ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

מישהו מתכוון לרכוש מנוי לרוממה?

ישראלים מהדרג השלישי ומטה, זרים לא ברורים, ואף שחקן מלבד עידו קוז'יקרו קשישא, שאפשר להתחיל להתחבר אליו. מכבי חיפה של ג'ף רוזן השלימה פחות או יותר את הסגל שלה ונראית כמו סיבה מצוינת למצוא את ההיכל ריק ברובו בעונה הקרובה

השיפוץ הושלם. הפעם אין הכוונה לאולם החדש הנבנה ברוממה. קבוצת הכדורסל החיפאית, שקרטעה בשנים האחרונות והוסיפה לאוהדיה שלל צלקות ומרורים, הייתה זקוקה לשיפוץ משל עצמה. סוג של פירוק והרכבה.

בין שלל המינויים המוזרים בצוות המקצועי, המשפטי, השיווקי והשד יודע מה, הודיעה הקבוצה גם על החתמות שחקנים חדשים. חלקן מוזרות לא פחות. סגל הקבוצה ניראה השבוע די מגובש וסגור. במילה אחת: אכזבה. בחמש מילים: מישהו באמת מתכוון לרכוש מנוי?

במשך עונה שלמה דאגו נציגיו הנאמנים של ג'ף רוזן להצהיר כי הקבוצה שתיבנה תכלול כמה וכמה שמות, שיציבו רף חדש של ציפיות והישגים. גם כשזכו לשלל ביקורות ותגובות של אי שביעות רצון בקיץ הזה, הם המשיכו בשלהם. התשובה הייתה שאם ימתינו אוהדי הקבוצה בסבלנות ויתנו לאנשי המקצוע לעשות את עבודתם בשקט, עוד צפויות להם הפתעות.

ובכן, כולנו המתנו בסבלנות וכרגע בהחלט ניתן לומר כי לא לילד הזה פיללנו. כנראה שמה שהיה הוא שיהיה. יציעי רוממה החדשים ישארו ברובם מיותמים ובצדק גמור מבחינת הקהל החיפאי. אין באמת סיבה להניע את הרכב כדי לחכות שהבליל המוזר הזה שיצרו החבר'ה מאמריקה יהפוך לקבוצה. זמן רב ייקח להסיר את הנילונים מהכיסאות החדשים.

נראה לכאורה שג'ף וחבורתו לא לומדים מטעויות. מוזר הוא שדווקא החבורה האמריקאית החביבה, שיודעת לבטח דבר או שניים בשיווק מסחרי ואף חיזקה עצמה לאחרונה במשרד שיווק מקומי מוצלח מאוד כמו בי-ניוז, וגם ביועץ שיווקי העונה לשם אבי אשכנזי, לא השכילה להבין את חשיבות החיבור של הקהל, לשחקנים על הפרקט.

והנה כך, שוב נבנתה לה קבוצה המבוססת על אסופת זרים מרחבי הפלנטה, עליהם תקום ותיפול העונה

כולה. אם ישנו משהו שניתן לומר על סגל הקבוצה כעת, הרבה מעבר לעניין המקצועי, הוא שמהבחינה השיווקית, הסגל הזה הוא סוג של כישלון טוטאלי.

זה שאף אחד מהשחקנים הזרים הוא לא סוג של קאליבר בקנה מידה אירופי, זה מילא, אבל העובדה שבכספים שפוזרו לא נמצא התקציב להחתמה של שחקן ישראלי בודד שנחשב כמושך קהל ויגרום למישהו להטריח עצמו להגיע לאולם, זו כבר ממש איוולת, שלא לומר בדיחה.

תחשבו רק על תקופת הזוהר האחרונה שהיתה ברוממה. התקופה של אבי אשכנזי. מלבד הפגיעות בול בדבון ג'פרסון ודורון פרקינס (ותודה לאשכנזי-גורקה-חסין שהביאו עד הלום), היתה חזית ישראלית של עובדי כפיים, בדמותם של עידו קוז'יקרו, משה מזרחי, גור פורת ועמית בן דוד.

זאת היתה קבוצה שנבנתה להיות אלטרנטיבה אמיתית למכבי ת"א. לא כמו זו שנבנה פה היום. למרות שבדיבורים חיפה דווקא היו לא רעים בקיץ הזה. כל שם של ישראלי פנוי בשוק, נקשר איכשהו לקבוצה בירוק. ממאיר טפירו הותיק, דרך דגן יבזורי ועד לניצן חנוכי.

באורח פלא, בדומה למשא ומתן המתוקשר במהלך העונה שעברה עם עודד קטש, כשמדובר בישראלים איכשהו המגעים תמיד מסתיימים בכישלון. אם רק אחד מאילו היה מוחתם או שהיו הולכים על אפיק ניסים או גל מקל, דברים היו יכולים להיות הרבה יותר פשוטים בקופות, עבור חבורת היאנקים.

לא מפתיע גם שהשבוע, עד שכבר לקבוצה יש שחקן בעל שם ישראלי אותנטי כמו חנן, שם משפחתו הוא קולמן. הוא מן הסתם לא יטול חלק בחגיגת המימונה הקרובה. ההודעה שבישרה על החתמתו של המתאזרח מדנמרק, הסתיימה במשפט, שהוא ממש בבחינת פיזור מלח על הפצעים של האוהדים הצמאים לשחקנים ישראלים מבית.

"השחקנים הזרים בקבוצה נתמכים על ידי סגל ישראלי חזק המונה את עידו קוז'יקרו, אנטון שוטבין, ליאור שגב ושון לובנבסקי". ממש כמו בהודעות ה-SMS של חביבנו משה גרטל בבריכת השחייה האולימפית, גם הפעם ניראה שמישהו מריץ עלינו דאחקה עם שמות לא ברורים.

כן הם ישראלים, חזקים הם לא ממש, ולא הם לא ישחקו יותר מדי. למעט קוז'י, שידע ימים יפים בקבוצה והוא לבטח יתן את הלב ויתרום עד כמה שיוכל, מסתמנים שאר החברים כבודקי תו התקן ואיכות הגימור של הספסלים הדנדשים באולם.

אנטון שוטבין, שזכה למספר דקות מועט במכבי אשדוד השנה ועונה קודם העביר את זמנו בליגה הגרמנית השניה. ליאור שגב, שהחל את העונה הקודמת בטבעון מהליגה השנייה וסיים עם 14 דקות בממוצע בברק נתניה. ושון לבנובסקי, שממשיך במועדון עונה נוספת ובלילות מנסה להתגבר על המפגש עם קרלוס פאוול.

שלושת אלה, עם כל הרצון והרוח הפטריוטית שיש לנו, הם הכל למעט "סגל ישראלי חזק". על סמך ההיכרות הידועה עם ג'ף רוזן, שהוא באמת ציוני אמיתי וקולט עליה , יצטרף לקבוצה עוד יהודי אמריקאי חביב, אשר ישלים את הסגל סופית. מעבר לעובדה שגם הוא לא יזכה להרבה דקות על הפרקט, אנחנו פשוט מקווים בשבילו שיזכה לפחות לדירה נורמלית ולא ישוכן עם שותף, בדומה לסיימון פארין, שסיים את העונה הקודמת באווירה סטודנטיאלית משהו וחלק את דירתו עם דובר הקבוצה.

אנשי מקצוע מקומיים ששוחחנו עימם, הסכימו כולם פה אחד כי בסגל הקבוצה הנ"ל, ויתרו מראש על שימוש בישראלים כפקטור והזרים בקבוצה הם אלו שיקבעו את עתידה. ובכן גם בגזרת השחקנים הזרים כאמור, אין חדש תחת השמש. יותר מידי הימורים נלקחו גם הפעם, על כמה בעלי רקורד לא מרשים במיוחד.

אל פול סטול הרכז ודונטה סמית, שהוחתמו בקבוצה כבר לפני חודשיים, צורפו בחודש האחרון הפורוורד פט קלאת'ס, יחד עם שחקן הפנים ג'ימס תומאס. קלאת'ס, מגלם את תפקיד האח המוצלח של ניק, שמכבי תל אביב זכתה להכיר את נחת זרועו בעונה שעברה.

בשנה האחרונה הוא מיעט לקבל דקות בפאנאתניקוס, כשקודם לכן הציג יכולת לא רעה במדי קבוצת קולסוס רודוס, בליגה היוונית הראשונה. תומאס מגיע כסנטר המצטיין של הליגה האיטלקית השנייה והוא בעל ניסיון רב בכדורסל האיטלקי. שתי ההחתמות האחרונות של הקבוצה, הן החלק הדי ברור בפאזל השנה.

השניים הללו, שהם בעלי ניסיון ויודעים דבר או שניים בכדורסל האירופי, הם כאלה שאינם בגדר הימור גדול מדי. נשארנו עם שתי ההחתמות הראשונות, שמסמתנות למעשה כהימור שיכריע את גורל המועדון. אחד מהם, דונטה סמית, או כפי שהגדיר אותו מאמן הקבוצה, בראד גרינברג, בראיון ראשון ל"זמן חיפה": "אחד השחקנים הטובים בעולם מבין אלו שאינם משחקים בנ.ב.א".

למי מכם ששומעים על כך בפעם הראשונה, אתם מוזמנים ללגום כוס מים ולהירגע, וכן גם אנחנו נבהלנו. רק מסביר על ההבנה של גרינברג בכדורסל שנמצא מחוץ ליבשת בה אימן עד כה.

בקיצור, בואו נעשה סדר: סמית הוא ככל הנראה לא מהטובים בעולם, אבל אנחנו לא נהיה נוקשים יתר על המידה. גם עם יהפוך לטוב במזרח התיכון נפרגן לו. בתור כאלה שחוו בשנים האחרונות כמה וכמה זרים הזויים מבית היוצר של הירוקים, אנחנו נזרום גם עם הטייטל של הטוב ביותר במישור החוף והשפלה.

בפעם האחרונה שהסופרסטאר הזה הסתובב ביבשת אירופה, הוא הוביל את קבוצת אקדמיק סופיה לאליפות בולגריה. מאז המשיך הנ"ל באיסוף מזומנים בדרום אמריקה והיכולת שיפגין ברוממה היא סוג של תעלומה.

אולי ההימור הגדול ביותר הוא בעמדת הרכז. ללא ספק עקב האכילס של הקבוצה בעונה האחרונה. גם השנה, במקום להביא מניה בטוחה שתהווה עוגן ולפזר את הז'יטונים להרפתקאות בעמדות אחרות, נפל הפור דווקא על פול סטול, רכז נבחרת מקסיקו, שהוא נטול ניסיון אירופי לחלוטין והתחיל את הקריירה במכללה קיקיונית בארצות הברית.

אם ישנו מישהו שיהיה במוקד העניינים העונה, לבטח זה האיש. שנתיים של דחיות ועיכובים בבניית ההיכל החדש, ערימות של כסף וצלצולים ובסוף הכל יתנקז לידיים של המקסיקני. יאללה טקילה.

הקבוצה הזו מסתמנת ככזו שלא תכבוש בסערה את צמרת הליגה. מרכז טבלה ומעלה נראה כמקום נוח וחמים עבורה. אם להשוות זאת לסיוטים מהעונות האחרונות, הרי שמדובר בסוג של התקדמות. אם נשווה זאת לרמת ההצהרות והציפיות, מדובר כפי שציינו באכזבה של ממש.

מרבית מאנשי המקצוע ששוחחנו עימם לכתבה, התקשו לקבוע את עתידה של חיפה וזאת משום שלא הכירו וידעו דבר וחצי דבר על מישהו מבין המוחתמים. ההגדרות קבוצה בינונית או נחמדה, הוא משהו ששמענו יותר מידי וגם זאת, רק לאחר שממש ניסינו לייצר איזושהי פידבק חיובי או הצהרה של איזושהי הפתעה מסתמנת.

מוטיב נוסף שנשמע כאחראי לגורל הקבוצה, כמקובל לקבוצות שנבנו מחדש, הוא חיבור. תוסיפו לזה את העובדה שהצוות המקצועי מונה שדרה ארוכה של אנשים, הנראים יחד כמו קרקס מעופף, ותבינו שלחבר את הפאזל הלא ברור הזה יחד, הולך להיות משימה מאתגרת במיוחד. האור בקצה נראה כעת כמו משאית דוהרת במהירות רצחנית המגיעה מכיוון מנהרות הכרמל.

ברקע מאחור, ממש ליד הקווים, מבצע כרגע אבי אשכנזי מתיחות על הקוים. הוא בוודאי מביט מהצד ושואל את עצמו "איך לעזאזל אצליח לייצר מהדבר הזה קבוצה, כשגרינברג יחזור הביתה? אולי עדיף היה לי להתעסק בשיווק?".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...