באלה הידיים: הגב של אלכס שטילוב
כשכולם יצפו באלכס שטילוב, אדם באדיר יכסוס ציפורניים מהצד. הפיזיותרפיסט שהגיע מקופת חולים בכפר-קאסם לטיפול באוליגרכים, בבכירי המשק ובמשלחת ללונדון, מסביר את הפילוסופיה: "אני לא אוהב את הבכי במגזר, 'מפלים אותנו.' אם לא תדאג לבית שלך, איש לא ידאג לך"
"הילדים שלי, בני 5 ו,10- כבר מתרגשים. סידרתי לאשתי ולהם מלון וכרטיסים לתחרויות כדי שהאירוע ייחרת להם בזיכרון ויראו לאן אבא הגיע. אני רוצה שתהיה מדליה, ואם יש לי אחוז אחד במדליה הזו, אז שמשפחתי תהיה שם."
הרבה אנשים יגידו שלבאדיר יש דווקא יותר מאחוז אחד. שטילוב נפצע במכביה ה18- בשנת ") 2009מכביה ח"י," כפי שמכנה אותה גם באדיר) והחיבור בין השניים נוצר אחרי הניתוח שעבר הפיינליסט האולימפי מבייג'ינג .2008
ב2010- נפצע שטילוב בברך המנותחת, וגרם לחרדה במערכת האולימפית. באדיר: "כבר חשבו אז שהוא יפרוש או לא יחזור לעצמו. הוא היה אמור לעבור שיקום של שמונה חודשים ועשינו את זה בארבעה חודשים."
ואז, בסוף אותה שנה, הגיעה אליפות העולם ברוטרדם. שטילוב לא רק גרם לאנחת רווחה עם מקום רביעי בגמר תרגיל הקרקע - המקצוע החזק שלו - אלא עוד הדהים עם מקום עשירי בקרב רב הכולל את כל ששת מקצועות ההתעמלות, הישג חסר תקדים עבור הספציאליסט בקרקע.
"זו היתה הפתעה לכולם, אבל לאלכס יש משמעת ואופי," נזכר באדיר, "באליפות העולם האחרונה הוא סבל מהתכווצות בשריר אבל עשה במאה אחוז את העבודה. אין פה ספורטאים כמוהו. זה חומר אנושי שלא נוצר בארץ. הוא שונה מהספורטאי הישראלי."
מאז החיבור והשיקום, אדם, אלכס והמאמן סרגיי וייסבורג עברו 19 טיסות ליעדים שונים ברחבי כדור הארץ והפכו להיות הצוות שכל העיניים נשואות אליו כדי להביא מדליה היסטורית להתעמלות הישראלית הצנועה.
"אלכס הגשים לי חלום: לעבוד עם ספורטאי ברמה בינלאומית, לעשות אולימפיאדה ולטפל במועמד למדליה, שזה כבוד גדול במיוחד בגלל הרקע ממנו אני מגיע, כפיזיותרפיסט ערבי. אני מרגיש שזהו הישג אישי מבחינתי ואני חש התרגשות של לפני אירוע גדול. העבודה שלי היא לתת לו גב, שלא משנה מה קורה, יש מישהו מאחוריו."
במקביל, החדר של באדיר הפך להיות מרפאה בינלאומית, כי השמועות
"אני מאוד אוהב את שלמה ארצי. פעם, מזמן, הייתי בהופעה שלו וישבתי בשורה רחוקה, שבקושי רואים משם. התרגשתי כל-כך בקיסריה ואמרתי לעצמי 'וואלה, עשיתי כברת דרך.' וזה לא סוף הדרך, יש עוד לאן לשאוף."
לאן?
"יש לי עוד הרבה חלומות. קליניקה פרטית למשל. כבר כיום אני מטפל בכמה אוליגרכים רוסים, ברצי מרתון ותחרות איש הברזל."
מה עם החלום לראות שוב ספורטאי ערבי מייצג את ישראל במשחקים האולימפיים?
"האחריות לכך היא לא רק של המדינה ומוסדותיה. זה מתחיל ברשויות המקומיות, בבית, בהורים. נכון שחסרים מתקנים במגזר, אבל לא חסר כסף. אם אתה לא דואג לבית שלך, איש לא ידאג לך ואל תחכה לזה. הרשויות צריכות לבנות בריכות ומתקני ספורט, אבל אני לא אוהב את הבכי 'מפלים אותנו.'
"הנה, בכפר-קאסם הקימו בית ספר למוזיקה, וכך אפשר לעשות גם לספורט. כל הורה צריך להשקיע בילדיו ולהסיע אותם לחוג. אני מאמין שבדור החדש מתגברת המודעות ואולי עוד 20-21 שנה יהיו הרבה יותר ספורטאים. אני רואה יותר ויותר ילדים ערבים בספורט. אם הייתי נשאר עם הקו המנחה של הבכי, הייתי נשאר עד היום לעבוד בקופת חולים בכפר-קאסם."
דם סיים לימודי תואר ראשון בפיזיותרפיה באוניברסיטת ת"א, עבד בבני השרון כדורסל ובבני הרצליה על כל ענפיה, וכיום במרפאת מדיקס שבהדריוסף. "בעלי מדיקס, ד"ר יוני ירום, רפי וירשובסקי, שהוא פיזיותרפיסט מכבי ת"א כדורסל, וערן מינגל, הם אלה שנתנו לי את הדחיפה לקריירה, וכיום אני מטפל גם באנשי משק בכירים."
דרכו של אדם אל שיקום של אחרים התחיל בצורך לשיקום עצמו. בגיל ,18 עוד בטרם היה בכוון הרפואי, הוא נפצע קשה בתאונת אופנוע. "עברתי שיקום אישי כשהרבה אנשים לא האמינו כי אחזור לעצמי, ואז עברתי שינוי פאזה בחיים. באותו זמן התחלתי בלימודי הנדסה בטכניון והתחריתי במצנחי רחיפה. הצטיינתי בזה עד שהתאונה קטעה את הכל.
"פתאום אתה מגלה שאפשר לעזור לאנשים בצורה אחרת. קצת אמונה והכל חזר אליי. הקו המנחה שלי הוא שאין שום דבר בלתי אפשרי. אני רואה את זה גם בספורט הנכים, וזה נכון גם עבור ילד מכפרקאסם אם הגעתי למשלחת האולימפית של ישראל. נכון שזה דורש יותר מאמץ כדי להוכיח את עצמך, אבל הכל אפשרי. לתת 150 אחוז מאמץ ולא לוותר."
"שילובו של אדם באדיר לסגל האולימפי מטעם ישראל מוכיח שוב כי הספורט בישראל מקדים את המדינה בשותפות יהודית-ערבית ויוצר מרחב משותף ליהודים ולערבים, שמשחקים יחד לשם מטרה משותפת", כך הגיבו היום בקואליצית הארגונים 'שותפות-שראקה'- הפועלת לשוויון יהודי ערבי בישראל.
"שיתוף שחקנים, ביניהם שחקני כדורגל ערבים, בקבוצות הספורט, כמו דם שילובו של באדיר, מעיד כי נכון יהא אם העומדים בראש ענפי הספורט בישראל ילמדו כמה מחברי הכנסת על דמוקרטיה מהי ועל שוויון יהודי-ערבי מהו. מרחב הספורט בישראל מוכיח כי כאשר אנשים נבחנים על פי כישוריהם ולא על פי מוצאם, נפתחת אפשרות של ממש למרחב יהודי-ערבי משותף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם