"נראה ליפנים מאיפה משתין הסושי"
נבחרת הדייויס של ישראל יוצאת ליפן במצב רוח מרומם. במסיבת עיתונאים לקראת האירוע אמר אנדי רם: "הם טובים יותר, אבל אנחנו לא מוותרים". ארליך רמז על אפשרות פרישה: "הדלת של דור הזהב הולכת ונסגרת" ופירגן: "הטניסאים הפראלימפיים הם מודל לכל ילד"
אנדי רם ויוני ארליך. ממשיכים לחייך צילום: עמית שיסל
דודי סלע ואמיר ויינטרוב לא נמצאים בארץ ונעדרו ממסיבת העיתונאים, אבל כשיש את אנדי רם ויוני ארליך, כולם ידעו שאת ההצהרות נקבל בכל מקרה. ראשון פתח אסי טוכמאייר, שהודיע על פיתוח הטניס בארץ: "אני רוצה להודות לטוטו, שהשבוע אישר תמיכה לבניה בטניס בארץ בסך של 60 מיליון שקל. זאת פעם ראשונה שהטניס מקבל תקציב כזה גדול לבניית מתקנים.
אנדי רם פתח ואמר: "לא בגלל הנבחרת. כל פעם שאני שומע נבחרת ישראל אני שומע. זה משחק עליה לבית העליון. כולכם הייתם איתנו וחוויתם את זה איתנו. זה חשוב לנו באופן אישי. זה משחק מאוד מרגש. קצת רחוק לנסוע ליפן. רק אתמול חזרנו מניו יורק ועכשיו טסים ליפן. מחכים להגיע לשם ולהתכונן.
איכזבנו בניו יורק, באנו שנינו עם שתי ציפיות, כל אחד האמין כי היינו בכושר טוב, אבל לפעמים זה לא הולך לפי הציפיות. שנה מתסכלת, הפסדנו הרבה בחצי הגמר, ניצחנו הרבה זוגות טובים, אבל לא הצלחנו השנה. זה קשה. הביאו לנו פסיכולוגית ספורט, עכשיו היא על כדורים.
אנדי נותן סטנד אפ, יוני רומז על פרישה
על האווירה אמר: "יש אווירה טובה. יוני ואני נראה להם מאיפה משתין הסושי. אנחנו לא הולכים לטיול. ראינו את הזוג שלהם, הם מפתיעים אותנו איך שהם משחקים, אבל גם פייבוריטים מפסידים בדייויס. אנחנו יוצאים באמונה שאפשר לנצח. הם הרבה יותר טובים מאיתנו אחד אחד, אבל אני מאמין שנוכל לשחזר את מה שעשינו כבר.
"הם החליטו לשחק על מגרש קשה. זה המשטח החזק שלהם אבל גם שלנו. זה טוב לנו. שיחקנו כבר שם ואנחנו אוהבים את זה. הקהל שלהם הם לא קהל שלנו, קהל עדין. זה גם יהיה חשוב. עוד לא יצא לנו לשחק בדייויס אז אנחנו לא יודעים מה זה באסיה. זאת חווייה מעניינת".
על הקושי
לעזוב את הבית אמר: "זה מקשה על הטיולים. לא נעשה את זה לנצח, אבל כל עוד אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים לשחק ברמות הגבוהות, נמשיך. לענות עד מתי נעשה את זה, אני לא יודע. כשהילדים אומרים שהם מתגעגעים זה קשה, זה מעלה שאלות, מנסים להעביר את השאלות האלה מהר מהראש.
"אנחנו בתקופה לא קלה. נכנסים בקושי לתחרויות קטנות כי אנחנו לא נכנסים לגדולות. זה מעצבן, אבל כמו שאני אמרתי בהתחלה. ככל שאני נהנה, אני אמשיך לעשות את זה. מהבית יש לי תמיכה ואישתי, לא יודע מה יש לה בארץ, אבל היא מעודדת אותי לטוס. זה מחמם את הלב. כשאנחנו רואים את הקהל זה עושה לנו טוב".
יוני ארליך פתח את הלב ואמר: "כל אחד יודע שעברנו הרבה, כל אחד במצב אחר בקריירה, אנדי יותר צעיר, אבל הוא עשה קריירה יפה. סה"כ עוברת לי בראש המחשבה על פרישה. אני לא נמצא איפה שאני רוצה להיות ואני כבר מבוגר.
"אבל לא תשמעו הצהרות עכשיו מתי אפרוש. יש לנו הרבה אתגרים עוד השנה, הרבה דברים יכולים להשתנות. טניס זה דבר אקטיבי ודינמי. גם ב-2003 תיכננתי לפרוש. כרגע אנחנו במלוא המרץ והמוטיבציה. הדלת של דור הזהב שהיה פה הולכת ונסגרת, אני מקווה שנמצא המשך".
הזוג התייחס גם למשלחת הפראלימפי ובירכו: "הכרנו אותם בבית הנשיא, זה מרגש שטניס הנכים מביא הישגים. אני שמח שהם ממשיכים להביא כבוד לטניס. הם מביאים גאווה גדולה מאוד. כל הספורטאים עושים עבודה נהדרת. הם השראה לכולם. הם צריכים להיות מודל לכל ילד בארץ".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טניס-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם