שיעור מולדה: סולשיאר הפך לסופר מאמן
מחפש שחקנים עם אופי חזק, מעביר מסרים באמצעות מבט, ולא מעז לפנטז על מנצ'סטר יונייטד. אולה גונאר סולשיאר כבש את נורבגיה, והביא למולדה אליפות שנייה ברצף ובכלל
זו היתה בהחלט סצנה שראוי להתענג עליה, כשהקבוצה של סולשיאר ניצחה את רוזנבורג ,0:2 בדרכה לאליפות שנייה ברצף (שהושלמה שלשום, ב0:1- על הונפוס, בעוד היריבה סטרומסגודסט מפסידה 2-1 לסאנדנס.( קחו בחשבון שמולדה, קבוצתו של סולשיאר, מעולם לא זכתה באליפות בתולדותיה לפני שהבן הנערץ חזר לעיר, הפעם בניסיון לאמן ב.2011-
אי אפשר לערער על כך שהמנייה של סולשיאר, כמנג'ר צעיר, בקו עלייה. השאלות היחידות? מתי ולאן. שמו מסתובב בדרך כלל סביב משרות שמתפנות באנגליה, והוא לא מסתיר את תשוקתו לעלות כיתה לפרמייר ליג. אבל בדרך בה ניהל את התפתחותו עד עתה, ברור שהחלוץ שאחראי לשער הניצחון הדרמטי של מנצ'סטר יונייטד מול באיירן בגמר 1999 לוקח, הפעם, את הזמן.
הוא לא יעשה דבר שלא ירגיש נכון. היו שיחות עם אסטון וילה, שמו קושר לבולטון ולבלקבורן, אבל שום דבר לא פיתה אותו עדיין לעזוב את קבוצת הבית.
כאשר נשאל לאחרונה בראיון רדיו על האפשרות שייקח פיקוד באולד טראפורד, הוא השתעל קלות, לפני שאמר את כל הדברים הנכונים על חלומות גדולים. הטון של קולו הראה כמה הוא רוצה להתנהל בזהירות, להימנע ממלכודות מיותרות, להחזיק במספיק ביטחון ושליטה כדי לעשות את המיטב בכל תפקיד.
הנורבגים התרשמו מדרך העברת המסרים של סולשיאר. עדינה, אבל רבת עוצמה ומשמעות. "יש לו הילה מוזרה מאוד," אומר לארס סיברסטון, כתב רשת ,TV2 "הוא מנהל את הכל בחדר.
"מבלי להפעיל את סמכותו, הוא יכול להביט בך ולהשיג את האפקט שירצה. אנחנו חושבים עליו גדולות. בהתחלה זה נראה כמו סיפור של נער זהב שחוזר הביתה, אבל התואר הוכיח שהוא איש כדורגל רציני ומשמעותי. הוא עבד קשה כדי להוכיח את עצמו."
מולדה נתנו לו את הכלים המתאימים להתמחות: מועדון מנוהל היטב, עם גב כלכלי איתן. הבעלים קייל אינגה רוקה, אחד מאנשי העסקים העשירים בנורבגיה, היה חלק מקונסורציום שקנה את קבוצת ווימבלדון בשלהי שנות ה90- והעביר אותה למילטון קינס.
אבל קרוב יותר לבית, הרבה פחות ביקורות נמתחות על הדרך בה השקיע במולדה. הוא בנה את האיצטדיון שלהם, באחד המקומות
למולדה יש משאבים למשוך שחקני ליגה בכירים בקנה מידה של הטיפליגאן (הליגה המקומית,( וסולשיאר קיבל חירות לבחור את צוותו המקצועי, הכולל את ריצ'רד האריס ומארק דמפסי, חברים מימי אולד טראפורד העליזים.
כל הפקטורים הללו היו חשובים לסולשיאר, כאשר לקח על עצמו את האתגר. "השאלה היא לא איזה מועדון אתה מוצא, אלא איזו מנהיגות אתה מוצא בו, שאתה יכול לעבוד איתה ולסמוך עליה. כך יש לך כבר יסודות טובים," הוא אומר, "אני מרגיש שיש עוד המון ללמוד. אני בטוח שכבר יכולתי לאמן באנגליה אם הייתי רוצה, אבל זה לא נכון כרגע. לא עבורי ולא עבור המשפחה שלי, שהיא לא פחות חשובה. אם אצליח כאן, אני בטוח שאהיה שמח."
להביא את מולדה לצ'מפיונס זו אחת השאיפות שלו. הם לא היו רחוקים במוקדמות בפעם האחרונה, אבל פספוס של פנדל הרס את המסע - מה שלא מנע מסולשיאר לגשת מיד אל הבועט שהחמיץ, ולהעניק לו חיבוק חם.
הוא רוצה שחקנים שבדיוק כמוהו, מפגינים עניין אמיתי במשחק. הקפטן שלו, דניאל ברג הסטאד, טבוע כבר בסיפורה של מולדה. הוא מחזיק בשיא ההופעות בקבוצה, וקודמו בקטגוריה הזו היה אביו. דודיו שיחקו במועדון, והתשוקה שלו מופתית.
זו לא הפתעה שסולשיאר ניסה לבנות קבוצה סביב שחקנים בעלי חוזק מנטלי לא פחות מאשר נתונים פיזיים. "יש כל כך הרבה כשרונות בסביבה," הוא מסביר, "אבל כשיש להם כישרון, רעב ומוטיבציה להשתפר תמיד, זהו המפתח."
אותו רצון ללמוד היה חלק גדול ממה שבנה את סולשיאר השחקן, ואפילו כאשר ישב על הספסל במהלך משחקים באולד טראפורד, הוא היה עסוק בללמוד את היריבה.
כפי שהוא אמר למגזין "יוסימאר," זו לא היתה החלטה של קלות דעת, אלא מתוך רצון להוציא את המיטב מכל סיטואציה בה מצא את עצמו. "לא ניתחתי את כל המשחק, אלא חשבתי על עצמי ועל כמה נזק אוכל לעשות ליריבה אם אכנס. נשארתי שם ולמדתי משחקים, בעיקר מה המגינים והבלמים עושים לא נכון."
סולשיאר ממשיך לספוג את כל הידע האפשרי דרך קו האורך. הפעם עם חליפה, כובע וצעיף. הסופרסאב הפך לסופר-מאמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם