מגזינים online

רשות הבידור: אורי לוי חי וקיים

המדור מאס בגרטליזם ומצדיע לפייבוריט שלו בערוץ 1: אורי לוי, האיש והפייסבוק

עופר מתן | 4/8/2012 0:15 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: מנהלת הליגה
הכרה מחודשת בחומרים שהרכיבו את החיים בישראל עד שנות ה-80' - לפני ערוץ 2 וההפרטות של הניינטיז - זה הטרנד היום.
אורי לוי. הקול החם והמרגיע
אורי לוי. הקול החם והמרגיע צילום: יחסי ציבור

אחראית לזה במידה רבה המחאה החברתית, ששיפרה את יחסי הציבור של מושגים כמו "דיור ציבורי" ו"מדינת רווחה" בצורה שרני רהב ודומיו יכולים רק לחלום עליה, אלא שהטרנד לא נשאר בגבולות הפוליטיקה בלבד. גם בספורט ניכרת מגמה דומה שהתחילה עוד באופנת קבוצות האוהדים הסוציאליסטית ומתבטאת בימים אלה בסגידה רטרואית לאייקונים של מחלקת הספורט של הערוץ הראשון.

משה גרטל, למשל, הפך בשבועות האחרונים למרואיין מבוקש יותר ממרבית הספורטאים הישראלים שמשתתפים באולימפיאדה, כשרשימת גופי התקשורת שחיזרו אחריו לטובת ראיון נמתחת מ"ישראל היום" הממסדי ועד ל"טיים אאוט" החתרני משהו.

דיון במטבעות הלשון המפורסמים שלו וכותרות בעיתונים שעושות טייק אוף למשפט "הצרפתים מכים את האמריקאים שוק על ירך" והציפו את התודעה בשבועות האחרונים, מוכיחים שבישראל אתה יכול להיות פנסיונר תמהוני חובש מגבעת של רשות השידור שבוע אחד, ובשבוע שלאחר מכן להשתדרג לדרגת סלב. החיקוי ב"ארץ נהדרת" כבר בדרך.

דווקא בגלל פסטיבל גרטל ששטף את חיינו (ב"וואלה" אף עשו שימוש השבוע בביטוי "גרטליזם"), "המינהלת" חשה צורך לחזק מחנה אחר שספק אם קיים - מחנה אורי לוי. מאז ומתמיד אהבתי את לוי, עוד מימי השפם וה"ג'מצ'י יורה לשלוש" של שנות ה-80', דרך ההגשה האינטימית והאבהית באולפן החירום הלילי במלחמת המפרץ בתחילת הניינטיז ועד לשידורי המשחקים של הפועל ירושלים ביול"ב קאפ בשנות ה-2000. 
צילום: דני מרון
משה גרטל. הפך בשבועות האחרונים למרואיין מבוקש יותר ממרבית הספורטאים הישראלים צילום: דני מרון

בניגוד לגרטל, שביסס עצמו כסוג של ליצן רטוב שנמשה מן הבריכה האולימפית רק על מנת לפזר בדיחות קרש בשידור חי, לוי מאמין בשיתוף. הוא חולק רגשות בשידור ומשמיע דעותיו בגאון, ולא אשכח לו את הרגע החושפני בעונת 2003, כששידר משחק של ירושלים נגד יאמבולגאס הבולגרית ועל רקע נופים של העיירה המתפוררת הכריז בקול רועד: "אני מתרגש, סבתא שלי נולדה פה!".

לפני כמה שבועות ביקשתי מלוי חברות בפייסבוק. הוא הסכים די מהר. לא חשבתי על האולימפיאדה באותם ימים, ובדיעבד אני מבסוט כי מסתמן שהעמוד שלו זה ה-מקום להיות בו בימי האולימפיאדה. האזרח איציק

רובין, למשל, החמיא ללוי וכתב שם "אתה ויורם (ארבל) משלימים אחד את השני בשידור. זה פשוט זורם אצלכם בדם", כאילו מדובר בשני ינוקות שלא שידרו אולימפיאדה בחייהם, וקינח ב"אז מה השלב הבא שלך, 'הישרדות' אולי?".

אבל זה כלום לעומת האזרח (חשד לפנסיונר) יצחק גולן, שבלי בושה הצית תכך בין גרטל ללוי. "אורי יקירי", הוא כתב, "כאוהד מושבע אני פונה אליך בבקשה מיוחדת. אתם מפרגנים מאד לגרטל, קנו לו מתנות, תנו לו חיבוקים, אבל למען השם שישתוק. שלא ידבר...". לוי, בג'נטלמניות בולגרית, נמנע מתגובה. "המינהלת", לעומתו, נתנה בלייק.      

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים