פתח שולחן: הדבר הבא בטנ"ש כאן?
האולימפיאדה האחרונה בלונדון הסתיימה בלי מדליות, אבל לפחות בענף טניס השולחן יש לנו עתיד. הכירו את תום סידלר, שנחשב הדבר הבא בתחום
תום נחשף לראשונה לתחום בזכות אביו, עדי, לשעבר שחקן אליצור פ"ת בליגה הלאומית, שהיתה בעבר הליגה הבכירה. "חשבתי שכדאי לו לנסות. ירצה להמשיך, ימשיך. לא ירצה, לא צריך," הוא אומר. כשהוא היה בן שש וחצי, הקסים אותו הרעיון של להכות בכוח בכדור קטן באמצעות מחבט. זאת היתה אהבה ממבט ראשון שרק הלכה והתגברה.
לפני כשנה וחצי ליווה עדי את בנו לתחרות ברמלה. מנהל התחרות, בנצי בלנק, החליט שתום אינו יכול לקחת חלק בקטגוריה הצעירה ביותר בשל רמתו הגבוהה. לכן הפלא, עוד לא בן שמונה, נרשם לתחרות לגילאי .11 "בנצי אמר לי: 'אתה רוצה את הגביע? אין בעיה. הילד יקבל אותו בלי צורך להתחרות.' בלי הרבה ברירה רשמתי אותו לגיל ,11 והתוצאה היתה זהה: הבן זכה בגביע אף שהתחרה מול ילדים גדולים ממנו," סיפר האב הגאה.
מבחינת תום, התואר "אלוף ישראל" שבו זכה הוא החשוב ביותר מבין תשעת הגביעים שבארונו. "הגעתי לאליפות אחרי שחודש לפני כן זכיתי באליפות מכבי לגיל שלי, וגם אחרי שזכיתי במקום הראשון באליפות רמת גן," אמר. באליפות ישראל אגב, הוא הפסיד רק מערכה אחת.
- כמה פעמים בשבוע אתה מתאמן?
"אני מתאמן בימי שני, שלישי ושישי, כשלוש שעות בכל פעם. מפעם לפעם אני נוסע בסופי השבוע להתאמן במכון וינגייט עם נבחרת המיניקדטים."
- איך בחרת את המחבט שבו אתה משחק?
"לא אני בחרתי, אלא אבא שלי יחד עם המאמנים. בגלל מגוון העצים, הגומיות והתכונות השונות של כל אחד, התאמת מחבט לשחקן היא אחת הנקודות המורכבות בטניס השולחן המודרני וזו בעיה גם עבור שחקנים בוגרים ומנוסים. אני שחקן התקפה, ולכן זקוק לעץ מהיר ולגומייה מהירה."
- מהי הנקודה החלשה שלך במשחק?
"צ'ופים, כי אני שחקן התקפה וכמעט לא מתאמן על זה."
במשפחת סידלר ישנם שחקני טניס שולחן נוספים, אבל תום, אלוף ישראל לגילאי ,10-9 הוא היהלום שבכתר. אף על פי שגובהו מסתכם במטר אחד ו28- ס"מ, הוא שולט בשולחן כאילו היה מקצוען זה כמה שנים. הוא מחפה על גודלו הצנום בזריזות מפתיעה ובחבטות הגשה יציבות, שעליהן הוא מתאמן לפחות חצי שעה בכל אימון.
שמעון רבינוביץ,' אלוף ישראל ומאמנו של הכישרון אחת לשבוע, מספר על הילד שלמד אף פעם לא לוותר.
כהן, מאמן נבחרת ישראל בטניס שולחן בעבר, מוסיף: "יש לילד פוטנציאל. הוא עובד קשה, ומהרגע שאני איתו מתחילת השנה, הוא לא אמר אף פעם שהוא עייף - מה שהפך אופייני כל כך בגיל הזה. נוסף על כך, מוצא חן בעיניי שכואב לו כשהוא מפסיד. שחקן שלא אכפת לו מהעובדה הזאת, לא יכול להגיע להישגים. אספר לך משהו שכבש אותי. לא מכבר נערך כאן טורניר משפחות. תום שיחק יחד עם אמו בזוגות, הפסיד ופרץ בבכי."
על אופיו של תום ומוכנותו להשקיע יעיד הסיפור הבא. כשהיה בן חמש, הגיע תום לסטודיו של אביו, מעצב במקצועו, וביקש לעזור לו בהתנהלות היומיומית. האב עדי חשב וחשב, עד שלבסוף מצא. הוא הצביע על חבילה אחת מני רבות ואמר לבנו: "קח קופסה אחת מהערימה ותדביק עליה את הלוגו של העסק."
תום החל לבצע את המשימה, והאב המשיך בעבודתו. בניגוד למה שחשב, הילד לא הפסיק אחרי כמה קופסאות, אלא המשיך עוד ועוד והעמיס קופסה אחרי קופסה עד שסיים והדביק את שנדרש ממנו על כל אחת מהן. 300 קופסאות היו בחבילה, ועד שלא סיים לעבוד על כולן, תום לא ויתר.
עדי נזכר בסיפור הזה ברגע שהתחיל ללמד את בנו להכות ספין בקו ישר. בדומה לכל מכה חדשה, לא היה קל בתחילה לבצעה. המטרה הראשונית היתה להגיע ל20- חילופי כדורים, מה שלא צלח. השעה היתה מאוחרת, והשניים היו צריכים לסיים, אולם הפלא התקשה לחתום את האימון לפני שעמד במשימה. לבקשתו, הם נשארו באולם זמן רב עד שתום השיג את מבוקשו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם