לירה לבירה: עם אוהד אנגלי ממורמר
אוהדי אנגליה ימכרו את סבתא שלהם תמורת סיפור קורע וכוס גינס. אחרי הפסד שובר לב בפנדלים, הסיבוב הזה עליי
אוהדים אנגלים ביורו 2012. יהרגו בשביל בירה צילום: רויטרס
קניתי לו בירה בשלושה וחצי שקלים, משהו אוקראיני חזק, כמעט גמר אותה בשלוק. אמר שאם לא אני הוא עוד היה הורג מישהו בשביל פחית. שאלתי מה הוא עושה ברחוב, בלי כסף, והוא הגיש סיפור שעדיין נמצא בשלבי אימות ראשוניים.
שמו ג'ימי סטנטון, ממידלסבורו, צפון מזרח אנגליה, העיר בה העשן והערפל בדרך כלל גרים ביחד. מיד אחרי הניצחון על אוקראינה, חבר צלצל ועל גלי האופוריה הציע שייסעו לקייב, לרבע הגמר. כסף הם כבר יגרדו בהמשך השנה, בעבודות שיפוצים.
ג'ימי בן ה-32 מעולם לא יצא את גבולות האי הבריטי, אז הוא זרם. קנה כרטיס טיסה, ולמשחק חשב בטח ימצא משהו מחוץ לאיצטדיון, אצל ספסר. רגע אחרי שסיים לארוז, החבר הבריז.
ג'ימי התבאס לאללה, אבל אמר שלא יהרוס לעצמו חלום. יגיע ביום המשחק, יחזור למחרת. בטח יפגוש לאדס מהאיזור, וזו אנגליה, תגיע לחצי ולגמר. הוא לא ישכח את הנסיעה, החפוזה, לקייב הרחוקה.
הגיע בבוקר בטיסה, היו שם עוד חבר'ה שהציעו להעביר את הזמן באיזו כוס בירה טובה. נכנסו לבר, שתו ושתו. לדבריו רק שעה אחרי שיצא, גילה שגילחו ממנו את הארנק, עם כל הכסף, הבאסטרים האלה.
בלי כסף לכרטיס, ראה את המשחק עם האוקראינים במרכז המסחרי. רצה להוריד את המתח עם
בירה ונזכר שאזלו השטרות. גם לא ראה משחק, גם לא שתה, גם הרימו לו את הארנק, והטיסה עמדה לצאת רק למחרת בערב. "מה תעשה עד אז?", שאלתי. "אסתובב ברחוב", השיב במבט כואב.
מאוד עצוב. מצד שני כבר פגשתי לא פעם אנגלים עם שאלת המיליון "חבר, יש לך לירה?". ימכרו את סבתא שלהם תמורת סיפור קורע וכוס גינס, בפאב השכונתי. אז לקחתי אותו בעירבון מוגבל, אבל זה לא שינה. הדיכאון שהפגין היה אמיתי, הרי אין כמו הפסד בפנדלים, או כמו שהוא סיכם "בלאדי פוטבול".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום כדורגל-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם