טופ-10: על השחיטה ועל השחיקה
NBA, מדור סיכום השבוע של nrg מעריב: שתי מושלמות, שני שחקני על שמאבדים עשתונות, זקן אחד וג'מייקני שעושה בעיות לאמריקאים
איך אתם אוהבים את המעצמה המערבית שלכם? זקנה עם רוח נעורים שרצה בלי הפסקה, או צעירה עם ניסיון וקור רוח של ותיקים משופשפים? מנצחת בכל משחק ב-16 הפרש, או נותנת 30 בראש מדי פעם ומנצחת בכל משחק צמוד? מניעה כדור לעילא בין חמישה שחקנים במהירות שגורמת לכם לחפש את כפתור ההילוך האיטי, או פורצת לסל בסערה ומסיימת בדאנק? עם פאוור פורוורד חכם שלוקח את הזמן בהתקפה ומתסכל את יריביו, או עם פאוור פורוורד קפיצי שנותן שבעה גגות ומתסכל את יריביו?
איך שלא תסתכלו על זה, סן אנטוניו ואוקלהומה סיטי נראות מדהים. הן מגיעות לסוף
8. כרטיס לכיוון
ב-65 המשחקים הראשונים של העונה, ליגה ופלייאוף, קווין גארנט לא הצליח לעבור את 25 הנק' במשחק. לגיטימי וטבעי, כשאתה בן 35. גם ממוצע של 15.8 לערב זה יפה ומכובד בגיל כזה. אבל לא, גארנט רוצה יותר, בטח כשפול פירס וריי אלן משחקים פצועים. וגארנט, לפעמים, צריך רק דבר אחד קטן שיתניע אותו.
את הדבר הזה סיפק מייקל גירון, בעלי אטלנטה הוקס, שקרא לו "השחקן הכי מלוכלך בליגה" לפני משחק 6 בין הקבוצות. מאז גארנט העיף את אטלנטה, קלע 27 ומעלה שלוש פעמים, עומד לראשונה העונה על ארבעה דאבל-דאבלס ברצף, ורושם ממוצע של 24 נק' ו-12.5 ריב' בארבעתם עם 60.3 אחוז מהשדה. וכן, הוא גם בחצי דרך לגמר המזרח. גירון, לעומת זאת, נקנס ב-35 אלף דולר. כסף לא עושה אותך חכם יותר.
7. כרטיס שני
לגארנט יש תחרות קשה על תואר הסוון-פוטר המאיים במזרח. עם רוי היברט על הפרקט, אינדיאנה קולעת 30 נק' יותר ממיאמי. בלעדיו בסדרה ביניהן, מיאמי קולעת 13 יותר. ההיט ללא כריס בוש הופכים לקבוצה שמתבססת כמעט אך ורק על חדירות וקליעות מבחוץ, והיברט, שמגיע העונה לגיל הבשלות, מספק את האיום האסטרטגי מתחת לסל, כחלק מהגנה קבוצתית ואישית (פול ג'ורג' על ווייד) נהדרת של הפייסרס הקשוחים.
היכולת שלו גם מעלה
6. העיקר ההשתתפות
לקליפרס אין תשובה לסן אנטוניו בינתיים, אבל אי אפשר לקחת מהם את הניצחון במשחק 7 בממפיס. כריס פול וגריפין הגיעו פצועים למשחק חוץ באולם בו סן אנטוניו עפה בעונה שעברה, וניצחו בו. לא רק הם, אלא גם אריק בלדסו שהתחיל את העונה פצוע, ורג'י אבאנס שהתחיל אותה כמובטל, וקניון מרטין שהתחיל אותה בסין, וקארון באטלר שמשחק עם שבר ביד.
ניל אולשי אמנם לא נבחר למנג'ר העונה, ויכול להיות שהאיש שנבחר ראשון, לארי בירד, יגיע רחוק יותר בפלייאוף. אבל אולשי, גם אם קיבל את פול בדרך לא קונבנציונלית, כבר יכול לסמן וי ענק על עונת הבכורה של הקליפרס החדשים.
5. פילדלפיה זורחת וקצת שוקעת
את כל מה שהסיקסרס הצליחו להשיג בסדרה מול שיקאגו ובשני המשחקים הראשונים בבוסטון, הם הצליחו לאבד במשחק 3, בו ספגו הפסד בית ראשון בפלייאוף 2012. שוב, לא שמישהו ציפה מהם בשבועות האחרונים של העונה הסדירה, בה חטפו מכה אחרי מכה, להגיע עד הלום. אבל בכל זאת, אם הגעתם כבר, לחטוף 107 נק' במשחק הבית הראשון עם הגנה מפוארת כמו שהיתה לכם? אולי מישהו השתמש בנוירולייזר על האנשים הלא נכונים.
4. ימי הטום
באיחור של מספר שבועות, שלא נאמר חודשים, החליטו בשיקאגו בולס להאריך את חוזהו של המאמן טום ת'יבודו. אנחנו לא אומרים כלום ולא מאשימים אף אחד, אבל עצם העובדה שהארכת החוזה באה בדיוק ביום בו הרופא של דריק רוז מודיע שהשיקום ייארך יותר זמן מהמתוכנן, ויימשך בין שמונה חודשים (קאמבק בחג המולד) לשנה (קאמבק לפלייאוף), קצת צורמת.
במלים אחרות, יכול להיות שגאר פורמן אמר "כמובן שהחלטנו להאריך את חוזהו, אנחנו מאוד מעריכים אותו", אבל חשב "אינעל העולם, הלך גם על העונה הבאה. אין טעם להחליף עכשיו מאמן וממילא אף אחד לא ירצה לבוא לעונה של חוסר ודאות". אם אתה באמת רוצה להביע הערכה למאמן, אז אחרי שהקבוצה שלך עפה בסוויפ, תן לו חוזה חדש לארבע שנים, כמו שעשה מארק קיובן עם ריק קרלייל.
3. הלך הקלאץ'
0 מ-5 מהשדה בחמש הדקות האחרונות, שני איבודים קריטיים בהתקפות רצופות - קובי בראיינט יצא ממשחק 2 באוקלהומה סיטי במצב רוח הרבה יותר גרוע מאשר במשחק 1, בו פיגר ב-30 הפרש כבר ברבע השלישי. הלייקרס נמצאים על שישה הפסדים רצופים בחצאי גמר מערביים כולל הסוויפ נגד דאלאס בעונה שעברה, תחת שני מאמנים שונים, וייתכן שזה לא מקרי.
אגב, דווקא לגבי הזריקה האחרונה באוקלהומה סיטי - לטעמי, לפחות, ההחלטה שהתקבלה היתה מצוינת. סטיב בלייק לא יודע לעשות הרבה דברים מסובכים בחייו, יכול להיות שבקפיצה לרוחק, בהכנת כבד אווז או בדקלום שירת ימי הביניים הוא לא מצטיין, אבל לקלוע שלשות הוא יודע. הסטטיסטיקה דיברה על כ-43 אחוז לשלוש בכלל בפלייאוף, 45.7 אחוז לשלוש מהפינה הימנית, 50 אחוז בשלשות בלי שמירה, וביצועים גדולים נגד דנבר.
כמו שקובי נראה ונשמר, לעומת בלייק, באותה נקודת זמן, זו היתה זריקה אידיאלית שפשוט לא נכנסה. בטח לא סיבה לאוהדים מתוסכלים לשלוח לאשתו של בלייק איחולים כמו "הלוואי שהמשפחה שלך תירצח". אנשים חולים יש בכל מקום.
2. הלך הבושאסי
כמות הפעמים בה צחקו על כריס בוש שהוא לא באמת מהווה חלק משלושת הגדולים של מיאמי, שהם בעצם שניים וחצי הגדולים, שבוש הוא רכיכה וכו', היתה מרשימה למדי. רק שמיאמי, מתברר, ממש זקוקה לבוש. לברון אמנם שיפר השנה את המשחק עם הגב לסל, אבל במקרה כזה אין לו אופציה אמינה לקליעה מחצי מרחק (יודוניס האסלם היה, פעם, מזמן) שתקל עליו את השמירות הכפולות. בקיצור, בעיה, בעיה גדולה.
ההיט עדיין משחררים פרטים מעורפלים לגבי הפציעה של בוש בשרירי הבטן, אבל כפי שהסדרה מתפתחת, ובמצבם הפיזי השברירי של רוב חבריו (לברון שיחק 126 דקות בשלושת המשחקים הראשונים, וחטף בערך 1,260 מכות), יכול להיות שה-MVP יצטרך לחכות עוד שנה.
1. הלוך הלכה
גריפין, פול ובאטלר, קנדריק פרקינס, מריו צ'למרס, דוויין ווייד, פול פירס, ריי אלן, מייקל פיטרוס, אייברי בראדלי, רמון סשנס - זו חבורת הפצועים שכן משחקת בסיבוב השני בפלייאוף. לא נזכיר כבר את אלה שאינם איתנו.
הלייקרס והקליפרס, אם עוד היה להן איזשהו סיכוי לנצח במשחקי 3 ו-4, יתקשו הרבה יותר לעשות זאת כאשר ישלימו משחק רביעי וחמישי בשמונה ימים בבק-טו-בק (למרות שאצל הלייקרס, בין משחקים 6 ו-7 יש שלושה ימי חופש מלאים. לכו תבינו). דייויד סטרן עבר השבוע להתמקד בהתחזויות ("פלופינג"), אבל יודע שהעונה הזו מקוללת, ומלאת כוכביות כחול אשר על שפת הים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם