סולטן הבריכה: גרטל עונה למבקרים
עם כל הכבוד למייקל פלפס, השליט הבלתי מעורער של הבריכה האולימפית הוא משה גרטל. רגע אחרי שהחזיר את השידור בפעם האחרונה לאולפן בירושלים, הוא מסביר איך הפך לכוכב האמיתי של לונדון 2012. ראיון
ממש כמו גדול השחיינים בהיסטוריה, מצא לעצמו גרטל את העיתוי המושלם לסגור את סיפור הסינדרלה הפרטי שלו, שהתעצם במשחקים האחרונים לממדים דמיוניים. במיוחד כשלוקחים בחשבון שמדובר באיש בן 66, שנמצא בערך עשרה חודשים לפני הרגע שבו ייקח את התיק והכובע שלו וייצא משערי בניין רשות השידור ברוממה כדי לא לשוב יותר.
אף אחד לא הימר כי זה האיש שיגרוף את מרב תשומת הלב ויסומן כשדר בלתי נשכח, ככוכב הבלתי מעורער של שידורי האולימפיאדה הזאת. פגשתי אותו השבוע בלונדון, אחרי שסיפור השחייה כאן נגמר. הבן אדם תשוש והאדרנלין נשטף גם הוא למים. הוא עוד משדר את טורניר הכדורמים ושחייה צורנית עד יום התחרויות האחרון, אבל הראש כבר במקום אחר.
אפילו גרטל עצמו לא חלם שמפיו תצמח במשך שבוע וקצת מפלצת בלתי ניתנת לשליטה, ועוד בערוץ 1 המושמץ. מחלקת הספורט של רשות השידור גייסה ללונדון את טובי בניה, אפילו החזירה לשירותיה את יורם ארבל ומאיר איינשטיין.
אבל גרטל, מי שבקושי מגרד את השורה השנייה בגלריית השדרים בערוץ הממלכתי, הפך למי שכולם מצטטים, מסמסים לו, מעדכנים עליו בפייסבוק, מרימים עליו בלוגים, לועגים לו, משמיצים אותו - אבל גם מחבקים אותו חיבוק גדול. ממש פריחה מאוחרת, רגע לפני הפרישה הביתה. עד כדי כך גרטל עשה את זה, שאפילו ערוץ 2 המתחרה הקדיש לו עשר דקות שלמות בתוכנית הדגל של יום שישי.
אז יש פרגון מהקולגות.
"לא ייאמן. עזוב את החברים שלי: הבן שלי בן 18, והוא אומר לי שיש לי הצלחה אדירה גם אצל החברים שלו. גם בערוץ אני מקבל חיבוק גדול. אורי לוי, עמית הורסקי, יורם ארבל ומאיר איינשטיין. כולם. אתה יודע מה זה לקבל מילה טובה ממאיר? הוא בחור כזה מופנם, מכונס בעצמו, והוא בא ונותן לי חיבוק כזה ואומר לי 'איזה יופי אתה עושה את זה'".
למה לפרוש בעצם?
"התחלתי לשדר מהאולימפיאדות לפני כמעט 30 שנה, ועוד פחות משנה זה נגמר. וכמו שאתה יודע, ידידי היקר, אף אחד עוד לא חזר מהכפור ברשות השידור".
חיים יבין הגיש את "מבט" עד גיל 75.
"אתה יודע מה? אם ירצו אותי, אז אני מוכן עם חוזה רק כמו שהיה לחיים יבין. מיליון שקל לשנה. עשיתי משהו שאף אחד פה לא עשה לפני", הוא קובע ומראה את מסך הסלולרי שלו, שמציג 258 הודעות שקיבל רק הבוקר. "אתה יודע שבסוף רק אני אפסיד מזה; בסוף רשות השידור תחייב אותי לשלם על כל ההודעות האלו שהגיעו. אבל יש לי קייס, הפכתי לאבן שואבת. על גבי הם הכניסו מיליון חסויות. אתה יודע איך כמות החסויות עלתה בימים של השחייה? כל רגע אומרים לי באוזנייה: 'גרטל - חסות, גרטל - חסות'".
הטירוף לא היה מיידי: בתחילת השידורים מתחרויות השחייה, ולאחר שקיבל את עצתו של ד"ר בוקי צ'יש, הפרשן שישב לצדו בכל המשחים, הודיע גרטל לצופים כי הוא מאפשר למי שיודע את מספר הסלולרי שלו לשגר אליו ללונדון מסרונים עם שאלות בענייני שחייה.
הוא לא ידע מה מצפה לו: מה שהתחיל כזרם זרזיפי של הודעה או שתיים,
"אתה יודע מתי הבנתי שמדובר בבית משוגעים של ממש? כשהטלפון שלי התחיל לצלצל גם בשעות שמחוץ לשחייה, כשהייתי בחדר שלי במלון או בלילה במיטה. כל רגע צפצוף או שריקה, ועוד כניסת הודעה. והשיא? בשתיים בלילה שעון ישראל - טלפון. קפצתי מהמיטה ומי שם? שני ילדים ממושב קדימה שאומרים לי: 'הלו? משה? זה אתה? משה גרטל הגדול? אנחנו אוהבים אותך ומעריצים אותך. יואו, זה גרטל ענה לנו'. שאלתי אותם איך הם השיגו את המספר שלי, והם ענו לי שהוא פורסם בפייסבוק ושהם מתים עלי. אז הבנתי שמשהו פה כבר לגמרי השתבש".
למה השתבש?
"כי אחרי ההודעה ה-2,000 התחילו להגיע תלונות לנציב תלונות הציבור של רשות השידור מצופים שטענו שאני עונה ברצינות יתר לכל שאלה שנשאלת. מה שהתחיל בשאלות טובות ולגיטימיות נגרר לעתים לניבולי פה ולכלוכים. אנשים ניסו להגחיך אותי ולהסתלבט, אבל אני משוכנע שבוקי ואני עשינו בזה שירות ענק לשחייה. מאות אלפים נחשפו לענף הזה וקיבלו עליו עובדות שלא היה להם מושג מהן. ברור שבסוג החשיפה שיצרנו, תמיד יש טרמפיסטים שיחפשו ללעוג ולעשות גיחי גיחי. אבל גם אלה לא ידעו שהם שואלים שאלות לגיטימיות".
למשל?
"מה קורה לשחייניות בתקופה של וסת, או מה עושות אלה שיש להן חזה גדול. אגב, שחייניות עם חזה גדול מאבדות אותו, כי הן שורפות בשחייה את השומן שלהן. אז יש כאלה שבאים במטרה לעשות צחוק. לקחתי את זה בחשבון. אבל אנשים הפכו אותי לבנק של שאלות: הגיעו תהיות גם על ג'ודו, ואפילו שאלו אותי כמה גז יש בלפיד האולימפי".
כשבן אדם שמזהה את עצמו בשם "נגסת בגמבה" שואל אותך למה אין שחיינים אתיופים, מה אתה מבין מזה - שהוא רוצה תשובה רצינית או שהוא בודק כמה אתה נאיבי? רוב הסיכויים שבזמן שאתה עונה ברצינות, הוא יושב עם חברים שלו בסלון ומתפוצץ מצחוק.
"בהתחלה אתה לא קולט לגמרי את כל ההתרחשות, אבל לאט לאט אתה מבין. באיזשהו שלב, כשזה הגיע לממדים מיתיים, הפסקתי להקריא את שמות השואלים. בסך הכל ניסיתי להתאים את עצמי לעידן המודרני. לא שהודעות אס-אם-אס זה שיא הקדמה, אבל בגיל 66 קשה ללמד כלב זקן כמוני אפילו טריקים ישנים.
"20 אלף צופים בשחייה שילמו אלפי פאונדים כל אחד, וגם אני דורש מעצמי להגיע לשיא. אני חלש מאוד בטכנולוגיה ובאינטרנט, אבל זה צו השעה להיות חלק מזה. אני מנסה להכניס קצת שמחת חיים בשחייה הזאת. אני גם אומר לוועדה המארגנת ולהתאחדות השחייה הבינלאומית, שייצאו קצת מהקופסה השמרנית, שינסו לעשות קצת שואו לצופים.
"אני יכול להבין חלק מהביקורת עלי", מודה גרטל, "בעיקר אם היא עניינית. אני משדר כאן כל יום ארבע שעות ולא סותם את הפה. לעתים מדבר דברי טעם ולעתים בולשיט אחד גדול. מה, אפשר לעמוד בכל הזמן הזה ולהגיד רק דברי אלוהים חיים? שיעמוד מישהו מהמבקרים במקומי ויהיה גיבור גדול לעשות את זה ארבע שעות רצופות מול פני האומה. זה לא קל".
אנחנו יושבים בעמדת השידור שלו בבריכת השחייה האולימפית בלונדון. בצד אחד משדר הקולגה מהטלוויזיה המרוקאית, בצד השני האולפן של הבי-בי-סי. הוא מראה לי דף נתונים שמצא יום אחד בבוקר על השולחן מאחוריו עם הכיתוב "גרטל המניאק". הוא היה המום. עד לבריכת השחייה זה הגיע, שלא לדבר על הקללות שחטף בהודעות.
בכלל, גרטל לא מת על עמדת השידור כאן, שפחות טובה מזו שהייתה לו בבייג'ינג, שם לא נאלץ להתרומם מכיסאו בזמן תחרות כדי לראות את כל שמונת המסלולים. "פעם רוחב המסלולים היה שני מטרים למסלול, אבל היום הוא כבר שניים וחצי מטר, כי השחיינים הפכו לענקים ומוטת הידיים שלהם גדלה מאוד", הוא מסביר.
"לפעמים הגיחוך על הסיטואציה של השחייה נובע מהבורות של הצופים. הם פשוט לא מבינים על מה אני מדבר וקל להם להגיד שאני סוג של טמבל. לפעמים אני נפגע, אבל בעיקר לא. הביקורת באה מנקודת מבט של ליצנים שמנסים להצחיק בכוח. הלו, אני לא ליצן, ולא התכוונתי שיקרה אותו באזז שהתרחש סביבי".
אבל הפכת לאייקון מטורף ועקפת את כל הכוכבים שתמיד היית בצלם, מאלכס גלעדי ועד רפי גינת.
"מסכים איתך לגמרי ואין לי טענות. אני מקבל המון פרגונים עכשיו מהרבה חברים בתקשורת, אבל אני רואה את תפקידי כאחד שצריך להעביר את המסרים שלו על המסך לא בצורה גסה, אלא בחיוך ועם נשמה. קרו פה כמה דברים. הרי היום ערוץ 1 כבר לא לבד. יש את 2 ו-10, אבל זו פעם ראשונה ששדר עונה בשידור חי לאס-אם-אסים בערוץ הראשון".
במונחים של רוממה זה כמו להגיע לירח ולחפש שם בריכה.
"משהו כזה, אבל בעידן שלנו זה מתחייב. יש פייסבוק וטוויטר וכולם מצייצים. אס-אם-אס זה כבר טכנולוגיה מפגרת, אבל כשאתה בבריכה במשך שעות, לא תשב ותשתף את הצופים? תבין, אני רואה את שדר השחייה הסקוטי של יורוספורט, דרו גורדון. הוא חמד של בחור, אבל אני סולד מצורת העברת השידור שלו.
"השחייה היא גם ככה ספורט יבשושי וצריך לעשות עם זה משהו. הרי ברור לי שאנשים מחכים בקוצר רוח שאפול בלשוני, אבל אני לא אחד שיכין משפטי מחץ מראש כדי לשבץ אותם בזמן השידור. אם אצטרך לשלוט בכל מילה שאני אומר ואחשוב מה מותר לי ומה לא, אני מחשיב את עצמי למת".
"השחייה היא חלק בלתי נפרד מחיי, היא בעצם כל חיי", הוא מעיד. "גם כאן בלונדון אני שוחה כל בוקר בשש וחצי. אין לי בריכה במלון, אבל מולנו בדיוק יש בריכה של 18 מטר, ואני לא מפספס אותה. סידרו לי שם כבר מסלול חופשי".
אף פעם לא חשבת לצאת את רוממה ולנסות את מזלך בערוצים אחרים, או שלא היו קונים?
"נשארתי בגלל שילוב של שתי הסיבות. ניסיתי את כוחי כשנפתחו ערוצים אחרים, אבל לא רצו. אני יוצא לפנסיה עוד עשרה חודשים וזה מצב נתון, אני כבר מחשב את קצי לאחור".
נשמע דרמטי.
"אני לא יודע מה אני רוצה. אולי לפרוש כנפיים ולצאת לפנסיה, אולי להמשיך. בעצם, למה לא לתת לבן אדם בן 66 את האפשרות להפסיק לעבוד? מגיל עשר בקיבוץ אני עובד חובה, עוד לפני הבר מצווה. הייתי רועה צאן, חולב כבשים. עד הצבא זה היה אימון או חליבת בוקר. עבדתי לקיומי בארצות הברית, ומה שההורים היו יכולים לשלוח לי לעזרה זה עגבניה ומלפפון.
"אז היה רק טלפון אחד בקיבוץ והייתי מאושר כמו עכשיו. כותבים עלי שאני מחזיר בשידור שלי את האווירה של ארץ ישראל היפה, הפטריוטית, זו שרוצה שהספורטאים שלה יצליחו, ולא מחכה כל בוקר רק לדקור וללעוג".
קצת בזבוז לפרוש עכשיו, לא?
"אני מרגיש חזק ובריא והכל טוב ויפה, אבל כשאתה נאלץ לפרוש, אתה חושב מה יהיה בעתיד. לא יודע אם אוכל לשבת ולנוח".
אתה חושש מהמצב הזה?
"לפעמים זה מפחיד. אנחנו רגילים שאנחנו צעירים ויפים. אתה יודע שהייתי פעם דוגמן ועשיתי גם פרסומת עם פנינה רוזנבלום לאוזו מטקסה?".
אולי יחזרו עכשיו להקרין אותה.
"זהו, שאין לי טלוויזיה בבית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם