פותחים שולחן: מה עובר על מכבי ת"א?
הפרידה הכואבת מדייויד בלו, משבר יוגב אוחיון וגל העזיבות, שפגע באגו המנופח של המועדון התל-אביבי. האם מכבי ת"א הגאה תצליח לצאת בשלום מאחד הקייצים הקשים בתולדותיה? ארבעה כותבים, חמש שאלות וחום יולי אוגוסט אחד
אודי הירש: הניהול הבעייתי והחסכנות הכלכלית כרוכים זה בזה. מכבי תל אביב לא הייתה מעולם מועדון עשיר במיוחד במושגים אירופאים, אבל הבעלים שלה גילו נכונות להיכנס לגירעון, כלומר להביא כסף מהבית.
הנכונות הזאת נעלמה יחד עם הקופה הקטנה של מוני פנאן. כפועל יוצא, מכבי הביאה הקיץ זר ששיחק עד זה לא כבר בליגה הרומנית ועוד אחד שהיה ממש לא מזמן נער פוסטר בפנאתינייקוס.
אבל מכבי של פעם גם הייתה ממולחת, ערמומית ומנוסה יותר. מהרגע שהניהול עבר לבני דור ההמשך, וביתר שאת לדני פדרמן, שמתפקד כג'נרל מנג'ר בפועל, נראה שהמועדון איבד את החדות שלו ובעיקר את היכולת להחתים שחקנים מצוינים הרחק מהרדאר.
הבעיה העיקרית היא הקרע הכמעט גלוי בין משפחת פדרמן לדייויד בלאט, שבקדנציה הראשונה שלו בקבוצה נודע כבעל עין נהדרת לכשרונות אבל בתקופה האחרונה ממודר כמעט לחלוטין מתהליך קבלת ההחלטות. זה מתכון מושלם לבלבול, לדיבור בשני קולות ובעיקר לאובדן של שחקנים משמעותיים.
ערן סורוקה: מה שעומד זו האמת הפשוטה, ואולי המרה עבור כמה אנשים, לפיה מכבי ת"א היא כבר מזמן לא משפחה אחת גדולה, אלא עוד מקום עבודה. אחד הבכירים והמהודרים ביבשת, אבל מקום עבודה. רובנו מכירים את המצב בו עובד מקבל הצעה גדולה יותר מחברה מתחרה, ומחליט לערוק – וכך קרה גם במכבי.
הנדריקס לא הלך מכיוון שהעיבוד לשיר של cee-lo היה לא מספיק גרובי, אלא כי קיבל הצעה גבוהה יותר. אוחיון רצה שדרוג בשכר, לא קיבל מה שרצה, והלך להצעה מטורפת.
מכבי לא מתכוונת לשבור תוכנית חיסכון כדי להשאיר את רוב השחקנים, וזה לגיטימי, רק שיש לזה מחיר. היא יכולה לקוות שאנשים יוותרו על שדרוג בשכר כדי לשחק אצלה, אבל תקוות עובדות רק עד שלב מסוים. "הכרת תודה" ממש אינה סעיף בחוזה.
מעין אפרת: חסכנות. לראייה מקרה קית' לנגפורד. אחרי גמר האדריאטית הודיעו לו שלא יממשו עליו את האופציה בגובה 1.1 מיליון דולר, ואפילו הוא קיבל זאת בהבנה. בינתיים עברו הרבה מים בירקון, והשבוע הוחלט בכל זאת לממש אותה.
הוא כבר הלך לחפש הזדמנויות אחרות, ואולי יותר מעניינות, וגם אם יסכים להישאר, כרגע מכבי היא זו
אורן יוסיפוביץ: כנראה גם וגם, עם דגש על השני. קשה לזכור תקופה עם כל כך הרבה אי ודאות, וקשה לזכור מקרה כמו של אוחיון. מוזר לקרוא ראיון כמו של פדרמן ב"ישראל היום", ולומר את האמת – קשה להבין מי באמת מתפעל את העסק, איך מתקבלות ההחלטות ומי באמת מעל מי בתאגיד הזה. מה שבטוח, זה נראה רע.
אודי הירש: מפתה מאוד לשפוט את אוחיון לחומרה ולשלוף את קלישאות כפיות הטובה, אבל בשורה התחתונה זהו ביזנס ומישהו הציע לו להרוויח יותר כסף. הרבה יותר, למען האמת. הבעיה האמיתית טמונה בחוסר היכולת של מכבי ליצור מחויבות אמיתית בקרב שחקניה.
אם בעבר שמעון מזרחי היה נושא בחדר ההלבשה נאומים בשם המדינה, ופנאן היה מדבר בשם המשפחה, כיום לא בטוח שגור שלף מצליח לגרום לאותה תחושה משפחתית, שהשאירה במכבי לאורך השנים שחקנים שקיבלו הצעות משופרות מקבוצות מנוכרות ורחוקות.
ערן סורוקה: לא נראה לכם הגיוני שהאיש שזליקו אוברדוביץ' – בין אם כלוחמה פסיכולוגית או לא – מצהיר שאותו צריך לעצור במכבי, ירוויח כמו ג'ון שאייר, נכון? הצהרה כזו, באמצע סדרה רותחת, שווה אוטומטית עוד 250 אלף דולר בעונה הבאה. מכאן היה צריך להתחיל המו"מ.
כן, היה יכול להיות קסום עבור מכבי אם יוגי היה מחליט שהוא נשאר בה מעתה ועד עולם, היה יכול להיות נחמד אם הוא היה מודיע למעסיקו הנוכחי טרם החתימה במקום אחר, וכן, תואר חביב הקהל בנוקיה כנראה נגזל ממנו לנצח. מצד שני, לך תגיד לא למשכורת כמו שהציעו לו ברוסיה, בעיקר כשמכבי אפילו לא מתקרבת לזה.
מעין אפרת: קשה להיות חד משמעי במקרה של יוגב אוחיון. מצד אחד החוזה שלו גם עם השדרוג היה אמור להיות באיזור ה-300 אלף דולר, והוצע לו פי כמה וכמה מזה. קשה להגיד לא לזה.
מצד שני נראה שהוא קפץ כמה רמות מהר מידי באומץ להתעקש על סעיף שנוי במחלוקת עם מועדון כמו מכבי. כמו שצוטט הבכיר הרוסי, הוא שחקן טוב, אבל לא בטוח שקבוצות יחכו לו עם בניית הסגל עד שהוא יסיים את ההתכתשות המשפטית עם מכבי ת"א.
אורן יוסיפוביץ: תמיד יכתבו בשורה זו את מטאפורת המניה, ואת זה ששחקן לא טוב חותכים אותו או דורשים לקצץ, אז למה לא להפך? וכנראה שהשכר שמגיע לאוחיון הוא באמצע לבין מה שהוא דורש לבין מה שהוא מקבל עכשיו. בכל אופן, השורה התחתונה היא שקובעת, ונכון לעכשיו היא אומרת שהדבר הכי מגניב שקרה למכבי ת"א בשנים האחרונות הולך להמשיך להתפתח במקום אחר.
אודי הירש: כולם עוסקים באוחיון, אבל המחדל הגדול של מכבי הקיץ הוא האובדן של בלו. גם כשהפורוורד הנהדר לא קלע, עצם הנוכחות המאיימת שלו פתחה את הרחבה והפכה את משחק ההתקפה של חבריו לקל הרבה יותר. מכבי לא תצליח למצוא פורוורד ישראלי עם מגוון כישורים כה רחב, בהגנה ובהתקפה.
ערן סורוקה: דייויד בלו הפך בשנים האחרונות לשחקן מצוין ורב-גוני, אבל כשמסתכלים על בלו שעזב לעומת בלו של תחילת הקריירה במכבי, האגואיסט, המושמץ, זה שלא מוסר ולא חושב על אף אחד – התשובה המתבקשת היא: בוודאי. אם שחקן יכול לעשות שיפור כל כך גדול בגיל בו, כך אומרים, המשחק שלך כבר הגיע לתקרת הפוטנציאל, כנראה כל אחד יכול.
במכבי ת"א, ספציפית, יש בעיקר שחקן אחד שהייתי מצפה ממנו לעשות שדרוג שכזה. העזיבה של בלו היא מכה לא קלה, אבל היא הזדמנות פז עבור גיא פניני להתקשר לבלו, לבקש ממנו את תוכנית העבודה שלו בשנים האחרונות, ולקחת אותה. פעם פניני עוד נחשב שחקן ורסטילי יותר מבלו. הגנה יש לו, אופי גם, ידית גם. בגיל 28, עם כמה כוונונים ושפצורים, פניני יכול, ומבחינת מכבי גם צריך, להפוך לבלו 2.0
מעין אפרת: כרגע אין מחליף בנמצא לדייויד בלו. גם שחקן ישראלי וגם זר יעיל ברמת היורוליג. יש ישראלים טובים, ויש מתאזרחים טובים, ויש גם זרים טובים – אבל שילוב של כל השלושה בבנאדם אחד – אין. טיוס ולנדסברג, יהיו אם יגיעו, טובים מאוד לליגה אבל סימן שאלה בכול הקשור ליורוליג. אין הרבה מה להרחיב.
אורן יוסיפוביץ: שומר, ווינר, ישראלי, שלשן, שקט, יסודי, בעל מוטיבציה? בטוח שיש כזה, ובטוח שמכבי ת"א לא תצליח להשיג אותו.
אודי הירש: מכבי מתנהגת כאילו זה שוק של קונים, וכאילו יש או הייתה לה עמדת מיקוח אמיתית עם אוחיון או דייויד בלו. לאור שוק השחקנים המקומיים הדל, לא ברור על מה היא מתבססת.
נעימי באיטליה, טפירו קשיש, מורן רוט הוא רכז שלישי נחמד ביורוליג, אלישי כדיר דועך, סילבן לנדסברג היה בשנתיים האחרונות חלק מקבוצות מפסידות ומביכות ואלכס תיוס רלוונטי בעיקר לליגה הישראלית אך לא ליורוליג. כשאלו הם פני הדברים, אין פלא שעולים שמות מופרכים כמו דגן יבזורי. נראה ששיחת גישוש ליחזקאל סקוורר היא רק עניין של זמן.
ערן סורוקה: בעניין פניני-בלו כבר הבעתי עמדה. ליאור אליהו יחזור למכבי כי אני לא רואה אותו מסכים לשבת על הספסל מאחורי קווין לאב, דריק וויליאמס, צ'ייס באדינגר, מייקל ביזלי, אנתוני רנדולף, אנתוני טוליבר, מרטל וובסטר ו-ווס ג'ונסון (גם אם חלקם יעזבו).
לנעליים של יוגב אוחיון, על פניו, קשה להיכנס, אבל מי שהיה אומר את זה לפני שנה, כאשר יוגי נראה קבור על הספסל מתחת לערימות רכזים מעוטרים, היה נחשב לפסיכי.
המסקנה המתבקשת היא ששחקן מוכשר + דייויד בלאט = שחקן מוכשר מאוד. רק שברחבי הליגה, וזהו חלק מסיפורו העצוב של הכדורסל הישראלי, כמעט ולא מסתובבים שחקנים אפילו ברמה של אוחיון מודל 2010/11. היחיד שנראה מספיק חצוף ומוכשר בפוטנציה, לטעמי, הוא יועד בית יוסף. בעונה הקרובה בגלבוע, נראה מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול.
מעין אפרת: בהנחה שיוגב אוחיון עוזב, השחקן שהכי מעניין אותי לראות מצטרף למכבי זה גל מקל. בסיבוב הראשון השידוך הזה לא עבד היטב, אבל אחרי שראינו את אוחיון כן מצליח להשתלב במערכת – שוב נראה שהדרך להצלחה גם קשורה קצת בסיטואציה. והסיטואציה כרגע משוועת לשחקנים במכבי.
בנוסף גם לחוק הרוסי (רוב הסיכויים שמכבי תבחר בו) שמבטיח דקות וזמן לתרגל דברים לקראת אירופה. אם גם יותם הלפרין לא יגיע בגלל תשלומי המס שלו, זה מתעצם פי כמה וכמה.
אורן יוסיפוביץ: לנעליים של אוחיון אפילו אוחיון לא היה אמור להיכנס, ולכן קשה למצוא ישראלי שיישב על המשבצת הזו. נראה שמכבי תפנה לחיפוש ישראלים משלימים, תוך הבנה מוחלטת שהזרים יתנו את הטון.
הרי מורן רוט – טוב ככל שיהיה – הוא לא רכז פותח בשום מערך שישרטט דייויד בלאט. נעימי והחבר'ה בשנתון הזה נראה שקצת איחרו את הרכבת, ובר טימור והחבר'ה בשנתון ההוא עדיין צעירים. ג'מצ'י עוד בתוכנית ההיא? אולי הוא יכול לתת כמה דקות בעמדה מספר 2.
אודי הירש: היורוליג תמיד נראית מפחידה יותר על הנייר ממה שהיא באמת. גם העונה מרבית הקבוצות יהיו פחות מאומנות ופחות אינטליגנטיות ממכבי, גם אם בלאט ידריך חבורת סנדלרים. הקהל והביתיות לבדם יכולים להביא את מכבי לרבע הגמר, אבל לאור ההרכב המסתמן - לא מעבר לזה.
ערן סורוקה: אם נחזור לסעיף הראשון, מכבי ת"א הוא כנראה מקום עבודה מאוד מוצלח בסטנדרט של איתור כשרונות. גיורגי שרמאדיני ואריק היקמן הם בדיוק סוג השחקנים שמכבי צריכה. כאלה שנמצאים רגע לפני הפריצה לתודעה וזקוקים לבמה גדולה, לליטוש אחרון, לטאץ' של מאמן. כמו שהיו דווין סמית' ויוגב אוחיון בעונה הקודמת.
מכבי היתה ותישאר קבוצת טופ-10 באירופה, והדירוג המדויק בתוך העשירייה ייקבע הודות למצ'-אפים, להגרלות, לפציעות ולמצבי רוח. כל עוד בלאט שם, כנראה אין לשמעון מזרחי מה לדאוג.
מעין אפרת: תחזור לפיינל פור. הרבה פעמים כבר הספדנו אותם, ובסוף הם המציאו את עצמם מחדש. נכון, אולי הם תכננו שהריצה הנוכחית תימשך יותר זמן ופתאום הם עומדים בפני קיץ קשה ומלא החלטות אבל הם עוד ישובו. לשמחתם יש להם גם את בלאט – שהוכיח לא פעם שיש לו עין מצוינת לשחקנים גם אלה שנראים אפורים או סתם לא מתאים בהתחלה. הוא מביא אותם מעצב אותם לתבנית שלו, והקבוצות רצות היטב למרות שהן מעט זמן יחד.
אורן יוסיפוביץ: מה שקורה באירופה, להוציא את עשר השניות המדהימות בסיום גמר הפיינל פור – זה פשוט גסיסה איטית. בעוד עשר שנים זה בטוח לא יהיה זה. אולי מן ליגת פיתוח של הסטרנים. האירופים הטובים הולכים ל-NBA, והאירופים הבינוניים גם. זה משאיר כמה הבלחות ובעיקר כדורסל שפעם קראנו לו חכם והיום אפשר לקרוא לו בשמו: עייף.
ולכן, הגלגל עוד יסתובב. גם אם השנה תהיה קצת פחות טובה (ולכו תדעו, אחרי כל יוני מסריח יכול להגיע יולי מבריק), זה בטוח לא אומר כלום על העתיד במפעל הכדורסל המשני של העולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם