קופלב: המטרה - מדליה אולימפית בריו
אלוף אירופה החדש בשחייה, יהונתן קופלב, מאושר עד הגג מהתואר החדש שלו, אבל כבר מסמן את המטרה הבאה. כלל לא בטוח שהוא יהי בלונדון, אבל בזאת שתהיה בריו דה ז'נרו הוא רוצה להיות הישראלי הראשון על הפודיום. בינתיים, הוא מתאמן 16 פעמים בשבוע
12 שנה מאוחר יותר, הישג השיא ההוא של אורבך נשאר הישג השיא היחיד. לפחות עד ליום חמישי שעבר, באליפות אירופה בשחייה בדברצן הונגריה. יהונתן קופלב, בן 20, שגדל והתחנך באותם מים חמימים של בריכת מכבי חיפה ברחוב ביכורים, מוכתר כאלוף אירופה הראשון שמגיע מישראל.
"ברגע שנגעת בקיר, כל התוצאות מתפרסמות ישר", הוא סיפר השבוע, "ליד השמות של הראשונים, יש נקודות שמסמלות את הראשונים. נקודה בצבע זהב זה ראשון, כסף זה שני, ארד שלישי. אפילו לא הסתכלתי על התוצאה, רק ראיתי את הנקודה בצבע זהב, לא ידעתי מה לעשות, לא חשבתי על כלום. אמרתי לעצמי 'וואלה יהונתן, אתה אלוף אירופה'. שום דבר אחר לא עניין אותי באותו רגע".
את יהונתן אנחנו פוגשים בבריכת מכבי חיפה, רגע אחרי שסיים את אימון הבוקר שלו. אחד מתוך אימונים רבים שהוא עובר במהלך השבוע. הרבה מדברים על כך שמקצועות כמו שחייה ודומים לה, לא זוכים להכרה המספקת, בטח כאשר משווים אותם לכדורגל.
אבל כשמסתכלים על שגרת האימונים של שחיין, אל מול השגרה של הכדורגלן הישראלי, מבינים איך זה שבשחייה יש לנו אלוף אירופה, ובכדורגל... אתם יודעים איך נראה הכדורגל, כן? על מנת להגיע ולשיר את
"אני מתאמן כל יום פעמיים במים ופעם אחת בחדר כושר", הוא מספר על שגרת חייו של מקצוען, "היום מתחיל בדרך כלל בשבע בבוקר, כבר קופצים למים, לשעתיים. אוכלים ארוחת בוקר ועולים לחדר כושר שנמצא כמה דקות מפה, עד 12. אז אני חוזר הביתה, אוכל צהריים ובארבע אחר הצהריים אני חוזר לעוד אימון עד שש וחצי".
ומתי אתה חי?
"מאימון לאימון פחות או יותר. אין יותר מדי זמן לעשות דברים אחרים. גם כשנגמר היום אז יש מחויבויות אחרות שזה פיזיותרפיה, או פסיכולוג או תזונאית, שבאים בסוף היום. אין הרבה זמן לעצמך, אבל עוברים את זה. זה כיף ואני נהנה מזה".
את התחרות בהונגריה יהונתן התחיל ב-100 מ' גב, שהוא מקצה אולימפי. הוא פספס את הקריטריון לאולימפיאדה בלונדון ממש במעט ועכשיו הכל עומד על תחרות בסלובניה, שתיערך מחר וביום ראשון. בסיטואציה אחרת יכול היה להיות מצב שהיה משיג את הקריטריון האולימפי, אבל מפספס את התואר הנכסף.
"במוקדמות של ה-100 מ' גב סיימתי רביעי", הוא מסביר, "החוק מאפשר רק לשני שחיינים מאותה מדינה לעלות לחצי הגמר, ושניים מתוך השלושה שסיימו לפני היו ישראלים, כך שהדבר מנע ממני להעפיל לחצי הגמר. הייתי ממש מאוכזב מזה, אבל הצלחתי להתרומם.
באתי ל-50 מ', שהיה יומיים אחרי זה. סיימתי את המוקדמות במקום השני, בחצי הגמר סיימתי ראשון ובאותו רגע כבר היה אפשר לפנטז על מדליה. לא חלמתי על זהב, אבל פנטזתי על מדליה. התוצאה שלי בחצי הגמר היתה מדהימה".
אבל היא לא שיא ישראלי.
"זה לא שיא ישראלי, כי השיא הישראלי נקבע עם החליפות, היום החליפות לא חוקיות. זה כאילו שיא ישראלי רק בלי חליפות".
ספר על אותן 24.73 שניות. מה עובר עליך? אתה מסתכל לצדדים?
"ב-50 מטר אין מספיק זמן לראות במהלך המשחה מה קורה עם החבר'ה בצדדים. אתה רואה את הידיים של אלה שמסביבך, אם אתה לפניהם או אחריהם. ראיתי שאני לפני גיא (ברנע, י.פ.א), אז ידעתי שאני במדליות".
השבוע היו לא מעט דיבורים על כך שהאליפות הזאת, היא לא אינדיקציה.
"הרבה אומרים שאליפות אירופה הזאת היתה חלשה יותר, בגלל שהיא קרובה למשחקים האולימפיים. אבל זה היה גם לפני ארבע שנים ולפני שמונה שנים, ולא הצליחו להביא אף מדליה באליפויות האלה, ובזאת הצלחנו להביא חמש. נכון שלפנטז אולי על מדליה אולימפית זה קצת גדול עכשיו. אבל אני מאמין שגמר וחצאי גמר, זה לא צריכה להיות בעיה".
אם אתה משיג את הקריטריון בסלובניה, אתה תשיג גמר בלונדון?
"הקריטריון הישראלי הוא מספיק קשה, שאם אתה משיג אותו, אתה אמור להעפיל לחצי גמר לפחות. אם אתה מצליח להתעלות בחצי הגמר ולעשות עוד שיא אישי, אז אפשר להגיע לגמר. זה אפשרי לגמרי".
המשלחת הישראלית לאליפות בדברצן, חזרה כאמור עם חמש מדליות. עם הנחיתה בארץ, התקיימה מסיבת עיתונאים מרגשת. "ברגע שנחתנו בארץ, קבלת הפנים ומסיבת העיתונאים, זה היה פשוט מדהים.
"אבל עוד לפני זה, כל הכתבות שראיתי, הנבחרת כולה, האיגוד המקצועי. עזוב את זה, המנכ"ל של איגוד השחייה בכה מהתרגשות. זה היה מדהים. אין ספק שלראות 20 ישראלים משתוללים ברגע שאני נוגע בקיר, אין הרגשה יותר טובה מזאת. אמא שלי היתה שם. מיד אחרי היא ירדה לשם, נתנו לה להיכנס, למרות שבדרך כלל לא נותנים להורים להיכנס, היא בכתה שם. כמעט פספסה את הטיסה בגלל זה".
אפשר להניח שהרגע על הפודיום היה המרגש מכל.
"בחיים לא חוויתי משהו בסדר הגודל הזה. לשמוע את התקווה במדינה כמו הונגריה, שאנחנו יודעים מה היה שם לפני 70 שנה, זאת היתה הרגשה מדהימה. ועוד עמדתי על הפודיום עם עוד ישראלי (גיא ברנע, י.פ.א), שרנו ביחד את התקווה, חלקנו את הפודיום. אין משהו יותר גדול מזה. היתה לי צמרמורת בכל הגוף, הייתי על סף דמעות".
העתיד של קופלב, מתחיל כמובן בתחרות הקרובה בסלובניה. אם הוא ישיג את הקריטריון האולימפי, הוא יחווה אולימפיאדה ראשונה כבר בעוד קצת יותר מחודש. מעבר לכך יש לו עוד הרבה תכניות. בריכת מכבי חיפה, שהוציאה כאמור את הגמר האולימפי האישי הראשון והיחיד של ישראל עד היום, הוציאה גם את אלוף אירופה הראשון של ישראל, והחלום עכשיו הוא שגם המדליסט האולימפי הראשון יצא ממנה.
"ברור שאני רוצה", הוא אומר, "אני אעבוד בשביל זה ארבע שנים הכי קשה שאני יכול ואני מקווה להגיע לריו ולעשות את זה שם. אני נוסע החל משנת הלימודים הקרובה להתאמן בארה"ב במשך ארבע שנים. בעזרת השחייה קיבלתי מלגה לעשות תואר ולהתאמן במכללת אוהיו סטייט. אחרי ארבע השנים האלה, בריו דה ז'נרו, כבר אפשר יהיה לחלום על יותר מאשר רק גמר"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם