וינטרוב: "הגיע הזמן שארגיש גיבור, לא?"
הטניסאי הישראלי מבלה את רוב זמנו באכילת מנה חמה בשדות תעופה נידחים, אבל את השנה הזו הוא התחיל בצמרת, ועם תחושה ש"גם אני יכול להיות מקום 50 בעולם"
אמיר וינטרוב חוגג עם נבחרת הדייויס עליה לבית העליון AFP
כשהנבחרת של סלע והראל לוי שקעה אל הבית האירופי מס' 1 אחרי שלוש שנים בבית העליון, לאחר הפסד 3:2 לאוסטריה בנוקיה לפני שנתיים בדיוק, היתה תחושה שגם הפעם אנחנו הולכים לתקופת יובש דומה.
המחליף של לוי ואוקון הפורשים דאז היה אמיר וינטרוב, טניסאי אלמוני שדורג באיזור ה400- בעולם, כאשר גם דודי סלע ואנדיוני כבר היו בדעיכה. אם מישהו באותם הימים היה מציע תסריט לפיו אותו וינטרוב אלמוני יהפוך לגיבור לאומי, וינצח שני שחקנים המדורגים במקום ה53- וה67- בעולם בחוץ כדי לסחוב את ישראל בחזרה לבית העליון, הוא כנראה היה נשלח לאבחון אצל פסיכיאטר.
אבל זהו הקסם של גביע דייויס, וזוהי הרוח של הנבחרת הישראלית במפעל. גם במפגש חוץ קשה מאוד נגד יפן המצוינת, כשכל ארבעת השחקנים בכחוללבן מגיעים בכושר בינוני ומטה, הנבחרת מסוגלת לחזור עם ניצחון 2-3 ולסדר לעם ישראל ראש שנה שמח.
אותו שחקן שבגיל 22 החליט לתלות את המחבט ולעבור לאמן ילדים בשביל שיוכל לגמור את החודש. אותו שחקן שחבריו לנבחרת הדייויס לא כל-כך התלהבו לקבל מחשש שיפגע במרקם החברתי. ומי שלא האמינו שיוכל להיכנס לנעליים של הראל לוי ונועם אוקון, הוא האחראי המרכזי להישג הגדול של ישראל. הניצחונות במפגשים הקודמים על שחקני צמרת כמו ראוניץ' ומצ'אדו רק היו הספתח להתעלות במפגש החוץ הראשון בקריירה שלו. נכון להיום, וינטרוב הוא הבאנקר הכי גדול של הנבחרת.
וינטרוב גם רשם היסטוריה, מכיוון שהפעם הקודמת שהמחבט מספר 2 של ישראל הביא שתי נקודות במפגש חי (כשהמשחק החמישי הוא לא לפרוטוקול) היתה ב,1985- אז שלמה גליקשטיין ניצח פעמיים במפגש ברמה"ש מול הולנד בבית האירופי מספר .1
אמיר וינטרוב, אנדי רם ודודי סלע. איזו חבורה מנצחת
צילום: איגוד הטניס
"אני עדיין לא מעכל את מה שעשיתי," סיפר אתמול וינטרוב התשוש והפצוע, אחרי מסע של למעלה מ 30- שעות מטוקיו עד המיטה החמה בבית לצד החברה התומכת דר. "הגיע הזמן שסוף-סוף ארגיש איך זה להיות גיבור, לא,"? הוא מתלוצץ למשמע התווית החדשה שלו כגיבור לאומי.
"זה לקח כמה שנים יותר מדי, אבל האמת היא שאפילו
בחלומות הכי ורודים שלי לא דמיינתי תסריט כזה. תמיד ידעתי שיש לי את היכולת, והאמנתי שאני יכול להפוך לשחקן לגיטימי בנבחרת הדייויס, אבל על דברים כאלו אתה לא מרשה לעצמך לחלום מרוב שזה נשמע מופרך. כשחזרתי לנתב"ג כולם עצרו אותי, חיבקו אותי, פרגנו. אמרו שעשיתי להם את החג ושאני לוחם. זאת הרגשה טובה לדעת ששימחת אנשים."
איך אתה מסביר את הניצחונות על שני שחקנים שמדורגים למעלה מ100- מקומות לפניך?
"מבחינה מקצועית אין לזה הסבר. אבל כשאנחנו משחקים בדייויס ההרגשה היא שאין משוכה שאי אפשר לעבור. כל הנבחרת היתה מאחורי, והאנרגיה במשחקים מהסוג הזה היא פשוט מטורפת. חוץ מזה אני חושב שאני לא נופל מאיטו וסואדה אותם ניצחתי, וכולם ראו את זה. אם הם מקום חמישים בעולם אז גם אני יכול להיות."
אז למה הם כן ואתה לא?
"כי בסבב אין לי את אותם התנאים שיש לי בדייויס. בזמן שהיפנים טסים במחלקה ראשונה ומקבלים מהמדינה שלהם כל מה שרק אפשר לחלום עליו, אני טס כמו כלב לחורים ברחבי העולם כדי ללקט נקודות, ישן על ספסלים בשדות תעופה לפעמים, וחי על קופסאות 'מנה חמה' שאני מביא מהארץ.
"באותם הטורנירים אני מתחרה מול עשרות שחקנים לא פחות טובים ממני, שלהם כן יש את התנאים ולהם, בניגוד אליי, יש מאמן. אני משתדל שלא להתבכיין אלא פשוט להתמודד עם המצב, אבל בתנאים כאלו קשה לממש את הפוטנציאל שלי."
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טניס-
אקו"ם