התחזית לעונה: הכבדה בעומס החום
עמותות האוהדים ייעלמו. גולדהאר ושחר משתעממים. גוטמן עסוק בפדגוגיה ובהתרעות. לצביקה שרף אכפת בעיקר מעצמו. ומה אתם רוצים מהוורשביאקים? אבי רצון עם סיכום הקיץ האחרון
אם לא יהיה מי שיעצור את אלי גוטמן כבר הבוקר, עוד תתגעגעו ללואיס פרננדס. הכוונה לגוטמן האיש, לא גוטמן המאמן. המשחק נגד הונגריה שלשום הוא אחת מנקודות השפל של נבחרות ישראל לדורותיהן. פשוט שממה. וזה הריח לא טוב כבר מהרגע בו גוטמן העליב והשפיל את אלמוג כהן בגלל איזה ויכוח מטופש, שמעיד יותר על גוטמן מאשר על אלמוג.
גוטמן הוא המאמן הלאומי האחרון שעדיין עוסק בחינוך בגרוש במקום לעסוק בעיקר. בבחירת הרכב קבוע ובהחדרת שיטת משחק. פדגוגיה היא המפלט האחרון של מאמן חסר אישיות וחסר דרך.
אתמול
כל מי שנסע עם נבחרות וקבוצות ישראליות לסוגיהן ולדורותיהם יודע שהמשחקים הללו תמיד נחשבו רגישים מבחינה ביטחונית. אבל מכאן ועד להתבטאויות ישירות ובוטות בנושא? אם אינני טועה, אין לכך תקדים. ואין לכם גם נבחרת. וכמה חבל לגלות אחרי זמן קצר שגם אין לכם מאמן לאומי, אלא פדגוג בגרוש ופוליטיקאי בלירה.
אני מביט מהצד בעמותות האוהדים שצצות כאן, ומרשה לעצמי לגחך. העמותות הללו יקרסו וייעלמו באותה מהירות שקמו. אולי אפילו מהר יותר. בהכירי חלק נכבד מעמיתי העמותות, הכיוון ברור. מדובר באוהדים כנים וטובים של בית"ר ירושלים והפועל ת"א. אבל קודם כל ולפני הכל, הם אוהדים של עצמם, שבויים בתאוותם לפרסום ולעסקנות.
אוהדים אמיתיים קונים מנויים במחיר מלא להם ולבני משפחתם, ואולי מוסיפים מנוי אחד ספייר לאורח מזדמן. את באיירן מינכן מנהלים בקנבאואר, רומינגה והאנס על-פי הוראות ההנהלה. האוהדים שותפים למאמצים להעמיד קבוצה נאותה, לא על-ידי ניג'וסים ומסיבות עיתונאים אלא על-ידי רכישת כובעים, דגלים, צעיפים ושאר גאדג'טס שעוזרים לשולי התקציב.
יש להם נציגות בהנהלה המורחבת. מקשיבים להם. אפילו מתחשבים בדעתם. אבל של נציג או שניים, ולא בגחמות של כל מי שרכש מנוי וחושב שהוא יכול למנות מאמנים, לקבוע הרכבים ולנהל תקציבים.
ולכן העמותות הללו יישארו בגדר גימיק חביב. לא הרבה מעבר לכך. אם אתם מאמינים לחיים רמון ולמוישיק תאומים שיאפשרו לנציגות גדולה של אוהדים לנהל להם את הקבוצה, אתם עושים זאת על אחריותכם.
מה שקרה בבית"ר אחרי שבועיים, יקרה בהפועל אחרי חודשיים. כי אין דבר כזה קהילה ושוויון ושקיפות בכדורגל מקצועני. זה טוב לאגדות. במציאות פני הדברים יהיו שונים. וגם כאן המציאות תגבר על הדמיון המפותח של בוכמן כזה או אחר.
לא יודע איך לאכול את קרויף וגרסיה. אני יוצא מנקודת הנחה שכל מה שגולדהאר עושה הוא עושה רע. המינויים שלו עד היום היו מופרכים. קרויף וגרסיה עדיין לא נכללים בקטגוריית הנכשלים, אבל הם מאוד אפורים, אין בהם חן וברק. אי אפשר להצביע על שחקן חיזוק אחד שמצית את הדמיון, למרות התקציב הכמעט אינסופי במונחי ליגת העל.
המהלך של ברק יצחקי היה פזיז אם לא אווילי. הרי אין עוררין על כישוריו, יש רק השגות על אורחות חייו, בעיקר על חיבתו לבילויים. ומכך לא צריך היה להיבהל. אדרבא, אפשר היה לקחת את יצחקי כאתגר. לכוון אותו ולהשגיח עליו מחוץ למגרש, ובמקביל לעשות מאמצים להשביח אותו על המגרש. בכל מקרה, מכבי של ההכנה די משעממת. כמו קרויף וגרסיה, בעצם כמו גולדהאר.
במכבי חיפה העניינים לא יותר טובים. פסטיבל עטר הסתיים מהר מאוד. לא רק שאין גידול משמעותי במנויים, אלא שאין בינתיים גם קבוצה אטרקטיבית שתצית את הדמיון. התוצאות בינתיים די עגומות, לא לזאת שחר ציפה. אז שחר יסתדר עם ההתעניינות הדלה של האוהדים, כי אצלו כסף חשוב, אבל לא תמיד.
השאלה הגדולה והחשובה באמת מבחינתו היא האם עטר יצליח להעמיד קבוצה רצינית, שיטתית ומקצוענית. נכון להיום, העסק נראה גדול על עטר. מצד שני הוא גם נראה גדול על רוני לוי ועל אלישע לוי, שאחרי שעזבו השאירו חותם של צלמם ודמותם, מוכח ומגובה, של אליפויות וכדורגל שמכבד את הבעלים.
נ.ב, שחר נראה לי כבוי. עטר? שיהיה עטר. חיזוק? תתפלאו, אבל גם לשחר חם בקיץ. שיגיע כבר החורף, ונראה מה סידרו לנשיא הראשון הבן היורש בשיתוף אותם אוהדים מיציע הקופים הירוקים, שבלי מניות בקבוצה הצליחו למנות מאמן כלבבם.
תודה לאל, חפירות האולימפיאדה הסתיימו. רוב הזמן זה היה סיוט. במה צפיתי? בדיוק כמוכם, באירועים הגדולים מהבריכה, מהמסלול ומאולם ההתעמלות, עם דילוגים קלילים לכדורסל, לכדוריד וכמובן לכדורעף. מדברים אצלנו רבות על המרחק של הכדורגל הישראלי מאירופה. עם כל הכבוד, אחרי צפייה אדוקה בכדורעף ובכדוריד בלונדון, אתה לא יכול להישאר אדיש. אתה גם לא מאמין ליכולות של הכדורידנים והכדורעפנים משבדיה, קרואטיה, רוסיה, ברזיל, ארגנטינה ואיטליה.
על יוסיין בולט אין לי מה להוסיף או לתרום. אלוהים שלח אותו אלינו במתנה כדי שנוכל להתחזק באמונה שהכל מעשה ידיו. ורק שאלוהים גם יעזור לנו, ושלא שנגלה כי היו שם גם כמה מעשים, ובעיקר חומרים, אסורים.
אין לי מושג מה מתכוון אריק זאבי לעשות עם הקריירה המפוארת שלו. אם פניו לאפסנאות, נארגן לו מסיבת פרידה מכובדת. אם להמשך הפעילות הספורטיבית, הוא יצטרך לקחת בחשבון שאופציית הבכי והרחמים מיצתה את עצמה, והגיע הזמן לחזור לג'ודו מקצועני ולא כזה שמתאים למתנ"סים של ויצו או נעמ"ת.
תכניסו לכם טוב טוב לראש: לעסקני הוועד האולימפי, בניגוד לעסקני ולהתאחדויות הכדורגל והכדורסל למשל, כמעט ואין השפעה על התוצאות וההישגים של הספורטאים בענפים האישיים, ואם כן אז שולית בלבד. כמעט הכל תלוי בספורטאי, בכישוריו הבסיסיים, באופיו ובאישיותו, ובמאמן שלו, ונדיר שעסקן מהוועד האולימפי יכפה על ספורטאי מאמן שלא לטעמו ולרוחו.
בכדורגל ובכדורסל הניהול הפדרלי קריטי. בספורט מקצועני, הכסף, כולל לשחייה, אתלטיקה, התעמלות, ג'ודו ועוד ענפים אישייים, לא צריך להגיע מהמדינה. ישראל אינה מזרח גרמניה של שנות ה-70 וה-80.
כסף לשחיינים, מתעמלים ואתלטים צריך להגיע מספונסרים של חברות גדולות. ירצו יתנו, לא ירצו, לא יתנו. ואם לא יתנו, סימן שאין סיבה שיתנו. אבל אם בכל זאת החלטתם שהמדינה תממן ספורטאים כדי להגיע למדליות אז אנא, ששרת הספורט ושר האוצר יכריזו על כך רשמית, וגם יגדילו את תקציב משרד הספורט במאות מיליונים. לפחות שנדע שכסף לא היה חסר ויהיה את מי להאשים.
בכל מקרה, העליהום על עסקני הוועד האולימפי מגוחך. גם כי הם ממש לא כל-כך חשובים. נכון, חזרנו בלי מדליות, אבל צריך לזכור שעל אותם עסקנים התנפלנו כשהיו הראשונים לעלות לפודיום להצטלם עם המדליונרים שלנו. או שאני טועה, ואז נאמר על הוורשביאקים שהם ענקים ומגדולי הדור.
כמה כבר הכדורסל בישראל מעניין אתכם? הרי אין כאן כדורסל אמיתי. יש מכבי ת"א וזהו. ויש שמעון מזרחי. ושימו לב כמה עסקני כדורסל יש כאן, לא פחות, אם לא יותר, מכדורסלנים. וכמויות הג'יפה שקיבלנו מהם בשבועות האחרונים. היה מעורר רחמים לשמוע ולצפות בצביקה שרף, כמה ארס, שנאה ורוע הוא הפגין בניסיונות הילדותיים והפתטיים להתמנות לתפקיד יו"ר האיגוד.
זהו, הגיע הזמן להסיר את המסכה מפרצופו המתייסר של שרף, שנחשף לאחרונה כעסקן מהליגה של אבו סובחי ופרוספר אזגי. חסר כישרון וחן, גס וברוטלי. גם את האגדה הזו על צביקה, שכל-כך אוהב את הכדורסל, כדאי להפריך.
מי שמכיר את צביקה יודע שהוא קודם כל אוהב את עצמו. ובעיקר הוא אוהב לאיים, להעליב ולהשפיל, כפי שעשה לאבנר קופל בשבועות האחרונים. תוצאת הקמפיין המפחיד שהוא ניהל: פחות מרבע מהקולות. מה שאומר שאפילו העסקנים לא האמינו בו ולא קנו את הסחורה העבשה שלו. מה שמחייב מילה טובה לעולם העסקנות ולתבונת העסקנים.
ושסרוסי, אתם יודעים.
אקו"ם