שים דדליין: הכל בידיים של יענקל'ה
יעקב שחר נוהג בחוכמה כשהוא לא מפטר כרגע את ראובן עטר. אבל הוא עדיין יצטרך להסביר למאמן היכן נמצאת נקודת האל-חזור

ושזה לא יישמע לכם הזוי, לומר "לאומית" ו"מכבי חיפה" בנשימה אחת. גם אבי לוזון, ועמוס וכל משפחת הכדורגל הזו, לא העלו על דעתם שמכבי פ"ת תרד כאשר אבי הוא יו"ר ההתאחדות. עובדה, זה קרה. יש מצבים בהם המערבולת כל כך סוחפת, שגם אנשים גדולים וחזקים לא יכולים לעצור את הסחרור.
סוגיית עטר מורכבת וצריך לשים אותה על השולחן. ראשית, ברור כי אצל מאמן אחר באותו מצב, כבר היינו רואים עשרות אוהדים מפגינים מול משרדיו של שחר בדרך פ"ת ותובעים את פיטורי המאמן. כשמדובר בעטר האוהדים פחות תוקפניים בדרישותיהם, אבל אחרי התיקו מול בני יהודה כבר נשמעו קריאות קצובות ביציעים לעבר עטר להתפטר. זו לא היתה מאסה ששחר לא יכול היה להתעלם ממנה, אז הוא התעלם ממנה.
שחר פועל בחוכמה רבה בעת הזו. הוא נתן לעטר הכל ודאג שכולם ידעו מכך. אלקיים, שיימן, דמאהו, קינן, ידין, עזרא, פיליאבסקי, זו רק חלק מרשימת הקניות המפוארת של המאמן.
מצד שני הוא יודע שהזיכרון של האוהדים קצר מאוד ואם יפטר את עטר, כפי שהיה צריך לעשות וכפי שהיה עושה עם כל מאמן אחר במצב הזה, הוא ייזכר כמי שפיטר את המאמן הכי אהוד במועדון בכל הזמנים. כאיש שלא היתה לו סבלנות. כמי שפירש את 25 אחוזי ההצלחה בשמונה מחזורים לחומרה. הוא ייזכר יותר בהתנגדות מן העבר הרחוק למינוי, מאשר בפתיחה חסרת התקדים של הארנק לטובת עטר. ואת זה הוא לא צריך על עצמו, לא עכשיו.

במצב הנוכחי, שחר מעדיף לשבת בצד ולשמוע את עטר אומר שהוא לא מרים ידיים. מצד שני, הוא מודאג ויודע שהמצב רק הולך ומסתבך. הוא יודע שבקצב הזה הוריקן סנדי יכול להיות רוח מזרחית חמימה לעומת מה שעלול לעבור על מכבי חיפה. והוא צריך לספק את הפיתרון.
האפשרויות לא רבות. לפטר את עטר מיד ולמנות מאמן אחר; להשאיר את עטר ולקחת סיכון שהספינה הגדולה תטבע על כל נוסעיה; ולמצוא נוסחת פשרה שתפגע מאד באגו של עטר, אבל תשאיר אותו במועדון. פלונטר. בשורה התחתונה, כיוון שכרגע הסבירות לירידה עדיין נמוכה, ואין ביטחון שמי שיבוא במקום עטר יצליח לחלץ את הטיטאניק, עושה שחר נכון שהוא ממתין, אבל כאן צריך גם להגיע הפיתרון.
והפיתרון פשוט: לתחום את ההמתנה הזו בזמן. להבהיר למאמן ולצוותו
לא נכון שאנחנו נגיד לשחר כמה זמן להקציב למאמן, אבל שחר חייב את המהלך הזה לעצמו, ובעיקר לסובבים אותו. שחר, שידע לכל אורך הדרך להפריד בין רגש לשכל, לא רק בכדורגל (ואולי זו הסיבה המרכזית שעסקיו משגשגים במקומות שאחרים קורסים), צריך להפעיל גם הפעם יותר את השכל, ופחות את הרגש. ויש המון רגשות סביב המותג הזה שנקרא עטר.
דבר אחרון שהייתי מצפה משחר, הוא שהשחקנים יידעו שהם באמת הכי טובים שיש בליגה שלנו. ועל הכי טובים לא רובץ שום איום מצד קבוצת הנוער.