מקושקשת: האמת על משחקי ההכנה
משחקי ההכנה של נבחרת ישראל האירו את עיניי: אנחנו ידידותיים כמו גיישות. להחזיר ללקסיקון את המושג ביצים
הם נוגחים לפעמים בשוורים? בטח, לפעמים הם רודפים אחריהם והורגים אותם. השוורים לא יכולים לעשות כלום? לא הם מנסים להתיידד. למה מכניסים אותם למכלאה? כדי להרגיע את הפרים ולמנוע מהם לשבור את הקרניים שלהם על קירות האבן או לנגוח זה בזה. בטח נהדר להיות שור." (ארנסט המינגווי, "וזרח השמש," מאנגלית: יואב כ"ץ).
מלחמות שוורים הינו מושג מוטעה שהשתרש בעברית. המטאדורים נלחמים בפרים. שוורים הם פרים מסורסים. לפיכך יחד עם הביצים הם מאבדים את כושר הלחימה והאגרסיביות. הסיבה שהבאתי את הדברים לעיל, אינה משום שביקשתי לכתוב על הספורט הלאומי הספרדי השנוי במחלוקת כמטאפורה על נבחרתם ביורו; אלא כי בהארה רגעית הבנתי את תפקיד נבחרת הכדורגל הישראלי על מפת הכדורגל העולמי. כשצפיתי במשחקי המבחן וקלטתי שאנחנו שור ולא פר.
אנחנו ידידותיים כמו גיישות ולפעמים יש תחושה על המגרש שהנבחרת מתרוצצת על הדשא כמו חבורת בתולות זקנות מבוהלות. אין לנו ביצים. נדמה לי - וכאן יש לסייג, מי אני אסקופה נדרסת שאשיא עצות לגוטמן - שמאוד כדאי להחזיר ללקסיקון הישראלי את המושגים ביצים, אגרסיביות ורוע.
האגדה על הטכניות של השחקנים הישראלים היא אגדה יפה ומה שמדהים עוד יותר, זה שהשחקנים מאמינים בה. חבל רק שהיא עלולה להתנפץ מול פורטוגל ששחקניה לא פחות טכניים מבחורינו, ואתם יודעים, גם הרוסים, יודעים לתת פס.
מ.ש.ל - סא"ל שלום אייזנר לנבחרת.
בשעה שהדברים נכתבים עדיין לא ברור אם עסקת טביב שבס נחתמה. על כל פנים, נחתמה או לא, העסקה מעלה הרהורים על הטבע האנושי ונסיבות הזיכרון. ודאי התרשמתם כמוני מנאמנותם של אוהדי הפועל לשלטון החוק. בין הסיבות (שחלקן מוצדקות) שהועלו במחאה נגד טביב היו הרשעות עבר בפלילים. התחזות, שימוש במסמך מזויף. כתם ללא ספק, אם כי אין מדובר בלאקי לוצ'יאנו.
מהצד שני של העסקה, עומד מר שמעון שבס, איש עסקים בינלאומי הזכור בכינוי המנכ"ל של המדינה על-שם השנים שכיהן כמנכ"ל הכל יכול של משרד ראש הממשלה בתקופת יצחק רבין ז"ל. אני משוכנע שאוהדי הפועל מתכוונים למחות גם נגדו. מר שבס הרי הינו עבריין מורשע. בית המשפט העליון הרשיע אותו בשתי עבירות של הפרת אמונים. אבל לא נהיה קטנוניים. אני בטוח שלשבס היו סיבות טובות להפר אמונים.
פה לא מדובר בטביב משכונת עלייה, אלא באחד מהשבט. אחד משלנו. ואף עלפי ניחוח הצביעות הדק העולה בחוטם, ולמרות שהבעלות של טביב על הפועל מסבה קורת רוח מרובה לאוהדי יריבותיה, והיום קורת רוח, זה לא דבר שבא ברגל. נאחל לאוהדי הפועל בשם אחווה (שטיבה אינו ברור לי) כי הסיוט יסתיים. ובקרוב יוכלו לברך ברוך שפטרנו.
ומבעלים טביב אחד לבעלים טביב אחר. ארקדי גאידמק. הוא הבטיח לקורנפיין כי יעביר 2 מיליון דולר עבור הכנות בית"ר לעונה הבאה. שמעתי וקיפצתי בכורסה כקופיף מעבדה בשעת סיגריה ותופפתי על הכרס את מרש הצבא האדום. אמממ, מה נוכל לעשות בכסף הזה. זרים אימתניים, ישראלי משובח. יאללה, שתתחיל כבר הליגה.
ותוך כדי שאני מפנטז נפל לידי מדרש יהודי עתיק ולא ידוע, אגדה הידועה למתי מעט. כשנח סגר את התיבה הוא כינס את כל החיות לשיחת כללים. באופן שאינו משתמע לשני פנים הוא הבהיר כי בתיבה שלו, לא יתקיימו יחסי מין. מסיבות מובנות. וכערבון עד יעבור זעם, דרש מכל הזכרים להפקיד אצלו בכספת את אותו כלי משחית המוליך את הנברא בעולם, בוכה "אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי."
כל המפקידים קיבלו קבלה אותה יציגו, הבטיח נח, אחרי המבול ויקבלו חזרה את ידיד המחלקה. אחרי שבוע הפלגה סוערת, פנה מר שפן אל גברת שפנפנה וביקש ממנה לטפס על גבו ולבדוק דרך הצוהר אם היא רואה יבשה באופק. השפנפנה עשתה כבקשתו והודיעה לו בצער שהיא רואה רק מים. השפן הפטיר "חרא" וחזר להקיא על הדרגש.
למחרת שוב ביקש מהשפנפנה לבדוק, וכך מדי יום. בסוף נמאס לה. "תגיד אתה דביל"? היא צווחה עליו. "אתה הרי יודע שירד מבול ארבעים יום ולילה ורק אז, אחרי שהמים יתייבשו נראה אדמה. אז מה בוער לך"? "תראי" אמר מר שפן, מבט שובב בעיניו והניף פתק בכפתו הצמרירית והלבנבנה. "קיבלתי את הקבלה של הסוס."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם