פותחים שולחן: חצי גמר המערב
קו קדמי, ת'נדר או לייקרס? פליימייקר, ספרס או קליפרס? אצל מי הייתם שמים את הכדור האחרון? ומי יעלה לגמר המערב? כותבי nrg מעריב ניגשים לשולחן הניתוחים
אודי הירש: ההשוואה לא הוגנת. על גאסול וביינום נשענות התקוות הקלושות של הלייקרס
הבעיה היא שתאומי המגדל הצהובים-סגולים הם הצוות הכי מתסכל בליגה: יש להם פוטנציאל לקלוע 50 נקודות ולקחת 25 ריבאונדים בכל ערב, אבל לעתים קרובות מדי הם נראים עצלים מדי, אדישים מדי או סתם מתוסכלים מדי מכך שקובי לא מוסר.
עם זאת, ה-NBA אינה ליגה שמענישה בהכרח את בעלי הגישה הבעייתית - כמעט כל הקבוצות של הלייקרס שלקחו אליפות בעשור האחרון היו מסוכסכות ומתוסבכות. התעלות של שניהם בסדרה מול הת'נדר יכולה למחוק את כל הביקורת שנמתחה עליהם במהלך הדשדוש המרגיז מול הנאגטס.
ערן סורוקה: לכאורה, שאלה מכשילה. בכישרון, זה של הלייקרס עולה עשרות מונים על אוקלהומה סיטי. העניין הוא שבפלייאוף, בעיקר בפלייאוף הנוכחי (ממוצע נקודות לקבוצה: 90.7. מטורף), אתה צריך הגנה. והגנת הפנים של הת'נדר, לפחות בסיבוב הראשון, הגיעה לעבודה בתדירות גבוהה יותר מאשר זו של הלייקרס. למעשה, יש שיטענו כי לת'נדר, ודאי אחרי ששיקאגו עפה, יש את המטריה האווירית ההגנתית הכי טובה בליגה: פרקינס כמקרקע ואיבקה ככיפת ברזל. בין הכשרונות הקפריזיים של אל.איי לפועלים הסולידיים של הת'נדר, לסקוט ברוקס יש יותר שקט נפשי כשהוא בא לעבודה.
ערן שור: הקו הקדמי האידיאלי הוא כמובן זה של הלייקרס, אבל עם גישה למשחק של הת'נדר. כיוון שגישה ניתן לשנות, אבל ללמד סנטר לקלוע 23 נק', לקחת 17 ריב' ולמסור 6 אסיסטים במשחק מספר 7 זה קצת יותר קשה, בכל זאת הייתי הולך על פאו ולוקח את הנדוניה שנקראת אנדרו ביינום.
הת'נדר יכולים להתגאות בקו קדמי חסון והגנתי, אולם משחק ההתקפה מתבסס כמעט בלעדית על הקו האחורי האקספלוסיבי. במידה שבמהלך הסדרה יצליחו הצמד פרקינס את איבקה לתסכל את התקפת הלייקרס ולהוציא את הגבוהים משלוותם, הסדרה הזאת תזכיר את הסוויפ שעברו הלייקרס בסיבוב השני בעונה שעברה.
מעין אפרת: לייקרס - ואם היתה התלבטות, המשחק השביעי הכריע אותה. 36 נק', 35 ריב' ו-10 חס' של גאסול וביינום יחד, ועוד 6 אס' של גאסול (שני רק לקובי). פרקינס אמנם נראה פיזית טוב יותר השנה, ואיבקה הוא מזן השחקנים החביבים עליי, החוסמים - שנכנסים לראש של היריבים שלהם. אבל גאסול כבר היה שם בשביל קובי כשצריך היה לקחת אליפות, והחוכמה שלו ייחודית. ביינום (עם הבריאות) סוף סוף מתחיל למצות את הפוטנציאל שלו - והוא נראה כמו מה שכולם חלמו עליו.
אורן יוסיפוביץ: לייקרס. לראייה - 35 ריב' לתאומי המגדל גרסת קליפורניה במשחק 7 מול דנבר, 20 מהם בהתקפה. 20. קולטים? 20 התקפות חדשות, 20 נסיונות קליעה נוספים. איזה כיף זה לדעת שאפשר להחטיא. פאו גאסול מוסיף את החכמה, ביינום, כשהוא לא טיפש, מוסיף את הכוח והמאסה. אם זו היתה סדרה של 2 נגד 2, זה היה 0-4. אבל זו לא. ממש לא.
מיכה להב: של הלייקרס. כשהראשים שלהם נמצאים במקום, ביינום הוא הסנטר הכי טוב בליגה וגאסול הוא הסנטר השני הכי טוב בליגה. ואלו שתי סיבות מעולות להעדיף אותם. מצד שני, איבקה צעיר ואתלטי, ויכול לעשות המון בעיות לפאו. והמומחיות של פרקינס היא לא להיות יותר טוב מהיריב שלו, אלא לגרום לסנטר ממול לרדת ולשחק ברמה שלו. ותמיד אפשר לשחק נמוך ולשים את דוראנט בעמדה 4. לרגע נרדמתי וחלמתי שהת'נדר יכולים לנצח מתחת לסל, ואז קמתי וראיתי את תקציר משחק 7 בסדרה נגד דנבר.
שגיא רפאל: גאסול וביינום הם הקו הקדמי הכי טוב בליגה. גאסול ארוך, יד טובה, מנהל משחק, וריבאונדר טוב. ביינום בתפקיד הסנטר המאסיבי, מנצל היטב את הגודל שלו בשביל לשחק קרוב לסל. לאיבקה ופרקינס יכולת התקפית מוגבלת יותר, אבל הם מוציאים מעצמם יותר בתוך המסגרת.
כדי שגאסול וביינום יהיו אפקטיביים בהתקפה הם צריכים הרבה
2. אצל איזה שחקן מארבע קבוצות חצאי גמר המערב הייתם שמים כדור אחרון בידיים?
שגיא: נתנו לי 100 מילים לתשובה, ואני הולך לנצל כל אחת מהן, למרות שיכולתי להסתפק במילה אחת. אני גם לא חושב שאני צריך להסביר את התשובה, כיוון שבין אם אתה אוהב אותו, ובין אם אתה "הייטר", אתה לא יכול להיות אדיש אליו, אתה לא יכול להתכחש לווינריות שלו, ליכולת שלו לייצר נקודות, ולעצם קיומו.
הוא עשה את זה כל כך הרבה פעמים בעבר, הוא הוכיח שהגיל הכושר ומצבו הבריאותי לא מזיזים לו, ואת מה שהוא שכח, דוראנט עדיין לא למד. המזל לצידו, וגם צבע הגופייה, וכמובן, כמו שאוקלהומה כבר יודעים, לא מזיק שיש לו את גאסול בריבאונד התקפה. קובי.
שור: לא משנה איך הופכים את השאלה הזאת, תמיד מגיעים בסוף לגארד ההוא מלוס-אנג'לס שכולם יודעים שבפוזשן האחרון הכדור יהיה בידיים שלו. אכן, כריס פול נראה כמי שמשנה לשנה מגיע יותר חד לרגעי האמת. גם בסדרה האחרונה הוא שדרג את אחוזיו בשניות הסיום והפך להיות אולי הנשק הקטלני ביותר בקלאץ' בליגה. הגארד השני מלוס אנג'לס, אגב, לא השתפר משמעותית מאז החשיפה לפני שנה, באתר ESPN, ולפיה מי שנחשב לקלאץ' בעצם קולע באותם האחוזים כמו שאר הליגה.
אורן: השמרנות המעצבנת תתעלם מאלף סלי ניצחון של דוראנט, רק בגלל המסורת הברייאנטית. התקפה אחרונה, כדור אחד, אני עדיין עם קובי.
מעין: כדור אחרון? רק לבראיינט. זו קלישאה אבל הוא האיש בעל השנאה העזה ביותר להפסד כנראה אי פעם, ולכן אין מישהו בעל מוטיבציה גבוהה יותר שהיא גם תיכנס. השחקן שכולם יודעים שהזריקה הזו תלך אליו, ועדיין הוא ישתחרר, יקבל את הכדור וייקח אותה. בחירה קלה.
מיכה: בגלל היריבה, ובגלל הקבוצה, ובגלל המעמד, ובגלל הניסיון, ובגלל ההיסטוריה, ובגלל העקימות, ובגלל השמאליות, ובגלל הקשיחות, ובגלל הארגנטינאיות, ובגלל העונה המשוגעת. תנו לי את מאנו ג'ינובילי.
הירש: אני רוצה את הכדור ביד של הקבוצה של גרג פופוביץ'. המאמן של סן אנטוניו הוא היתרון הגדול ביותר של סן אנטוניו מעתה והלאה. אף מאמן במערב לא מדגדג את הקרסוליים שלו בכל הנוגע לניסיון, ידע וטקטיקה בהגנה ובהתקפה; הווטרנים היחידים שנשארו במירוץ במזרח, דוק ריברס ודאג קולינס, יילחמו זה בזה עד זוב דם בימים הקרובים ולא צפויים להעפיל לגמר. אפשר לסמוך על פופוביץ' שהתרגילים שלו למצבים מיוחדים כבר משורטטים, ואפשר לסמוך על מאנו ג'ינובילי וטוני פארקר שהם יבוצעו בצורה מושלמת.
סורוקה: אני יודע אצל מי הכדור האחרון יהיה הכי הרבה זמן בידיים (בראיינט), מי יקבל את ההחלטות הכי טובות עם כדור אחרון בידיים (פול), אצל מי יבכו שהכדור האחרון צריך להיות בידיים (דוראנט) כשהוא בידיים של מישהו אחר (ווסטברוק) ומי, סביר להניח, לא יצטרך כדור אחרון כי המשחק יהיה גמור (ג'ינובילי). אבל אני יודע מי יקלע את הסל שיעלה את הת'נדר לגמר המערב. הוא לובש את גופיה 37, שיחק פעם בלייקרס, וקוראים לו דרק פישר.
3. שאלת בחירה על הספרס נגד הקליפרס (הכותבים קיבלו אפשרות לענות על אחת או על שתיהן)
* מהו המיס-מץ' הכי גדול בסדרה בין הספרס לקליפרס?
סורוקה: הספרס נגד הקליפרס, ברמה הארגונית. מועדון שמנוהל לעילא, שעובד לפי תוכנית אב סדורה במשך 16 שנה, שמחזיק מערך סקאוטינג שעוקב אחרי שחקנים מגיל גן, שיש לו את אותו מאמן, אותו ג'נרל מנג'ר ואותו כוכב שעובדים בסימביוזה מושלמת.
ממול, מועדון עם בעלים אידיוט, מנג'ר זמני ומאמן חסר ניסיון, שיבחר כמעט בקביעות במקום הרביעי בדראפט שחקן פחות טוב מזה שהספרס יקחו במקום ה-25, ושהכוכב הגדול ביותר שהגיע אליו היה עקב וטו של דייויד סטרן. מול ממפיס חסרת המסורת, לכריס פול היה עוד קל (יחסית) לשלוט במזל. מול הספרס הוא יגלה שגם ליכולותיו המיסטיות יש גבול.
הירש: הספסל. יש שתי תפיסות שגויות בולטות לגבי הספרס: הראשונה, והמרתיחה מכולן, היא שמדובר בקבוצה הגנתית ומשעממת; השנייה היא שזו הקבוצה של פארקר, דאנקן וג'ינובילי. אלא שבסדרה מול יוטה, הספרס ירדו מ-100 נק' רק במשחק האחרון, הם משחקים בקצב מהיר ומנסים לזרוק בחצי הראשון של שעון 24 השניות - גם בהתקפה המסודרת. ואחרי המהלכים החכמים באמצע העונה, סן אנטוניו היא הקבוצה העמוקה בליגה.
דיאו, בלייר וספליטר חולקים את העמדה שלצד דאנקן, בעוד סטיבן ג'קסון עשוי להתברר כרכש שיכריע את גורל האליפות. לסן אנטוניו עומק של 12 שחקנים לגיטימיים, ומול הקליפרס הצולעים - למרות היכולת של אריק בלדסו וקניון מרטין במשחק המכריע מול ממפיס - זה עשוי להיות יתרון מכריע.
שגיא: בצד אחד שועל קרבות ותיק, בצד השני ויני דל נגרו. הגם שהקבוצות בנויות בצורה דומה פחות או יותר, ולשתיהן יש עומק מרשים, בצד של הספרס יש את מאמן העונה, מאמן עם נסיון פלייאוף ארוך, בצד של הקליפרס יש את ויני דל נגרו. הסדרה בין ממפיס לקליפרס היתה פיזית מאוד, ארוכה מאוד, והמזל הלך בסוף עם הקליפרס (אני יודע שזה לא נשמע נכון). התוצאה היא שהקליפרס מגיעים עייפים, פצועים (פול, גריפין, באטלר), חסרי ביטחון (גריפין ודיאנדרה שלא שיחקו את הדקות הרגילות מהעונה), פופוביץ' הולך לסחוט את הלימון עד הסוף. הזכרתי שבצד השני יש את ויני דל נגרו?
* עם איזה רכז הייתם מתחילים את קבוצת חלומותיכם, טוני פארקר או כריס פול?
שגיא: אם זו קבוצת חלומותיי אז מג'יק ג'ונסון, מוכן גם להסתפק בטים הארדאווי, אבל מכיוון שמגבילים אותי ביכולת לחלום אני אלך על פול. אין לי ממש ספקות לגבי היכולות של פארקר (הגם שהיו בעבר), אבל פול הוכיח שהוא מגוון יותר, הוא רכז יותר, הוא שחקן קלאץ' טוב יותר, והוא הופך את השחקנים לידו לטובים יותר. פארקר משחק מאז שהגיע לליגה עם דאנקן וג'ינובילי, ולכן הוא לא נדרש ליכולות האלו עד היום. במקום זה יש לו 3 טבעות ו-MVP גמר, בזמן שפול עדיין רודף אחרי הראשונה שלו.
הירש: פארקר הוא שחקן נהדר, שמתשתמש נפלא בפיק'נ'רול ואפקטיבי יותר מכל שחקן בליגה בטווחים של בין שניים לארבעה מטרים מהסל (לכאורה זריקה קלה, ובפועל המהלך הקשה בכדורסל). פארקר הפך משק החבטות של פופוביץ' לאיש שמוביל את ההתקפה הכי מרהיבה בליגה. רק שבזמן שהצרפתי הוא כוכב, פול הוא כוכב על. הוא הפך קבוצה מלאת חסרונות של הקליפרס לכמעט קונטנדרית, בעזרת השליטה הבלתי נתפסת שלו בקצב, שינויי הכיוון והמהירות, הקליעה מבחוץ והאסיסטים המופלאים. לא כוחות.
מיכה: בחלום אחר שלי (לא שמתי לב כמה אני חולם על כדורסל בזמן האחרון), אני מקבל כדורים בדיוק ברגע ובמקום הנכונים, כשאני עובר את השומר שלי ורץ לסל. אני מתמקם מחוץ לשלוש ומוצאים אותי בזמן. אני רגוע בכל רגע על המגרש, לא צריך לחשוב פעמיים אם מתקבלות החלטות נכונות. בחלום שלי אין לי מאמן אמיתי על הספסל, ובכל זאת יש מישהו שינווט, שינהיג, שיוביל קדימה. הקבוצה שלי שוברת קללה והופכת לווינרית, בעזרת משחק הקרבה, הגנה טובה והתקפה ממושמעת - כל האלמנטים שגורמים לשמות גדולים לרצות לבוא אליה. ואם זה לא ברור, מעולם לא חלמתי בצרפתית.
מעין: פול. אנרגטי, אתלטי ופינישר מצוין. למה לבנות סביבו קבוצה? כי תראו איך זה עבד יפה לקליפרס, איזה שינוי תוך עונה אחת. הוא בכל מקום על המגרש שומר, חוטף, מוסר וקולע. והכל נראה כאילו זה בא לו בקלות, תוך כדי משחק, בשיתוף פעולה מצוין עם החברים שלו. ונראה שהוא ממש נהנה גם תוך כדי. לא אזלזל בפארקר לעולם, אבל פול זה האיש שלי.
סורוקה: פול הוא רכז עילאי, וכנראה עולה על פארקר בכל פרמטר של המשחק, פרט לשניים: ווינריות וריכוז מאמצים. במצבם הנוכחי של השניים בקריירה, פארקר יודע בדיוק באיזה הילוך להגיע למשחק בפברואר ומתי להעלות הילוך, הוא יודע מתי לנוח תוך כדי משחק ומתי ללחוץ על הדוושה, הוא יעשה את המסירה הנכונה יותר בדקה האחרונה גם אם היא מהלך פחות ספקטקולרי. לעונה הרגילה הייתי לוקח את פול, האיש שנמצא בשליטה 48 דקות. לפלייאוף הייתי לוקח את טוני, האיש שיגיע בשיאו לרבע האחרון.
שור: פארקר, על פי מאמנו, נתן העונה את עונתו הטובה בקריירה, ובינתיים לא מוריד הילוך גם בפלייאוף. הוא רק בן 29 וכבר הוכיח שהוא מסוגל להשתלט על משחקים לבדו. עם מספר טבעות אליפות וסדרות גמר נראה כי פארקר הוא רכז החלומות הנוכחי. אלא ש... פול עושה כל מה שפארקר עושה, רק קצת יותר טוב. למעט הטבעות, פול עוקף את פארקר בכל מדד סטטיסטי שתבחרו כולל המדדים הבלתי ניתנים לכימות כמו תחרותיות ומנהיגות. פארקר אולי רכז מצוין, אבל כרגע פול הוא הרכז הטוב ביותר בעולם.
אורן: פארקר בפלייאוף הנוכחי: 21 נק' בממוצע, 6.5 אס', אחוזים מצוינים, שיוט קל מול הג'אז. פול בפלייאוף הנוכחי: 20.4 נק', 7.1 אס', 5.7 ריב' והנהגה, ווינריות ולב ב-3:4 על הגריזליס. מספרית, ויעידו עכברי הפנטזי, פול הוא האיש שתבחרו ראשון בכוחות (במלעיל). שלוש הטבעות שעל ידו של פארקר, וגביע ה-MVP של גמר 2007, יכולים להעיד אחרת. לסיכום - כל היגיון וקמצוץ הבנה אומר שאליפויות גדולות יתר מכל כישרון. אבל בכל פעם שכתבתי פארקר לא הייתי שלם עם זה. בקיצור, אני הייתי נחנק עם פול.
הימורים (בסוגריים, נקודות על הסיבוב הקודם: 7 להימור מדויק כולל תוצאה, 5 לזהות העולה, 0 לטעות בזהות העולה. וכן, כולנו נפלנו עם שיקאגו)
אודי הירש: 3:4 ספרס, 1:4 ת'נדר (41 נק' - פגע בול בלייקרס, בקליפרס ובפייסרס)
שגיא רפאל: 0:4 ספרס, 2:4 לייקרס (41 נק' - בול בלייקרס, בהיט ובסלטיקס)
מעין אפרת: 2:4 ספרס, 2:4 ת'נדר (39 נק' - פגעה בול בלייקרס ובהיט)
מיכה להב: 2:4 ספרס, 1:4 ת'נדר (39 נק' - בול בקליפרס ובסלטיקס)
ערן סורוקה: 2:4 ספרס, 2:4 ת'נדר (34 נק' - בול בסלטיקס ובפייסרס)
ערן שור: 2:4 ספרס, 1:4 ת'נדר (34 נק' - בול בהיט ובסלטיקס)
אורן יוסיפוביץ: 2:4 ספרס, 3:4 ת'נדר (25 נק' - לא פגע באף סדרה, ינקנק אותנו בסיבובים הבאים)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם