פנטזיונרים: מעשה ב-15 ליגיונרים
מספר רב של ישראלים שמשחקים בתפוצות מעניקים לנבחרת תדמית נוצצת, ולא מעבר לזה. עם זה יהיה קשה אפילו לעקוץ את גרמניה
עשה היסטוריה, טל בן חיים צילום: אי-פי
קחו את גילי ורמוט. הוא גיבור, והעונה הוא היה שותף לירידת ליגה עם שתי קבוצות - דה חראפשחאפ בהולנד וקייזרסלאוטרן בגרמניה. איתי שכטר הסתפק בירידה עם קבוצה אחת, בן שהר עשה זאת בצרפת וטל בן-חיים היה לישראלי הראשון שירד לליגה השלישית באנגליה. והשאר שלא ירדו, כמו ערן זהבי, עברו את העונה בצליעה. כולל מאור מליקסון, שפתח טוב עד שנפצע.
ליובל שפונגין דווקא היתה עונה מוצלחת, אבל זה היה בקפריסין. ליאור רפאלוב סיים עונה לא רעה בבלגיה ולביברס נאתכו היתה עונה טובה ברוסיה. עדן בן-בסט הצליח מאוד בצרפת ותומר חמד הצליח בספרד - אבל רק שניים מהחמישה יפתחו נגד גרמניה.
ומה עם הקפטן שלנו?, שמשחק כבר שנים בקבוצות הטובות באנגליה וביבשת כולה. הוא סיים את העונה בהצלחה גדולה בארסנל, אבל הוא גם נמצא במרכז הסערה, וחלק מהפרשנים טוענים כי "רק אם יוסי בניון יפרוש תהיה לנו נבחרת טובה". מצחיק , נכון? לא כל-כך.
לא בניון, לא ורמוט וגם לא שכטר הם הסיפור לפני גרמניה. הדור הנוכחי של הישראליים שיצאו לאירופה, בעיקר אלה שיצאו בגל אדיר בשנתיים האחרונות, הם הטובים ביותר שיש לנו, אבל הם בקושי שחקנים בינוניים באירופה. כל-כך בינוניים שחלקם נקלט בקבוצות תחתית בליגות בינוניות, ואחרים שנקלטו בקבוצות יותר טובות, לא ראו מגרש במשך חודשים.
הכדורגל שלנו מתהדר בתדמית של לגיונרים, אבל יש מעט מאוד תוכן מאחורי התדמית הזו. אם ניקח בחשבון את הפציעה של דודו אוואט, כדאי להגיד בקול רם: אנחנו לא מספיק טובים כדי לעקוץ את גרמניה, גם לא ביום נתון, ומספיק עם הפנטזיות. הלוואי שהלילה נתבדה, והמילים האלה יהפכו לחסרות משמעות.
זה שירד וזה שנפצע, איתי שכטר ומאור מליקסון
צילום: דני מרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם