היבשת החדשה: האם אירופה מתרחבת?
לפעמים הסיבה היא ניהול מחושב, לפעמים צעירים מוכשרים ולפעמים פשוט תחושת "אנחנו נגד העולם". איך שלא תסתכלו על זה, עשר מדינות שמיוצגות כרגע במקומות המובילים לשלב הנוק-אאוט בליגת האלופות הן תופעה
במידה והמספר יישאר, זה יהיה שיא מאז המעבר לשלב שמינית הגמר ב-2003/4 (והממוצע, למקרה ששאלתם, הוא 7.7), ונתון שיצביע על כך שלפחות ממבט שטחי, המפעל הבכיר באירופה הופך שוויוני יותר. צ'לסי חרתה שם חדש על הגביע בעונה שעברה, אבל אולי שינוי נרחב יותר כבר בדרך. הקבוצה של רומן אברמוביץ', כמובן , היא בזבזנית ראוותנית מאחת מארבע הליגות הגדולות באירופה, כך שזכייתה לא היתה בגדר רעידת אדמה.
צריך לחזור עד 2004, כאשר פורטו של ז'וזה מוריניו ניצחה את מונאקו, כדי למצוא גמר בו לא הופיעה קבוצה מאנגליה, ספרד, איטליה או גרמניה. אבל הסיכוי שהקוורטט החמים הזה יתרסק העונה, ובאופן תדיר בשנים הבאות, נראה כהולך וגובר. שחטיור דונייצק האוקראינית, לדוגמה, עומדת ובצדק בראש בית בו משחקות מחזיקת הגביע צ' לסי, ואלופת איטליה יובנטוס, שבמשחקה האחרון הוחזקה בתיקו 1:1 מול הטירונים הדנים של נורדשטלאנד.
פיינליסטית 2012, באיירן מינכן, משתרכת מאחורי באטה בוריסוב הבלארוסית, לא פחות. פריז סן ז'רמן, שחזרה לליגת האלופות אחרי שמונה עונות, נראית אף היא בכושר מרשים. וכך הולך ומתקרב הגיוון אליו כיוון מישל פלאטיני כאשר עלה לראשות אופ"א ב-2007. אז האם הצרפתי באמת הרחיב את שדה המשחק? האם אנחנו רואים את השפעותיו של הפייר פליי הכלכלי? כן ולא.
מועדונים גדולים רבים אכן הרגיעו את היד על ברז המזומנים. במקרים מסוימים, זה קרה בגלל הרצון לציית למדיניות הפייר פליי הכלכלי, מכיוון שאופ"א מתכוונת להתחיל ולפקח על חשבונות הבנק של המועדונים בעונת 2013/14 (כולל העברות משתי העונות שקדמו לה). זו אולי הסיבה שאלופת הפרמייר ליג, מנצ'סטר סיטי, בזבזה מעט יחסית הקיץ - למרות שהמקום האחרון בבית, נכון לעכשיו, מעורר תהיות האם המדיניות הזו תימשך.
זהירותם של מועדונים אחרים, עם זאת, קשורה פחות לרצונם לרצות את אופ"א, ויותר לבעיות הכלכליות שיש להן. ההדחה של מנצ'סטר יונייטד בעונה שעברה נבעה יותר מהגזירות של משפחת גלייזר מאשר מאלה של אופ"א. בקיץ מכרה מילאן את שני שחקניה הטובים
ליון - שאינה מגיעה מארבע הליגות הגדולות, אבל נחשבה למשתתפת קבועה בשלבי הנוקאאוט - אפילו לא הצליחה להעפיל לטורניר העונה בשל תוכנית צנע שנכפתה עליה, עקב שנים של עסקאות תמוהות וניהול קלוקל.
המועדונים המהווים כוח עולה לא חבים את נסיקתם, בהכרח, לניהול אחראי. מונפלייה שעטה לאליפות היסטורית בליגה הצרפתית בעונה שעברה, כאשר ליון ומארסיי היו בתהליכי התייעלות, אבל לא לה ולא לליל יש יכולת לאיים כיום על הצמרת של אירופה. למעשה, בעוד הן מנסות לעכל את מכירתם של כוכבים כמו עדן הזאר ואוליבייה ג'ירו לפרמייר ליג, פ.ס.ז' מסתערת על השאריות - הודות לשוגר-דדיז מקטאר.
הקבוצות העולות מהמזרח, כמו שחטיור וזניט סנט פטרסבורג, לא היו ראוותניות כמו פ.ס.ז'. למרות שהרוסים רכשו ב-100 מיליון יורו את הולק ואקסל ויטסל, הם חבים את התחרותיות המתגברת שלהם להזרקת הון שמתחה את גבולות ה"הכנסה העצמית" שלהם. הלארג'יות של זניט, אגב, טרם הניבה דיבידנדים על המגרש, וכרגע הרוסים מדורגים שלישים אחרי מלאגה - קבוצה המגלמת את כל מה שה"פיננשל פייר פליי" מנסה למנוע.
הספרדים הם בית משוגעים מבחינה כלכלית, לאחר שננטשו על ידי בעליהם הקטאריים ששפכו עליהם בוחטות של כסף לזמן קצר, ואז עזבו וגרמו לקריסה ולמכירתם המאולצת של כוכבים, כמו סאנטי קאסורלה לארסנל. מלאגה היתה אחת משתי קבוצות ספרדיות (יחד עם אתלטיקו מדריד) שאופ"א השעתה בספטמבר מענקים כספיים שהגיעו להן, בשל חוסר יכולת לפעול במסגרת התקציבית שלהן, אבל נראה שהאיכות שנותרה שם, ותחושת אנחנו נגד העולם, עוזרות להן להמשיך לפרוח על המגרש.
כמה זמן זה יחזיק מעמד? רק ארבעה מועדונים בלה ליגה נחשבים ליציבים כלכלית, וייתכן שמדינות אחרות ינסו לפלוש לטריטוריה הספרדית. איטליה כבר איבדה גובה. כשהמועדונים שלה שרויים בדרגות שונות של טלטלה, התוצאות של נציגות סרייה A בשנים האחרונות הידרדרו למצב בו איטליה איבדה את אחת מארבעת מקומותיה המובטחים בצ'מפיונס.
המקום הזה עבר לגרמניה, לא ממש כוח חדש בזירה, אבל בבונדסליגה מוצעים מודלים אמיתיים להצלחה, ודורטמונד ניצבת בראש בית הכולל את אלופות ספרד ואנגליה, כנושאת הדגל של הליגה בה המועדונים מתנהלים ברציונליות כלכלית. למרות שהיא אמידה מספיק כדי לקנות את מרקו רויס ממנשנגלאדבך בקיץ, דורטמונד לא ביזבזה את דרכה לפסגת הבית של סיטי וריאל.
כך גם לגבי שחטיור. ההצלחה לא קשורה רק לכסף - גם לניהול ולאימון ממולחים יש משקל חשוב. אותו הדבר קורה בסלטיק. אפילו אייאקס הראתה זאת, כאשר כאן סיטי מהווה דוגמה שלילית. אלופת הולנד, עם הרכב שכמעט כולו שחקני בית, התעלתה על סיטי כדי לנצח 1:3 בחודש שעבר. ועדיין עברו חמש עונות מאז הגיעה אלופת הולנד לשלבי הנוקאאוט, וספק גדול אם היא תגיע לשם העונה.
באטה בוריסוב, לעומת זאת, יכולה להפוך לקבוצה הבלארוסית הראשונה בין 16 האחרונות. תחת ניהולו הפיקח של ויקטור גונצ'ארנקו, ועם מספר חברים בנבחרת עד גיל 21 שדורגה שלישית באליפות אירופה ב-2011, הם מהווים נוכחות מרעננת במפעל העונה.
כן, היה להם הרבה מזל בניצחון 1:3 על באיירן, והם הובסו בבית על ידי ולנסיה במשחקם האחרון, כך שעדיין קיים סיכוי שהם יסיימו כאפואל ניקוסיה של השנה-הקבוצה הקפריסאית שהגיעה בעונה שעברה לרבע הגמר, ולאחר הפגרה, הודחה במוקדמות על ידי נפטצ' י באקו.
קבוצה שצוינה רבות כמודל לכל החולמים מחוץ לארבע הליגות הגדולות היא פורטו, שכרגע ניצבת בראש בית א' מעל פורטו. יש הרבה מה להעריץ באלופה הפורטוגלית, בייחוד הרשת הכלל-עולמית של 200 סקאוטים. בעשור האחרון, המועדון הרוויח יותר מ-300 מיליון ליש"ט מהעברות, הודות למכירת שחקנים כמו דקו, פלקאו, לוצ'ו גונסאלס וליסנדרו לופס.
התפיסה הזו עובדת גם העונה, כאשר הולק לא נראה חסר, ואת מקומו במרכז הבמה תפסו שני קולומביאנים אלמוניים, ג'יימס רודריגס וג'קסון מרטינס - שעכשיו גם שמותיהם נקשרו לכסף גדול במדינות אחרות. ועדיין, פורטו נמצאת בבור תקציבי עמוק, בשל משכורות גבוהות, בניית האצטדיון ליורו 2004 והבעיות הכלכליות הקשות בכל פורטוגל.
רודריגס מקושר כבר למנצ'סטר יונייטד, אבל האם יונייטד שוב תפסיד במכרז מול הבזבזנים החדשים, כפי שקרה להם במירוץ אל הקשר הברזילאי לוקס מורה, שיגיע מסאו פאולו בינואר, הישר לשלבי ההכרעה של ליגת האלופות?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם