הכוכב הקר: הרמאות של ארמסטרונג
לאנס ארמסטרונג לא רצה מימיו שום רגש פרט להערצה. עכשיו כולנו קיבלנו חותמת לכך שהערצנו רמאי
לאנס ארמסטרונג. רמאי ושקרן? צילום: אי-פי
בדרישה שלנו מהספורטאים שיהיו אנשי-על, שבמקביל לה אנחנו דורשים מהם לעמוד בפיתויים בדרך לשם. מעשית, ההכרזה מסוף השבוע לא שווה הרבה. ארמסטרונג צודק בכך שאי אפשר לקחת ממנו את שבעת נצחונותיו בטור דה פראנס - ולמי ייתנו אותם, להוא שהגיע כל-כך נמוך שלא טרחו ממש לבדוק אותו? איש לא יוכל לקחת ממנו את ההישג הספורטיבי העצום הזה, את דרכו ההירואית מסף המוות לפסגת אירוע הספורט הקשה ביותר בעולם.
עדן גבאי על הקרב האבוד של לאנס ארמסטרונג
הוא טועה בכך שהוא ממשיך לאחוז בשקר בקרניו. מבול ההוכחות לא ייפסק: טיילר המילטון, חבר בקבוצה שלו ומי שכבר נתפס בשימוש בסמים, עומד לפרסם בקרוב ספר. הספורט לא יהפוך נקי. ברור לכולנו שהטור פשוט קשה מדי, חורג ממגבלות הגוף האנושי, מכדי שמישהו יצטיין בו בלי להשתמש בסמים אסורים.
למרות זאת, זו תהיה טעות מרה להסיק שצריך להתיר שימוש בסמים, ולהפסיק להילחם או להעמיד פנים. זה יהפוך רשמית את רוב ענפי הספורט בעולם לתחרות כימאים. ספורט חייב להתקיים במרחב האשליה של התמימות והניקיון, אחרת לא נוכל להצדיק לעצמנו למה אנחנו כל-כך אוהבים אותו.
ארמסטרונג היה בעיניי תמיד כוכב קר. ממוקד מדי, מודע מדי לאגדה של עצמו, מין מכונה לניצחונות בטור ולניצחונות בכלל - גם כשעבר לטריאתלון הוא נראה כאילו לא מעניין שאותו שום דבר חוץ מלנצח.
זה לא אומר שאני לא מעריץ את דרכו, או שאני מתעלם מהמופת והתקווה שהציג לחולי סרטן ולאנשים בכלל. אבל לא הרגשתי אכזבה או משהו אחר בסוף השבוע. לאנס ארמסטרונג לא רצה
מימיו שום רגש פרט להערצה; עכשיו כולנו - חוץ מהרבים שעדיין מתעקשים להכחיש את המציאות - קיבלנו חותמת על כך שהערצנו רמאי. אני לא בטוח שלארמסטרונג ממש אכפת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם