מזגזגים: על חוסר היציבות של הנבחרת
ישראל של הקמפיין הנוכחי היא קבוצה מתעתעת: בערב נתון מפסידה בבית לאסטוניה, ובערב אחר מפרקת את הצורה בחוץ לקבוצה שמתקשה ביסודות כדורסל. השחקנים הבכירים שלה מובילים אותה - פעם למעלה ופעם למטה. שיבק? הוא רק רוצה להגיע הביתה בשלום
ליאור אליהו מול אסטוניה איגוד הכדורסל אסטוניה
אלא שמבט בחלוקת הדקות אמש מספק רמז לסיבות האמיתיות לחוסר היציבות של ישראל. גם במשחק קליל במיוחד, שיתף אריק שיבק עשרה שחקנים בלבד, אך בפועל שם את מבטחו בעיקר בכספי (38 דקות), אוחיון (36) ואליהו (30). במהלך הקמפיין, ישראל בנויה כמעט לחלוטין על השלישייה הזאת.
במקביל עסוק הלפרין, שלאורך כל הקריירה רק מחפש תירוץ לברוח מאחריות, בפציעה; פניני הוא צל של השחקן שהיה לפני שנה; טיוס מלהיב אך רווי במגבלויות; לימונד הזכיר אתמול את חוסר היציבות שמנע ממנו לפרוץ; מקל הלך אחורה באיטליה; עידו קוז'יקרו, שרחוק יותר משנתיים מהעונה הטובה האחרונה בקריירה, שתל אתמול על הספסל את אלישי כדיר, עוד צעיר מבטיח לשעבר שממאן להתקדם; נעימי נמחק לחלוטין.
עם בסיס כה רופף, אך טבעי שכשאוחיון בעל הקליעה הלא יציבה ואליהו בעל ההגנה הלא קיימת סובלים מערבים טובים פחות, הנבחרת תתקשה. ישראל הולכת לאן שהשחקנים המובילים המעטים שלה מובילים אותה - פעם למעלה (בעיקר כשהיריבה מחטיאה שלשות, שעפות הרחק מהטבעת ומאפשרת להם לרוץ) ופעם למטה.
חלוקת הדקות אמש מלמדת גם על התפקיד הבעייתי שממלא בקמפיין אריק שיבק. במשך שנים ארוכות הובילו את הנבחרת צביקה שרף ומולי קצורין, שגם אם לא ידעו לפתור את בעיות הענף, לפחות לא חששו להצביע עליהן:
הם נכנסו לעימותים עם שחקנים, נזפו בהם בתקשורת על היעדר השקעה, קידמו צעירים (שרף העניק למקל הצעיר את עמדת הרכז הראשון ב-2009) ואף ניהלו קרבות מרעננים עם התקשורת.
שיבק, לעומת זאת, ששייך לאסכולה האברם גרנטית, רק רוצה להגיע הביתה בשלום. הוא מתכחש למתחים, מטאטא מתחת לשטח את העימותים, מאפשר להלפרין האנמי להתאושש על הפרקט ובעיקר מוחק לחלוטין את הספסל שלו. לאליפות אירופה הוא כנראה יגיע, אבל מוטב שייזכר בהקדם שבסלובניה לא מקיימים בקיץ 2013 טורניר 3 על 3.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם