הנעה צרופה: אירופה כולה לרגליהם
ספרד מתקדמת מהנפה להנפה, כי היא לא בונה על הנשמה אלא על המוח. כמו משחק מחשב עם צ'יטים. כמו אלוף העולם בטטריס. מנבחרת שזוכה בתואר שלישי ברציפות אי אפשר לצפות להפתעות, רק ליצירת מופת. כל הדרך לכיכר סבליס במדריד
מדריד חגגה את הזכייה ביורו 2012
ואין מה לבכות על ברזיל ,'70 שנבצר ממנה לרשום הישג דומה כי לא היה קופה אמריקה בין 1967 ל.1975- הזכייה השלישית ברציפות של ספרד בטורניר גדול, והשלישית בתולדותיה באליפות אירופה, היא הרבה יותר ממספר או מהתמקמות לצד גרמניה בראש טבלת הזכיות. היא שורה סטטיסטית בלתי נתפסת.
זה 12 המשחקים הרצופים ללא הפסד ביורו, זה המאמן דל בוסקה, שהפך ליחיד שזוכה במונדיאל, ביורו ובליגת האלופות (פעמיים); זה איקר קסיאס, שלא ספג בשלבי נוקקאוט כבר עשרה משחקים ו16- שעות וחצי של כדורגל (זידאן בהאנובר, שמינית גמר 2006) ושבר את שיא רצף האי ספיגה של דינו זוף 509) דקות לעומת 494 של האיטלקי); וזה במיוחד שלד של 11 שחקנים שרצים עם הנבחרת הזו בשלושת הטורנירים האחרונים. יותר מארבע שנים של
יצירות מופת מדויקות. קסיאס, ריינה, ראמוס, ארבלואה, אלביול, אלונסו, צ'אבי, אינייסטה, פברגאס, סילבה וטורס. הביטלס של הכדורגל, תבחרו אתם מי פול ומי רינגו.
הדבר היחיד שמתיש יותר מהנבחרת הספרדית זה הוויכוח סביב סגנון המשחק שלה. צ'אבי כבר אמר את זה במונדיאל :2010 "בטח שהמשחקים שלנו משעממים, כולם רק מתגוננים מולנו".
ספרד לא משעממת, המשחקים שלה משעממים מהסיבה שאי אפשר לגעת בה. ולכן שלוש המילים שחזרו אתמול שוב ושוב בהקשר של האלופה הלא טרייה הן זהות, עקביות וקנאות. האחרונה נאמרה בהקשר לסגנון המשחק, שאחד הפרשנים אף כינה "טיקי טקטנאצ'יו" - בגלל השילוב בין משחק המסירות המפורסם להגנת הברזל האיטלקית שהפגינו בטורניר.
וזה לא שההגנה נחה. תיזכרו בנגיחה של איבן רקיטיץ' הקרואטי בשלב הבתים, תחזרו לכריסטיאנו רונאלדו דוהר לשער בדקה ה90- של חצי הגמר ואפילו השחיל של קסאנו בין הרגליים של חצי הגנה ספרדית במחצית הראשונה שלשום.
קסיאס, השחקן הראשון שמגיע ל100- ניצחונות
ספרד לא תיזכר כנבחרת של רגעים גדולים מדי, והשער השני של אלבה את צ'אבי, יפה ככל שיהיה, לא ירוץ לצד הוולה של ואן באסטן בקליפים שיקדמו את היורו הבא. זו נבחרת שנעה מהנפה להנפה, כי היא לא בונה על הנשמה, אלא על המוח. כמו משחק מחשב עם צ'יטים. כמו אלוף העולם בטטריס.
נבחרת שתמיד תמצא את הפתרון. אלופה כל-כך מתוכנתת, עד ששני שחקנים שלה - צ'אבי וטורס - יכולים להתגאות בכך שהפכו לראשונים שמבשלים וכובשים בשני גמרי יורו. מתכון כל-כך מדויק עד שממוצע הגילאים של הסגל הספרדי בכל אחד משלושת הטורנירים האחרונים היה .26 כאילו הזמן עוצר מלכת.
אז מיורו 2012 לא ניקח את ההברקות של הכאילו חלוצים - סילבה ופברגאס - אלא את הפריצה של אלבה, את הגאונות של אינייסטה ואת החילופים שרק הופכים את הנבחרת הזו להתקפית יותר ככל שהמשחק מתקדם.
כי אם יש דבר שיהיה באמת קשה לשחזר, זו היכולת של דל בוסקה לשמר את הרעב אצל קבוצת שחקנים שכבר ראתה הכל. אצל צ'אבי ואינייסטה, שזכו ב17- תארים בארבע שנים ושלושה ימים. אצל פיקה וראמוס, שמלבד סגירות אלכסוניות בכלל לא מדברים. והכל בתוך שיטת משחק צינית ודומיננטית עד כדי רפלקס הקאה.
להוציא את הגמר, שהפך לחד-צדדי הרבה הודות למצב הגופני של האיטלקים, הספרדים היו הסיוט של כל סוכנות הימורים. ניצחונות דחוקים, נטולי שערי חובה וצפויים עד כדי אימה. 70 ניצחונות רצופים במשחקים בהם כבשה את השער הראשון. באנקר על הדשא, באנקר אצל פלאטיני. וכל עוד צ'אבי ואינייסטה משחקים ביחד, באנקר גם ב.2014-
רק תראו את התגובות של האיטלקים, אומת כדורגל גאה. מונטוליבו ")כשהם נותנים את ה100- אחוז שלהם, אי אפשר להתמודד איתם,(" בופון ")היינו חסרי אונים, הם בלתי פגיעים,(" ברזאלי ")אפשר להתעודד, הרי לא נפגוש את ספרד בכל משחק.(" אירופה כולה לרגליהם. גם אנחנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם