בבונקר של אפי
מכבי תלויה באוחיון, שהדומיננטיות שלו היא בגדר חרב פיפיות, אבל מעבר לבעיות שיש לבלאט, היא לא הפסידה רק עקב הטעויות שלה. ראשל"צ היא קבוצת כדורסל מוכשרת, וכשלמאמן שלה יש די ביטחון, מובן מדוע היא מגיעה לנוקיה באמונה שאפשר לנצח
למרות אימוני הקליעה של חנוך מינץ, אוחיון הוא עדיין קלעי חוץ בינוני, שמחפש קודם כל את החדירה לסל. קבוצות שלא יודעות זאת, כמו שאלון, נענשות. קבוצות שמתכוננות היטב, כמו סיינה ומכבי ראשל"צ, מצליחות לבלום את מכבי כולה. האיטלקים עשו זאת בהגנה אזורית נסוגה, בעוד ראשון נעזרה בבונקרים משני סוגים אחרים: במחצית הראשונה המתינו ג'וליאן רייט ובעיקר אדריאן יוטר בצבע לאוחיון אחרי הפיק'נרול וביצעו חילופים.
ג'וליאן רייט מנסה לחסום את ריקי היקמן, אמש. זר שמקומו בצמרת היורוליג דני מרון
הפעולה הזאת מונעת את הרוטציה בהגנה, שמאפשרת למכבי להניע כדור לשחקן הפנוי. כתוצאה מכך, כמעט כל הזריקות שהגארדים בצהוב לקחו היו עם יד על הפרצוף, וכשניסו לחדור פגשו את הידיים הארוכות של רייט הנהדר. כאן נכנסה לתמונה מגבלה נוספת של הסגל הנוכחי של בלאט: היעדרו של מספר 4 שקולע מבחוץ, לפחות כל עוד ניק קיינר-מדלי לא יטרח לנחות כאן באמת. הגעגועים לדייויד בלו, הסטרץ' פור האולטימטיבי, מעולם לא היו כואבים יותר.
בדקות בהן חלקו את המגרש מלקולם תומאס ושון ג'יימס או ליאור אליהו, נסוגו רייט ויוטר כמה מטרים לאחור וסתמו את רחבת הסל. התוצאה היתה איבודי כדור של הגבוהים (10 מתוך 21 האיבודים של מכבי) וריצה להתקפות מתפרצות קלות של ראשון. במחצית השנייה שלף אפי בירנבוים נשק ששמור באופן מסורתי לצהובים - אזורית שמתחלפת לאישית באמצע ההתקפה, וגרם למכבי חסרת הביטחון להרים ידיים סופית.
עם זאת, המארחים לא הפסידו רק עקב הטעויות שלהם: ראשל"צ היא פשוט קבוצת כדורסל מוכשרת, שלא התרגשה מהשטיקים ההגנתיים של בלאט שעבדו עד עתה היטב (שמירות
כפולות בחצאי הפינות ובאותיות). רייט הוא שחקן שמקומו בצמרת היורוליג; יוטר, שלפני כמה שנים שיחק בלב השרון, הפך לפורוורד/סנטר מגוון ונדיר; ווילי וורן יעיל מאוד ועמית בן דוד מצליח כבר שנים להפוך בשקט את קבוצותיו לטובות יותר.
וכשלמאמן שלהם יש די ביטחון כדי להוציא את הילד אור סולומון על חסימות לקליעה, מובן מדוע הם מגיעים לנוקיה באמונה שביכולתם לנצח. אין פירוש הדבר שראשון תוכל לעשות זאת גם בפיינל פור, אבל נכון לעכשיו היא מכניסה לליגה, לפחות לכמה חודשים, את המצרך שכל כך חסר בה בימים כתיקונם: עניין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם