השמיים הם הגבול: איטליה טובה יותר
ספרד מועמדת לניצחון ומנוסה יותר. איטליה רעבה וטובה יותר. מה יהיה הערב? המפתחות אצל באלוטלי וקסאנו
היידישע מאמע של מריו באלוטלי
אינפנטילים: הנס של באלוטלי וקסאנו
קסיאס, ראמוס, צ'אבי ואינייסטה הם אלופי עולם, אירופה ועוד אין ספור תארים עם ריאל מדריד וברצלונה. אז נכון שהנבחרת של השבועות האחרונים לא בדיוק הרשימה, אבל אם אתה אוהד של נבחרת איטליה, זו בדיוק הנקודה והסיבה שבגינה מותר להיות קצת סקפטי לגבי הסיכויים של ג'יג'י בופון להניף הערב את הגביע האירופי השני של הסקוואדרה אזורה.
2. לאיטליה יתרון ברור בעמדת המאמן. פראנדלי עדיף על דל בוסקה. השחקנים של דל בוסקה שבעים מתארים וחשבון הבנק שלהם ממשיך לגדול? זו הנקודה המנטלית שמהווה מרכיב חשוב בעבודתו של כל מאמן. כי שוב מתברר שלא חשוב איזו מדינה אתה מייצג, ובאיזה מועדון גדול השחקנים שלך מככבים, החלק הפסיכולוגי-מנטלי של המאמן עשוי להיות מכריע לאורך טורניר קשה ומתיש.
וגם אם דל בוסקה טיפל בסוגיה הזו, התוצאות לא היו מי יודע מה. ספרד בגמר אבל ללא האהדה וההערצה של חובבי הכדורגל הנייטרליים. אם צריך לבחור היום את נבחרת היורו, ספק אם היה בה מקום לספרדי. אולי אינייסטה. אם היו צריכים לבחור את המאמן המאכזב, דל בוסקה הוא מועמד לגיטימי לבחירה הלא נעימה הזו. רק לוואן מרווייק ההולנדי עדיפות ברורה על הספרדי.
דל בוסקה ראוי למינון הגבוה של הביקורות כלפיו. למרות אישיותו היחסית נוחה. כן, אפילו הוא לא יכול לקבל החלטות ילדותיות, שלפיהן ספרד על חלוציה המדהימים - טורס, יורנטה, פדרו ואפילו נגרדו - תשחק .0-6-4 אין מערך מופרך מזה. גם עבור נבחרת לוקסמבורג כאשר היא משחק נגד ספרד.
3. פראנדלי הוא היפוכו של דל בוסקה. פתוח, גמיש, ורסטילי. להגיע עם איטליה הנוכחית לגמר היורו זו הצלחה פנומנלית. 2-4-4 היא שיטת המשחק שלו עוד מימי גריבלדי. ועובדה שהוא לא עשה טראסק מכך שבמשחק הפתיחה נגד אותה ספרד הוא שיחק .2-5-3
בהמשך, לא רק שהוא לא ויתר על קסאנו ובאלוטלי אלא שפראדנלי צירף אל פירלו סוג של סמי-פנטאזיסט כמונטוליבו. בניגוד גמור למה שהקומיסריו טקניקו האמין ובעיקר תרגל. בניגוד לאיזון הקדוש של חוליית הקישור, איזון שהוא קודש הקודשים של כל בוגר קוברצ'אנו, הוא בית הספר (היחיד) הגבוה למאמנים שליד פירנצה.
4. לאיטליה יתרון גם בהתקפה. בעיקר כי באלוטלי מתגלה כחלוץ מהליגה של הגדולים בעולם וקסאנו סוף סוף ממצה את הפוטנציאל שרבות דיברו עליו ולא תמיד מומש. בעיקר, קסאנו למד למסור. ולמסור בזמן. ללא הכדרור הנוסף והמעצבן.
ספרד באיוולתה, כך לפחות עושה רושם ערב הגמר, תמשיך לשחק ללא חלוצים. טורס, יורנטה ופדרו לא מספיק טובים עבור דל בוסקה, שימשיך, לפחות בפתיחה, לשחק עם שישה קשרים. מה שאומר שגם אם לאיטליה הגנה כבדה ולא יותר מאשר סבירה, מדובר בסוג של מענק שדל בוסקה מניח לפני פראנדלי.
5. נותרנו עם הקישור של שתי הנבחרות. כאן היתרון של הספרדים ברור. אי אפשר להתעלם מהיתרון הזה. מספיק לנקוב בשמות של צ'אבי, צ'אבי אלונסו, אינייסטה, פברגאס, דויד סילבה. אלוהים ישמור ובעיקר שירחם.
זה בדיוק הזמן לחזור ולהודות על האמת. השמות הללו מפחידים אותי כבר שנים. כאוהד מילאן ושל נבחרת איטליה. אי אפשר שלא להעריץ את הכדורגל של הכוכבים האלה. מדובר בשיא האסתטיקה הספורטיבית. תפקידם של מאמנים בשנים האחרונות היה לנטרל את הסגנון
6. אם יש דבר כזה מצ -אפ בכדורגל, ואין דבר כזה, אבל בכל זאת, כדי לתאר את המאבק במרכז המגרש, הרי הוא בין פירלו לצ'אבי. צ'אבי מהיר יותר. הוא משחק יותר לעומק. אין לו זמן לעוד פס לרוחב. בטח שלא לאחור. פירלו יותר חכם. קצת יותר חכם. לא הרבה. הוא מכתיב קצב. יש מושג שכזה. לא פעם צריך עוד פס. לרוב לרוחב ולא פעם לאחור. וזאת על מנת להפגין נוכחות של הנבחרת או של הקבוצה שלה הוא מעניק משרותי הקישור שלו.
7. תחזית: ספרד מועמדת לניצחון כי היא מנוסה יותר. גם אין לה מה להפסיד. היא את שלה עשתה בארבע השנים האחרונות. איטליה טובה יותר היום. היא רעבה יותר, ועד שמגיעים אל קסאנו ובאלוטלי איטליה גם מייצגת כדורגל מסודר, נרכש ונלמד. כדורגל אחראי ומקצועני. כאשר מגיעים אל מריו ואנטוניו, זה משהו אחר לחלוטין. אצלם הקרקע אף פעם לא יציבה, אבל השמיים הם הגבול.
אקו"ם