אזרי לא יבין: אזרבייג'אן של פוגטס
בגרמניה איימו לרצוח אותו, בסקוטלנד ירקו עליו מהיציע ובניגריה הוא זכור ככישלון. נבחרת אזרבייג'אן ממשיכה לתלות תקוות בברטי פוגטס, ולא ממש ברור למה
אבל המאמן הוותיק לא איבד תקווה ולדבריו ייקח להם ארבע-חמש שנים עד שהנבחרת הזו תגיע לדרג הבינוני. העבודה מתחילה ביום שישי נגד ישראל. התחזיות מנבאות שכמו בפעמים רבות הוא לא יסיים את הקמפיין.
פוגטס הוא דמות טרגית בעולם האימון. עד 1996 הכל הלך לו. כשחקן היה כוכב גדול בבורוסיה מנשנגלדבאך האגדית ושותף בתור הזהב עם נבחרת גרמניה שזכתה בגביע העולם ב-74'. כמאמן היה עוזרו של פרנץ בקנבאואר במונדיאל 90', אותו הגרמנים ניצחו. כעבור שש שנים הוא הוביל בעצמו את גרמניה לזכייה ביורו, אבל שנתיים לאחר מכן פוטר ולא בפעם האחרונה.
הגרמנים, עם כל ההצלחות של פוגטס, אף פעם לא התחברו אליו כאיידול. לא היה בו שמץ מהיוקרה שסוחבים אחריהם כוכבים כמו בקנבאואר, קלינסמן, או אפילו אוליבר בירהוף. הוא נראה יותר כמו פקיד מס הכנסה אפרורי, מאשר אחד שיוביל אחריו קמפיין פרסומי.
פוגטס אפילו הסתכסך עם סטפן אפנברג, הכוכב השחצן של הנבחרת, ואף ניסה לשנות את שיטת המשחק שהיתה קבועה במשך עשרות שנים - מה שגרם למגן מריו באסלר לגרד בפדחת ולהרהר בקול: "לא הצלחנו להתאים את עצמנו. היינו מבולבלים לגמרי".
אחרי התבוסה 3:0 לקרואטיה ברבע גמר גביע העולם 1998, הלחץ על פוגטס רק הלך וגדל. הכותרת ב"בילד" היתה שחורה והראתה את הדלת "עד מתי, ברטי? ". פוגטס עזב כמה חודשים לאחר מכן בעקבות איומים על חייו. היו אלה ניצחון דחוק על מלטה ותיקו אפרפר נגד רומניה ששברו את האוהדים הקיצוניים, שמיהרו לאיים שאם לא יעזוב יהיה רע. המאמן התקשר אז לנשיא ההתאחדות וביקש לקבל שחרור בשביל הכבוד שעוד נותר לו. הגרמנים אפילו לא ניסו לעצור אותו.
מכאן הקריירה שלו רק הלכה והידרדרה במורד ההר. את באייר לברקוזן הוא אמנם הביא לליגת האלופות, אבל לא שרד שם. השחקנים לא סבלו אותו במיוחד, אולי בגלל שאת מסיבות העיתונאים הוא ניצל בכדי להדגיש שהם מרוויחים יותר מדי. את נבחרת כוויית הוא עזב אחרי שישה חודשים בלבד בגלל חוסר השתלבות, ואז הגיע לנבחרת סקוטלנד עם ציפיות גדולות כמי שיציל שם את הכדורגל הדועך.
כן, ממש. את הדרך לעיני צבא הטרטן הוא התחיל עם הפסד 4:1 לדרום קוריאה ואחריו ב-2:0 מביך למילואים של דרום-אפריקה. את קמפיין
הסקוטים מיהרו להיכנס לעמדות קרב, במיוחד העיתונאים. ה"סאן" פרסם לא מעט בדיחות על חשבונו. למשל: "ברטי נעצר לפני המשחק על-ידי המשטרה בגלל מהירות מופרזת. המאמן הסביר שהוא יעשה הכל בשביל שלוש נקודות". אבל מה שבמיוחד עצבן את התקשורת הנשכנית אלה היו התירוצים אחרי ההופעות העלובות. כשסקוטלנד הפסידה לנורבגיה, בהופעה חלשה במיוחד, פוגטס אמר. "זו לא אשמתי. אם כל השחקנים היו בריאים, היינו נראים אחרת".
אך היו אלה דווקא האוהדים ששברו אותו. אחרי הפסד 6:0 להולנד הגיעו היריקות המשפילות ופוגטס וההתאחדות הסקוטית החליטו להיפרד כידידים. בהודעה, שפרסם, כתב: "אני חייב לומר שהגורם המרכזי בהחלטה היה ההתעללות המבישה ממנה אני סובל לאחרונה. זה הידרדר לפגיעה פיזית, במיוחד באירועים שבהם ירקו עליי. זו התנהגות שאינה מקובלת בחברה מתורבתת, ואני יודע שהרוב המכריע של העם הסקוטי שותף לדעתי".
מה זה שותף? העיתונות הסקוטית יצאה במחול. הדיילי רקורד כתב שם "לצוות שלך היו הרבה הזדמנויות לדבר על המגרש, אבל הם דיברו בלחש ובגלל זה אתה היסטוריה, ברטי". היו אלה רק השחקנים שהביעו צער על העזיבה של המאמן. "אכזבתי אותו", אמר אז הקפטן בארי פרגוסון. "לא השגנו את התוצאות והוא איבד את העבודה".
שלוש שנים אחרי שעזב את גלזגו, פוגטס הופיע כמאמנה של ניגריה. חצי מיליון דולר לשנה, כשכל הכוכבים שמשחקים באירופה עומדים לרשותו. אפילו הוא הודה שיש לו חומר עדיף על זה שהיה לו באי הבריטי. רק דבר אחד ביקשו ממנו, להביא את גביע אפריקה לאומות. "לא יהיו שום תירוצים במקרה של כישלון", הבטיח בולאג' י אוג' ה אובה, בכיר בהתאחדות הניגרית.
ברטי לא עבר את רבע הגמר. הוא החל להתלונן בפיפ"א שהניגרים לא משלמים את שכרו, ונכנס לכסאח מתמשך עם נשיא ההתאחדות, סאני לולו. "אין לי יותר אמון בנשיא ההתאחדות", אמר פוגטס. "אנחנו לא יכולים לעבוד ביחד". אבל לטובת הניגרים בא אז לעזרה נשיא פיפ"א ספ בלאטר, שנכנס חזיתית במאמן הגרמני. "ידידי הוותיק החליט לא לגור במדינה וזה בטח לא עזר לו", אמר כבוד הנשיא. "הוא הסביר שזה בגלל שכל השחקנים שלו משחקים מחוץ לניגריה, אבל בשביל להרגיש את הנבחרת, אתה צריך להרגיש את המדינה".
ב-2008 מצא את עצמו פוגטס באזרבייג'אן, ומאז ועד היום השיג רק שני ניצחונות במסגרת תחרותית. היו אלה הקשרים עם ראשי ההתאחדות ששמרו את מקומו בחיים. צריך להבין, האזרים הם אנשים די מנומסים כשמדובר בפיגורות כמו פוגטס. כשטוני אדאמס אימן שם בליגה הוא נדהם שבימים הכי קשים של קבוצתו, השאלה הראשונה של התקשורת היתה מה דעתו על האיצטדיון. אחרי ניסיונו עם הבריטים החטטנים הוא הודה שאין ספק שזו מדינה כלבבו.
אבל גם לתקשורת האזרית יש כנראה גבולות. בעקבות הפסד מביך לקזחסטן היו אלה שלושה עיתונאים שזרקו על פוגטס גליל נייר טואלט, ואחרי זה הגישו לו כד מים, כמנהג אחרי שימוש בשירותים.
פוגטס היה המום. "הייתי עוזב מזמן אלמלא הייתי בקשר חברי עם נשיא ההתאחדות. חוויתי במהלך הקריירה הרבה דברים, אבל לא משהו כזה. אין לי מילים לתאר את המעשה". פוגטס הגיש תלונה במשטרה ואפילו יואכים לאב, מאמן גרמניה, יצא להגנתו. "אסור לקבל התנהגות כזו. הם אולי הפסידו לקזחסטן, אבל ניצחו משחק חשוב נגד טורקיה והראו התקדמות תחת פוגטס. זו הפתעה".
האמת שפוגטס כבר חשב שגם הרומן הזה יגיע מהר לקיצו, אבל האזרים, למרות התוצאות הלא מחמיאות, הדהימו כשהחליטו להאריך את חוזהו עד 2014. " ברטי הביא משמעת לנבחרת שלנו", הסביר הנשיא רובנג עבדולאייב את הצעד המפתיע. "הוא הצליח ליצור אווירה חדשה".
פוגטס אכן מאמין שהפעם הוא יצליח, יש לו דרייב וכוונה. "שיפרנו את התשתיות ולמדינה יש תוכניות גדולות לעתיד, כולל העפלה ליורו 2016", סיפר . "אני בונה על שחקנים צעירים שיביאו אותנו לשם. שחקנים שיהפכו את הבלתי אפשרי לאפשרי". מה לדעתכם יגיע לפני, אזרבייג' אן ביורו, או ברטי בבית?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם