי שכולם כיסחו אותי, החלטתי שאני חייב להשיב מלחמה ולאט לאט התמסרתי לזה. עד היום אני מודה לאבי, כי אני לא יודע מה הייתי עושה עם החיים שלי אלמלא העקשנות שלו."
הקשר הרומנטי בין פאבל ואליס התחיל כשהשניים טסו לתחרויות בחו"ל. השניים בילו זמן רב ביחד וכל אחד מצא אוזן קשבת אצל האחר. פאבל: "זה התחיל בשיחה הזויה על גברים ונשים. אמרנו שאם משהו יקרה בנינו זה יקרה רק אחרי האולימפיאדה, סוג של פלירטוט במטוס, בצחוק.
"איך שנחתנו כבר נשבר המתח והתנשקנו. לא עמדנו בזה. אליס היא לא תמימה, הזמינה אותי אליה לסרט בחדר," הוא קורץ. "האמת, שגם אחרי שקרה משהו לא האמנתי שזה רציני," מוסיפה אליס, "המתח והקרח נשברו, אבל כבר לא חזרנו אחורה אחרי כן."
למרות האהבה החזקה והרצון לשתף את העולם בזוגיות שנרקמה, היה לשניים חשש גדול. פאבל: "פחדנו להוציא את זה החוצה, פחדנו מהתגובות של הסביבה בגלל הפרש הגילים ובגלל היותי המאמן שלה. קשה להיות מנהל וגם לנהל מערכת יחסים.
":יש לאליס חולשות. לי, אם יש מטרה מול העיניים אז יש מטרה. שישה חודשים אתה צריך להיות רובוט ואחר כך אפשר לקחת חופש שנה. היא קצת יותר רגישה." אליס: "הוא לא מוכן לקבל את זה שאני בנאדם. אני צריכה להיות רובוט 24 שעות ביממה. אבל אני לא, אני יכולה לפרק מישהו במקום, אבל מתפרקת ממילה אחת לא במקום. אני נורא רגישה."
פאבל ואליס מתאמנים בעיקר בבית הספר חביב שבראשל"צ, ונתמכים בין היתר על-ידי מרכז הספורט העצמאי "עצמה" שבראשות רו"ח איתן ברק. בתקופה הקרובה הם יצפו בהרבה סרטי וידאו של המתחרות בלונדון, אם כי אליס מדגישה: "רוב העבודה היא לעשות אותי ג'ודאית טובה יותר ופחות דגש על האחרות."
אליס, את מדורגת שישית, תצליחי גם לחזור מלונדון עם משהו?
"הדירוג לא משנה הרבה אלא המצ-'אפ עם ג'ודאית נתונה. יש כאלה המדורגות תחתיי, שמעולם לא ניצחתי. היופי בג'ודו הוא שהכל יכול להיות, וגם אם מישהו מדורג מתחת למקום ה20- זה לא אומר שהוא לא חושב על מדליה. המחשבה על מדליה עוברת לי בראש, היא שם."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם