ראשי » ספורט » כדורגל עולמי

הכור הוא עגול: הכי רחוק מיורו 2012

במרחק 140 ק"מ מקייב נמצא איזור שנשאר 26 שנה מאחור. בצ'רנוביל, זירת התאונה הגרעינית הנוראה, אין שום זכר גם ליורו

אולגה ממרכז העיתונות הלכה לדווח לחברות שלה, המתנדבות, שיש עיתונאי שרוצה לנסוע לראות את צ'רנוביל. לפני זה היא סיפרה שהציעו לה להיות מתורגמנית של קבוצת ספרדים שביקשה לסייר במקום, ואמא שלה נעמדה על הדלת ואמרה שעל גופתה המתה.

עוד על יורו 2012:
חוויות נוספות מאוקראינה: המפתחות אצל איגור
למה לא מדברים על האיש שהעלה את איטליה לחצי הגמר
CUCCHIAIO: איטליה עובדת לפי השיטה 

אם יש נקודה רגישה בחיי היום יום של האוקראינים, היא נמצאת שם, ב-26 באפריל 1986. יש צעירים שאפילו לא רוצים להתעסק ולא מגיעים לאיזור הפגוע, ויש מבוגרים שבשבילם אותו לילה אפל הוא פצע שלעולם לא יגליד, מזכרת מעבר רחוק.

בשביל ברה"מ של פעם איזור צ'רנוביל היה מקור גאווה. כורים גרעיניים שסיפקו משנות ה-70 חשמל לסביבה. הערים שליד שגשגו, התמלאו בעובדים ובמשפחותיהם. אפילו יצאו מספר סרטי תעמולה על הנעשה בפנים. רק שאף אחד לא ציפה לתאונה הקשה שתשנה את האיזור לתמיד.

באותו יום, באפריל 1986, נערך ניסוי בכור מספר 4, כדי לראות איך המקום פועל על סוללות גיבוי בלבד. בגלל חיפוף בנהלים הטמפרטורה עלתה, מוטות הדלק הגרעיני הותכו ולחץ הקיטור הוביל לפיצוץ וריסוק כיפת הכור.

על פי הערכות, כמות הנשורת הרדיואקטיבית היתה גדולה פי 300 מפצצת אטום רגילה, והיא התפזרה עם הרוח הגבית לבלארוס ורוסיה. מקום מגוריהם של 200 אלף תושבים זוהם באופן חמור.

ברה"מ של פעם הסתירה מידע, אבל את התאונה הזו אי אפשר היה לכסות. אסון אקולוגי, שנחשב לגדול ביותר במאה ה-20, ניסיונות הצלה, ובסוף פינוי המוני של תושבים. איזור

של 30 ק"מ נסגר על ידי הצבא האוקראיני עד היום. שטח מזוהם.

ה-GPS, שיודע הכל, לא שמע את החדשות הישנות. כשהצבתי בפניו את הכתובת הוא אפילו לא מצמץ. 140 ק"מ הוא סיפר שיש לנו לעבור יחד. רק קיוויתי שלפני שיאמר "התכונן להגעה אל היעד", הוא יזכור לעדכן שצריך ללבוש את החליפה המיוחדת שהבאנו מהארץ וכפפות הנומקס מהימים בשריון.

דרך מדהימה לצ'רנוביל. עיירות קטנות וציוריות, יערות עד, הרבה ירוק בעיניים. ביום שישי האחרון היה מזג אוויר קצת חורפי, יום מושלם לנשום נשורת רדיואקטיבית ולמות בכבוד.

לאט לאט כשהתקרבנו למקום החלו להיעלם המכוניות והבתים. כפי שדיווחנו, האוקראינים די מפחדים להגיע לכאן. ואכן, במחסום בדיטקטקי החניתי את הרכב וקראתי את השלט שקיבל את פניי: "זהירות, זיהום רדיואקטיבי, איזור צ'רנוביל. טריטוריה מוגבלת. מי שייכנס ללא אישור ייענש לפי החוק האוקראיני".

מותר להיכנס לצ'רנוביל. טיול עם מדריך מורשה עולה 180 דולר ליום, חובה לתאם מראש ולקבל דף חתום. לא מעט אוהדי כדורגל ניצלו את המשחקים כדי לעשות סיבוב במקום הנטוש, עדיין לא יותר מדי, בסביבות 100 ביום.

למי שחושש, אגב, לא חובה לנסוע. בקייב אפשר לבקר במוזיאון לאסון הלאומי. קטן, צנוע, אבל מדגיש בעוצמה את גודל האימה. הרבה אוקראינים מגיעים לשם, אבל לא וסלינה בסו ווז'ניה בוטסקיה שמצאו להן את הג'וב החלומי: מדריכות תיירים אי שם מעבר למחסום.

וסלינה בת ה-21, עם שיער אדום וחיוך כובש, ביקשה ממני להמתין רגע. היא פתחה את התיק, פשפשה בתוכו ואז שלפה מכשיר מונה גייגר, שתפקידו למדוד את רמת הקרינה. לא פעם במהלך הסיורים הן נאלצות ללכת בזיגזגים ועקיפות אחרי שהמונה מתחיל לצפצף בעוצמה והסכנה עולה.

"כשהמכשיר מראה 0.3 זה נורמלי", היא הסבירה. "בקייב זה בערך 0.12, אבל פה יש מקומות שהמונה מטפס ומטפס. נתקלתי לא מזמן ב-55.25, רמת קרינה שממליצה בחום לעקוף את האזור".

וסלינה פתחה את המכשיר להדגמה. התחלנו עם 0.16 סביר , ואז בשנייה זה קפץ ל-0.55, כשאני קופץ יחד עם המחוג. שאלתי אם זהו, חליתי, והיא אמרה שזה כלום. כנראה שהקפיצה הגיעה בגלל הטמפרטורה החמה בחוץ. הכל בסדר.

וסלינה ווז'ניה גרות בצ'רנוביל, באזור הסגור, ביחד עם עוד 4,000 איש. עד לפני כמה שנים אחד מכורי החשמל עדיין פעל. היום אלה יותר אנשים של בנייה ופינוי. כולם עובדים זמניים. עושים תורנות של שבועיים בעיר ואז נסיעה לשבועיים בבית. שהות יותר מדי ארוכה לא כל כך בריאה, כמו שהבנתם. "מה עושים בצ'רנוביל?", וז'ניה צחקה. "יש קנטינה ומכבי אש ובית חולים ועכשיו, כשממש אין מה לעשות, כולם רואים את אליפות אירופה, אלא מה?".

- אתן מרגישות את גודל האירוע שמתרחש לא רחוק מכאן?
"ממש לא. כמו שאתה רואה, המקום מאוד מבודד".

וז'ניה ווסלינה לוקחות את התיירים לקרבת הכור הפגוע ולעיר פריפיאט, שבזמנו פרחה והיום היא עיר רפאים, כולל בית קולנוע ולונה פארק שמזמן העלו חלודה ועשביית פרא. בדרכם חזרה לאזור הבטוח הנכנסים יעברו בשלוש נקודות מבדק כדי לראות אם זוהמו. אם כן, האזור הנגוע בגוף יישטף ורק אז אפשר יהיה לחזור לציוויליזציה.

שאלתי מה שתי צעירות כמותן מחפשות בבית קברות מדכא שכזה, שאפילו מסוכן לבריאות. וסלינה אמרה שזה מפגש עם אנשים חדשים שגורם לה לחייך מדי בוקר. וז'ניה דיווחה שהעניין. "זה מקום שהעולם חייב ללמוד ממנו, במיוחד היום, כשיש כל כך הרבה דיבורים על גרעין וכורים גרעיניים", וסלינה הסבירה. "תאונה אחת ותראה את ההשפעה שלה".

בדרך חזרה עצרתי בכפר סמוך. אב ובתו עבדו שם בשדה. יוליה דיברה קצת אנגלית, מתברר שהיא לומדת באוניברסיטה ובאה הביתה לעזור. אביה, סרגיי, כבר בן למעלה מ-60 ותמיד חי שם. שאלתי אם הוא זוכר את אותו ערב, והוא הרים עיניים לשמיים ואמר שבטח, אי אפשר לשכוח את הפחד וההלם ואת הכוחות שעברו בסביבה.

למה לא עזבת, התעניינתי. אני הייתי לוקח מזוודה ונעלם על הבוקר, אבל הוא הסתכל על השדה ואמר שזה הבית שלו, כאן נולד וכאן ימות.

חזרתי לקייב. ככל שהתקרבתי שוב הופיעו הכרזות הענקיות של היורו, הצבע והברק. העיר צחצחה את עצמה לקראת הגמר הגדול שיתארח כאן ביום ראשון הבא. שום זכר לצ'רנוביל, שנשארה מאחור, במרחק של 140 ק"מ ו-26 שנה.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום כדורגל-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...