מחליק אל החלום: דרורי ייצג את ישראל?
איתי דרורי עלה על המסלול שכלל 12 שעות יומיות במשרד, עד שהרגיש שהיה נשוי לעבודה. כיום הוא הישראלי הראשון שמתחרה בהחלקה למרחקים ארוכים על הקרח. רק שמדובר במקצוע יקר וכסף אין לו, אז הוא פונה לציבור שיממן אותו
דרורי, עם זוג רגליים בהיקף של 61 ס"מ האחת, הוא הישראלי הראשון שמתחרה בספיד סקייטינג למרחקים ארוכים - החלקה של עשרת אלפים מטר על הקרח. את הרומן שלו עם עולם הספורט הוא החל דווקא במגרש הכדורגל. "עד גיל נוער שיחקתי כשוער בהפועל רמת גן ופרשתי עם הגיוס לצה"ל. בהתחלה הייתי ג'ובניק בבסיס בחיל המודיעין, ובשלב מסוים החלטתי לבחור במסלול קרבי," הוא מספר.
עם שחרורו החל דרורי לעבוד כטכנאי בחברת מחשבים, עד שקודם במהרה לתפקיד ניהולי עם אחריות על כ100- עובדים. "עבדתי 12 שעות במשרד, מגיע לעבודה בתשע בבוקר ויוצא בתשע בערב, אבל התפקיד דרש ממך זמינות של 24 שעות ביממה," הוא נזכר. "הייתי נשוי לעבודה והרגשתי שאני מבזה את עצמי. התחלתי לעלות במשקל ולא לאהוב את מה שאני רואה במראה. גם עישנתי קופסת סיגריות ביום. במכון הכושר שהייתי רשום בו עליתי על המסילה ואחרי שתי דקות קרסתי מסחרחורת, ובקושי יכולתי לעמוד על הרגליים. זו הייתה סטירת הלחי הראשונה שקיבלתי."
אם יש תכונה שמאפיינת את דרורי, זו הטוטליות. ברגע שהחליט קופסת הסיגריות נזרקה, ואחרי שבוע הוא שב לחדר הכושר עד שהספורט הפך למרכיב מרכזי בסדר היום שלו. "אני אדם מאוד תחרותי. התחלתי לרכוב על אופניים מהבית שלי בפתח תקווה לעבודה ברמת גן ולהתאמן לבד בפארק הירקון. לא יכולתי לסבול שמישהו יעקוף אותי."
בשלב מסוים חבר הציע לו לחזור ולהתאמן ברולר בליידס, בהמשך לרומן שהחל עם הנעליים בעלות הגלגלים בגיל .12 "כבר בגיל צעיר מאוד הבחנתי בכישרון המיוחד שיש לי," הוא מודה. "הייתי מאוד נועז בתרגילים ולוקח המון סיכונים. הלכנו לחנות של ילדים וקניתי רולר. כבר בהתחלה הרגשתי שהדבר זורם לי כאילו מעולם לא הפסקתי לרכוב.
זה היה ממש כמו חשמל בגוף. נכנסתי למחשב וחיפשתי
- זה היה הרגע המכונן מבחינתך?
"כן. אמרתי לעצמי שעוד שנה אני עובר אותם בלי בעיות. החלטתי ללכת עד הסוף עם החלום שלי. התחלתי לעקוב באמצעות קטעי וידאו אחרי טכניקות של רוכבים מקצועיים ולנתח כל תנועה שלהם. הייתי אובססיבי ולא יכולתי לחשוב על משהו אחר. זה היה השלב שבו נכנסתי לספיד סקייטינג."
אחרי שדרורי הבין כי ציוד מתאים לענף הספורט הזה אין בישראל, הוא הזמין אותו מארצות הברית. מהר מאוד הוא הותיר אחריו גם את חברי הקבוצה מתל אביב, ופנה למרתון ברלין. "זה גן עדן," הוא מתאר. "זו התחרות הנחשבת לגדולה ביותר בעולם הרוכבים."
- התכוננת אחרת למרתון?
"ההכנה הייתה בעיקר מנטלית. דיברתי עם כמה אנשים שלקחו חלק בתחרות בעבר, וחשבתי איך לסיים במקום הראשון. הגעתי למסלול וראיתי עוד רבים כמוני שחיים את הרולר. במרתון היה גשם, ואחרי כל סיבוב שעברתי בשלום בירכתי ברכת הגומל. גם עיצבתי לעצמי תלבושת עם דגל ישראל והרגשתי גאווה גדולה."
זו לא תופעה רגילה לראות ספורטאי שהחל להתמקצע בתחומו אחרי גיל ,25 אבל דרורי הוא כזה. בברלין סיים במקום ה39- מתוך כמה אלפים עם זמן של שעה ו20- דקות. בדרך חזרה לישראל החליט לעזוב את העבודה ואת המשכורת בת חמש הספרות, ולהתמקד ברכיבה במקצה עילית. "באותו רגע הלב שלי ידע מה אני רוצה," הוא מבהיר. "מצאתי את אהבת חיי. כבר במטוס ידעתי שאני עוזב את כל מה שהכרתי עד עכשיו. היה שם משהו שלא הרגשתי כל חיי."
- לא היו לך חששות לעזוב את העבודה?
"אפילו לא לשנייה אחת. לא היה לי אכפת מכלום. החלטתי שאני חי בשביל החלום. הגעתי לישראל וחיפשתי גוף שיכול לעזור לי. חטפתי סטירה נוספת כשגיליתי שאין מוסד כזה בארץ שיכול לסייע לי להפוך לספורטאי מקצועי. פניתי לאיגוד הגלגיליות שפועל במסגרת עמותת 'איילת,' שתומכת בענפי ספורט לא אולימפיים, וראיתי שהם לא יכולים לעזור לי."
הקריטריון שישראל מציבה כדי להיות חבר במשלחת אולימפית הוא לפחות מקום 12 בעולם, כלומר אם דרורי יסיים במקום ה,13- הוא לא יוכל להיות חבר סגל. אלא שמאמן אין בישראל, מתחרים לא קיימים בקטגוריה שלו ואין אף לא מתקן אחד - כך שדרורי נדרש להתאמן בחו"ל ולשלם מכיסו. ומכיוון שאי אפשר לעבוד ולהתאמן באופן מקצועי, הוא נותר בלי מימון.
"התחלתי לחפש קבוצות רולר בחו"ל," מסביר דרורי. "שלחתי לחברות הגדולות בקשה שיבחנו אותי. הם הסבירו לי שלוקחים את הטובים בעולם, ולא אדם שחולם."
-איך עוד לא נשברת?
"יצרתי קשר עם שתי רוכבות פורטוגליות שמתאמנות בהולנד. אחת מהן סיפרה שהרבה מחליקי רולר עוברים בחורף להתאמן באולם סגור. המרחקים על קרח הרבה יותר קצרים, מ500- מטר עד .10,000 זה היה שינוי. היא סיפרה שרולר על קרח זה ספורט אולימפי במסגרת אולימפיאדת החורף."
ספורטאי קרח רבים מתאמנים על רולר, וההפך. דרורי הגיע לקרח כדי לממן את האימונים, וברגע שהכיר את התחום הבין מה המקום הטבעי עבורו. כעת, אחרי שהחליט שהוא רוצה להיות על הקרח, נפגש עם גורמים בענף בישראל לאימוץ וגילה שהדבר לא פשוט.
"לך תשכנע שאתה כישרוני ושגילית את זה מאוחר מדי. תאר לך שאדם בן 26 יבוא היום לקבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב ויבקש שיחתימו אותו על חוזה של מיליון שקל כי יש לו כישרון משחק. בסופו של דבר, בתיווך ההתאחדות להחלקה על רקח במטולה ואבא של אחד הישראלים שמתאמנים ברוסיה, הגעתי לפגישה עם מאמן קשוח בשם ולדימיר רובין, והוא נתן לי להתאמן עם ספורטאים מהטובים במדינה."
הסיבה למעבר לרוסיה פשוטה - בישראל אין מקום להתאמן בו, ואילו במדינה הקרה בכל עיר ישנו מתקן והספורטאים מתאמנים בלי תשלום. מה עם דרורי? משקיע למעלה מ100- אלף שקל בשנה באימוניו, וכיום הוא נותר כמעט ללא פרוטה.
- מי מימן לך את השהייה ברוסיה?
"לקחתי את הכסף שחסכתי במהלך חיי ונסעתי לרוסיה לחיות על חשבוני. בהתחלה, בגלל הגיל שלי, אף אחד לא רצה לבחון אותי. אחרי כמה ימים קיבלתי טלפון לבוא למבחנים והייתי צריך לממן את הכרטיס שלי ושל עוד מתרגם שבא איתי מישראל. אחרי שנה הכסף נגמר וכרגע אני חי על המינוס בבנק. ברוסיה הספורט מאוד מפותח. נפגשתי עם המאמן והוא מיד אמר לי: 'אני מאמין בך ובחלומות שלך."'
- 'המשפחה לא עוזרת לך?
"אין לה איך. אבי נפטר לפני שמונה שנים, ואימא שלי נכה מאה אחוז שמקבלת קצבה. היא נותנת לי לגור אצלה. אם אעבור לייצג את רוסיה, אקבל בחינם הכול."
עבר לך בראש לייצג אותם?
"אין סיכוי. כשאני עומד על הקרח בתחרויות וההמנון הרוסי מתנגן אני שר בלב את התקווה. לעולם לא אוותר על זה, אני מחובר לישראליות וליהדות שלי, אבל מתבייש בתרבות הספורט שלנו. אני מקבץ היום נדבות באינטרנט ואין הרבה הבדל ביני לבין מקבץ נדבות ברחוב. אני מייצג את ישראל עם מגן דוד למרות שהמדינה לא מכירה בי."
דרורי מנסה בימים אלו לגייס את הכסף הדרוש לו באמצעות רשת הפייסבוק ואתר האינטרנט "מימונה," שם הציב לעצמו רף של 60 אלף שקל. במקביל הוא מנסה להגיע לאנשי עסקים, ואף פנה לעשרות גופים, אך לטענתו איש לא חזר אליו. הפעם האחרונה שדרורי הצליח לייצר לעצמו פרנסה הייתה לפני שנה, אז זכה במרתון תל אביב בסכום של כ1,500- שקל. עלויות האימונים שלו מגיעות לכ100- עד 150 אלף שקל בשנה.
כדי להשיג פרנסה כלשהי דרורי מציע ב"מימונה" ובאתר הפרטי שלו אימונים אישיים בזמן שהוא בישראל, לצד מכירת חולצות ספורטיביות בעיצובו בתקווה שהדבר יסייע לו לממן מחיה בסיסית ואימונים. מטרתו להיות הישראלי הראשון שמגיע לאליפות העולם בהחלקת לונג טראק. שם, להבדיל מהרולר, מדובר בספורט אולימפי.
"כשהייתי ברוסיה עברתי תקופה של פציעות," הוא מתגאה. "המקומיים היו המומים ממני אחרי שהוכחתי את הכישרון שלי ודילגתי על כמה שנות ניסיון לעומת אחרים. הסברתי להם שזה מפני שאני ישראלי. הראשון להגיע למרכז האימונים והאחרון לעזוב."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם