סגנון אפרפר: ספרד די מאכזבת
זו לא צרפת של זידאן וזו לא ספרד מארבע השנים האחרונות. מה שעצוב הוא שהיכולת הזו עלולה להספיק לדל בוסקה ולאלופת אירופה לזכות גם ביורו הנוכחי. בעצם שכחנו את פורטוגל ורונאלדו שמחכים בחצי הגמר
עוד ביורו 2012:
רון עמיקם החמיא לספרדים על הפאסון
אייל לוי התרשם ממתקן האימונים בדונייצק
נאסרי קילל עיתונאי: "תכתוב שלא חינכו אותי"
אבל זה הספיק לספרדים לעלות במשחק אפרפר ומאכזב. זו לא צרפת של זידאן וזו לא
שתי הנבחרות לא בדיוק הרשימו. ריברי וארבלואה בפעולה צילום: EPA
2. גרמניה עלתה לחצי הגמר ועשתה את זה בסטייל. היוונים חזרו אל הצרות של ארצם, אבל גם הם עשו את זה בסטייל. לא שהיה משחק צמוד, ממש לא. השערים המופלאים, כל אחד יפה מקודמו, של לאם, חדירה, קלוסה ורויס, היוו רק דוגמית לשפע ההזדמנויות שהיו לגרמנים באחד המשחקים היותר חד-צדדיים בטורניר.
אבל יוון לא נשברה. לסיים משחק כזה, עם הכלים הממילא נחותים מול דור השחקנים המופלא של גרמניה, בתוצאה 4-2, זה מכובד. זה רציני וזה מעמיק. תוצאה של תרבות כדורגל שהתגבשה סביב הנבחרת היוונית החל מההכנות ליורו 2004.
אני מתרכז ביוונים כדי, שוב, להגיע לישראלים. אחריות, מסגרת, שיטה ולחימה. כי יוון, למרות קראגוניס, סמראס וסלפינגידיס, היא לא בליגה הזו. הרפרטואר שלעיל הוא זה שסוגר עבורה מרחקים וזמנים. וכמובן המאמן פרננדו סנטוס.
צ'אבי אלונסו חוגג צמד. היכולת תספיק בחצי הגמר?
צילום: רויטרס
3. הערב איטליה נגד אנגליה. קצת מתחיל להציק לי פראנדלי. באלוטלי עדיין לא בטוח בהרכב וזה מוזר, אבל לפחות ממשיכים עם רביעייה בקו האחורי. אצל האנגלים סיכוי טוב שוולקוט יפתח לצדו של רוני ומכך פראנדלי מודאג. גם רוני וגם וולקוט? לא פשוט. אפשר להגיד הרבה דברים טובים על ההגנה האיטלקית, מהירה היא לא.
4. בעבר, כאשר ניתחו כדורגל איטלקי מול אנגלי המסקנות היו ידועות מראש. האנגלים משחקים כדורגל מיושן ומטופש שהתבסס על כוח, מהירות והגבהות סתמיות. "בעט ורוץ".
האיטלקים קוטלגו כלטינים עם הגנות ברזל ובונקרים מבוצרים. נניח לוויכוח ההיסטורי, שלא פעם הפך היסטרי, מי שיחק, איך וכיצד השפיעו הזרים על הכדורגל במדינות הללו. במגזר אחד האנגלים הביסו את האיטלקים
ובגדול - מהפכת הניהול, הקמת הפרמייר ליג, בניית איצטדיונים מודרנים והיכולת לתרגם את העניין למדפסת כסף.
במישור המקצועי כמעט ואין הבדל בין הנבחרות. האנגלים כבר לא משחקים את הכדורגל הפרימיטיבי ההוא. הם עדיין מתקשים במשחק מאורגן, אבל אין שליחות סתמיות. מהבחינה הזו הם די התקרבו לקונטיננט. איטליה גם היא כבר שנים איננה הכתובת לקטנאצ'ו. ב
כל מה שקשור לכוח, מהירות ואגרסיביות, דומה שהאיטלקים עשו כברת דרך ארוכה לעבר האי הבריטי. אבל הסטייל האיטלקי נותר על כנו. האלגנטיות והאסתיקה חיות, בועטות ונושמות.
לפחות ברמת הנבחרות, האמרה שלפיה האנגלים המציאו את הכדורגל כדי שהאיטלקים ישחקו אותו וגם ינצחו אותם, כבר לא תופסת. לפחות בדור הנוכחי.
אקו"ם