קבוצה ביום, אורלנדו: ריח של התחדשות
פרויקט פתיחת עונת ה-NBA של nrg מעריב: דווייט הווארד כבר לא גר בדיסניוורלד, ובלעדיו המג'יק עוצמים עיניים והולכים לצלול. לפחות חדר ההלבשה יהיה שקט ונעים יותר
עונה 24 למג'יק, שנמצאים כל חייהם בפלורידה ולא לקחו אליפות. מאמן: ז'אק וון (בן 37, רוקי). בעלים: ריץ' דה-ווס. המרוויח הגדול: גילברט ארינאס ששוחרר באמנסטי, 20.8 מיליון דולר, ובסגל הנוכחי הידו טורקוגלו, 11.8 מיליון. צבעים: כחול, שחור, כסוף, לבן.
מקור הכינוי: בעזרת קצת אבקת קסמים מדיסניוורלד הסמוך, ומשפט מבתו של אחד ממייסדי הקבוצה פט וויליאמס, קארן, אחרי ביקור בעיר
שחקני מפתח שנשארו: ג'ייג'יי רדיק, ג'אמיר נלסון, הידו טורקוגלו, גלן דייויס.
רכישות בולטות: ארון אפללו ואל הרינגטון (דנבר), ניקולה ווצ'ביץ' (פילדלפיה), גוסטבו איון (ניו אורלינס), ג'וש מקרוברטס וכריסטיאן איינגה (לייקרס), איטואן מור (בוסטון), הרוקיז מו הארקלס (סנט ג'ונס) ואנדרו ניקולסון (סנט בונאוונצ'ר).
עזיבות בולטות: דווייט הווארד, ארל קלארק, כריס דוהון (לייקרס), ג'ייסון ריצ'רדסון (פילדלפיה), ריאן אנדרסון (ניו אורלינס).
לפעמים לא צריך הרבה כדי להמחיש מצב. מספיק ציטוט אחד. הנה גלן "ביג בייבי" דייויס, מכוכבי אורלנדו מג'יק, בראיון ל"סנטינל" המקומי: "הדבר שאנחנו הולכים להתגעגע אליו יותר מכל אצל דווייט הווארד, הוא יכולת ההפלצה שלו. הוא מפליץ נהדר. הוא יודע להפליץ. הוא יכול להפליץ חזק, הפלוצים הכי חזקים, וגם פלוצים חלשים".
באמת שהיינו יכולים לסיים כאן, לא נראה שיש עוד הרבה מה לספר על אורלנדו של השנה הנוכחית, ונראה שמיצינו. אולי זה מה שנעשה? מה אתם אומרים? או שנתמקד באספקט אחר של מעללי ביג בייבי הקיץ, הלהיט ההיסטרי "Big Baby gon' turn it up", שנשמע כאילו הוקלט בעת שראשו של השחקן תפוס בתוך מלקחיים?
נכון שפעם, בצעירותכם, חלקכם הייתם מרגישים זקנים כשהייתם רואים שחקן שנולד אחריכם הופך לכוכב? אז עכשיו, פנו דרך לג'נרל מנג'ר הצעיר בליגה, שמביא איתו את המאמן הצעיר בליגה.
רוב הניגן, בן 30, נשלף מהחמ"ל של סם פרסטי באוקלהומה סיטי כדי להיות מנג'ר אורלנדו ולעשות שם את מה שעבד לת'נדר. הוא מינה כמאמן את ז'אק וון, בן 37, רכז ששיחק במג'יק, וכן במגוון קבוצות אחרות, בעיקר בתפקידי משנה. כלומר, המנג'ר והמאמן של אורלנדו יחד מחזיקים במספר שנות חיים כמו פיל ג'קסון לבד.
זהו ממש לא צירוף מקרים, אם תהיתם. מלבד העובדה שמנג'רים שמחים לעבוד עם מאמנים שקרובים אליהם בגיל ו/או בחשיבה (כך גם דל דמפס ומונטי וויליאמס בניו אורלינס, למשל), המג'יק הולכים העונה ליסודות, לתהומות, לביוב של הליגה. בכוונה. כדי לגדול ולהתבגר משם ביחד.
המג'יק הנוכחית, קצת כמו שקרה לקליבלנד בקיץ 2010, זו קבוצה שנבנתה בצורה מסוימת, סביב שחקן וקונספט מסוימים. עכשיו השחקן עבר ללוס אנג'לס, ולקח איתו את הריח הרע – לא רק מטאפורית, מתברר – שהותירה התנהלותו הפסיכית והילדותית בשנה האחרונה. מקצועית, ברור שעזיבתו תעשה למג'יק את מה שעזיבת לברון עשתה לקאבס.
אבל לטווח הארוך, לא נותרה ברירה. זו היתה האפשרות היחידה. כן, המג'יק לא יגיעו לפלייאוף. מצד שני, הכתבים לא ייתקלו במצב בו המאמן מספר שהכוכב ביקש לפטר אותו, והכוכב ייכנס כעבור דקה וישאל מה השטויות שכותבים עליו באותו נושא.
העידן שאחרי ה"Dwightmare" מתחיל בבנייה מצעירים ומדראפטים ובהשתרכות מתסכלת בתחתית. נכון ששלושת השחקנים הטובים ביותר בעסקה המרובעת עם פילדלפיה, דנבר והלייקרס לא נחתו אצלם, אבל ארבע בחירות סיבוב ראשון בהחלט כן.
כצ'ופר הם הרוויחו את ארון אפללו, קלעי יעיל שהיה רגיל לשחק בתוך שיטה מהירה בדנבר ומגיע אל הלא נודע באורלנדו. פוטנציאל לשנת שיפור סטטיסטיקות. ניקולה ווצ'ביץ', שהראה הרבה פוטנציאל בחצי עונה בפילדלפיה, יפתח כסנטר ויכול גם הוא לתפוס תשומת לב, ואם לא, אז גוסטבו איון ישמח לקחת לו את התפקיד.
אבל העבודה מבחינתו של הניגן לעונה זו עדיין לא הסתיימה. למג'יק יש עדיין יותר מדי שחקנים עם ניסיון ויכולת לנצח משחקים, שעלולה לטרפד את התוכניות. ג'אמיר נלסון כזה, או הידו טורקוגלו, כאלה ששיחקו רוב חייהם בקבוצות מנצחות. על הספסל מאחוריהם יש ילדים כמו איטואן מור, מו הארקלס (המחלים מניתוח בקע) ואנדרו ניקולסון, שישמחו לקבל את הזריקות ודקות המשחק ולהתגלח על הזקן שהמנג'ר שלהם עוד לא מצליח לגדל.
הנכסים האלה יכולים להניב עוד צעירים, עוד בחירות דראפט. בפברואר תמיד יהיה להם ביקוש. ואיפה שיש ביקוש, ויש מנג'ר שגדל אצל פרסטי, יהיה אקשן. זו תהיה שנה מרירה מבחינת המג'יק, וגם הדרבים עם הקבוצה שכן בחרה בסופו של דבר בכינוי "היט" ייראו כמו משחקי אימון במקרה הטוב. אבל כאן זו קריסה לצורך עלייה. אורך העלייה ומידת הצלחתה, מטבע הדברים, יימסרו בהמשך.
אופטימי: בתוך עשרה ימים בפברואר, המג'יק נפטרים מהידו טורקוגלו (לברוקלין בבייאאוט), גלן דייויס ואל הרינגטון (לסן אנטוניו תמורת סטיבן ג'קסון, קורי ג'וזף ובחירת דראפט), וג'אמיר נלסון (לאינדיאנה תמורת די.ג'יי אוגוסטין, יאן מהינמי ובחירת דראפט).
הקבוצה אמנם מפסידה לשארלוט בתחרות על המאזן הגרוע ביותר, אבל לפחות זוכה בדראפט בסנטר הגדול הבא, נרלנס נואל. על הדרך, חסכו במג'יק עשרות מיליוני דולרים על שכרו של הווארד, ועל מטהרי אוויר בחדר ההלבשה.
פסימי: ארון אפללו קולע 24 נקודות למשחק ואף נבחר במפתיע למחליפי האולסטאר. ניקולה ווצ'ביץ', עם 15 נקודות ו-8 ריבאונדים לערב, הוא השחקן המשתפר של העונה.
נלסון נהנה מהחיים בלי הלחץ, הסינגל של ביג בייבי הופך ללהיט במסיבות של עב"מים, ואחרי 35 ניצחונות שהניבו רק את המקום התשיעי בדראפט, הניגן תוהה איזה חלק במילה "תפסידו" השחקנים שלו לא הבינו בתדרוך. אה, ודווייט הווארד זוכה באליפות.
ביתם של שניים מהסנטרים המפורסמים ביותר בכל הזמנים, שעזבו שניהם בטונים צורמים, והביאו יחד לאורלנדו אפס אליפויות בדיוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם