בארזים נפלה שלהבת: ארז כץ נפרד
השבוע נפרדו בני הרצליה, הפועל ירושלים וגם הכדורסל הישראלי בכללו מארז כץ, שהודיע על פרישה. בריאיון ל"זמן ירושלים" מספר כץ על הפציעה הקשה, על החוויות שעבר לאורך הקריירה, על היחס לכדורסלן הישראלי ועל האפשרות שיום אחד עוד יחזור למלחה
"זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי", מספר כץ בריאיון לספורט "זמן ירושלים". את הטקס המרשים, שהיה אולי סנונית ראשונה לתרבות ספורט שאינה נהוגה בישראל, אירגן יו"ר בני הרצליה אלדד אקוניס. התזמון של הטקס לפני משחק מול הפועל היה מושלם; לכץ ניתנה ההזדמנות להיפרד הן מהקבוצה שהפכה לביתו השני בשש השנים האחרונות - בני הרצליה - והן מהקבוצה שגדל בה וששיחק בה במשך חמש שנותיו הראשונות כשחקן בוגרים - הפועל ירושלים.
כץ, טיפוס מופנם בדרך כלל, התנגד בתחילה לעריכת הטקס כי "אני לא טיפוס שאוהב יותר מדי תשומת לב", אומר הגארד שפרש בגיל 32. "היה לי ברור שלא אכנס מסיבת עיתונאים כי זה לא האופי שלי. רק רציתי להיעלם, אבל אז אקוניס העלה את הרעיון של הטקס. במשך כמה זמן חשבתי על זה ולבסוף החלטתי להסכים כי רציתי לתת להרצליה ולירושלים, שני המועדונים הכי חשובים לי, את ההזדמנות להיפרד ממני".
ההחלטה לפרוש התקבלה אצל כץ כבר לפני כחודשיים, לאחר שהרופאים הרבים שהתייעץ איתם הבהירו לו כי הסיכוי היחיד שלו, אם בכלל, לשוב לפרקט יהיה רק אם יעבור ניתוח בעמוד השדרה.
כץ, שועל קרבות ותיק, ויתר על התענוג והכיר בכך שאין מנוס מתליית הנעליים. "אני עדיין לא מעכל את זה שפרשתי", מודה קפטן הפועל לשעבר. "אם זה היה תלוי בי, הייתי משחק עד שלא הייתי יכול יותר. ממש לא היו לי תכניות לפרוש ממשחק. תמיד ראיתי את עצמי בתוך הכדורסל".
בניגוד לשחקנים אחרים שפרשו בעקבות פציעות חוזרות ונשנות, בהם עודד קטש וטל בורשטיין, הפציעה של כץ הגיעה בהפתעה מוחלטת. "לא הייתה לי היסטוריה עשירה של פציעות, בטח לא בגב", אומר כץ.
"למעשה, אפשר לומר שברגע אחד נקטעה הקריירה שלי". הרגע שעליו מדבר הגארד התרחש בחימום לפני משחק הבית של הרצליה מול מכבי אשדוד במחזור ה-21 של העונה שעברה. "עשיתי איזושהי
כשאובחנה הפציעה - מפריצת דיסק - התברר כי אותה תנועה לא נכונה עלתה לגארד ביוקר. "בתחילה לא השלמתי עם המצב", מודה כץ. "עשיתי טיפולים כדי לנסות ולחזור לעצמי, אבל פעמים רבות מדי במהלך התקופה הזאת הגעתי למצב שלא יכולתי לזוז ומישהו היה צריך לעזור לי להגיע למיטה.
"אפילו בירח הדבש שלי זה קרה לי". בשיחות עם מומחים הוסבר לגארד כי רק ניתוח או שאיבה להורדת העומס יעניקו לו סיכוי מסוים לחזור למגרשים. "לא ששתי לעשות לא זאת ולא זאת", הוא אומר. "הפציעה פגעה לי קשות באיכות חיים, עד כדי כך שהתקשיתי לבצע פעולות יום~יומיות פשוטות, שלא לדבר על ספורט מקצועני".
-אמרו לך אם ניתוח יחזיר אותך בוודאות למגרשים?
"לא. אמרו לי שאין פה תעודת ביטוח, ושתוך חודשיים-שלושה הכאבים עלולים לחזור. מעבר לכך, לעשות ניתוח בעמוד השדרה זה פחד אלוהים. לא רציתי כלל להתעסק בזה".
הפרישה ממשחק מפנה לכץ לא מעט זמן, והיא בין השאר מאפשרת לו לבחון בפרספקטיבה את 14 שנותיו כשחקן כדורסל בוגר. במבט לאחור, מבהיר הגארד, הוא מרוצה מאוד מאופן התפתחות הקריירה שלו. "אני מרגיש שהקריירה שלי הייתה מעל ומעבר לציפיות שהיו לי כשהייתי ילד בן 18", מספר כץ.
"בנוער חשבתי שייקח לי לפחות עשר שנים להפוך לקפטן של קבוצת הבוגרים של הפועל, אך הגעתי לכך תוך שלוש שנים. תמיד רציתי לזכות בתואר, אבל לא האמנתי שזה יהיה תואר אירופי (גביע יול"ב ב~2004 - ג"צ). תמיד חלמתי להיות בנבחרת ישראל ולהימנות עם 12 הישראלים הטובים בארץ, אבל לא חשבתי שאצליח להגיע לתפקיד קפטן בנבחרת הבוגרים (כץ מונה לקפטן הנבחרת בקמפיין מוקדמות אליפות אירופה ב~2006 - ג"צ).
"מבחינה מקצועית, אני חושב שבמשך לא מעט שנים כששיחקתי בבני השרון היינו הקבוצה מספר 2 בליגה, בהפרש ניכר מהאחרות. אני שמח שבקבוצה הזו הייתי לא רק הקפטן, אלא גם שחקן מוביל ומשמעותי".
-בנוער קלעת הרבה נקודות, אבל בבוגרים האלמנט הזה כמעט נעלם אצלך. אתה לא מרגיש פספוס?
"לא. במהלך רוב הקריירה שלי שיחקתי בקבוצות מנצחות והייתי דומיננטי בהן, אז נראה שהנקודות שלי לא היו חסרות. תרמתי את חלקי בדרכים אחרות".
עונת 2009/10 היתה יכולה להיות הסנסציונית ביותר בכדורסל הישראלי מאז תחילת המילניום. כץ ובני השרון סיימו את העונה הסדירה במקום השמיני, ובפלייאוף הם היו אמורים להתכבד בתפקיד שק החבטות התורני של מכבי ת"א בדרך לפיינל פור. הקבוצה של דן שמיר סתרה את כל התחזיות וסחבה את הצהובים למשחק חמישי ביד אליהו. מכבי ניצחה בשיניים 69:71 והעפילה לפיינל פור, וכץ וחבריו זכו לכל המחמאות.
למרות הזדמנות הפז שלא התממשה לגבור על מכבי בסדרת הטוב מחמישה, כץ לא רואה בכך את הפספוס הגדול ביותר בקריירה שלו. "זה אולי יישמע מוזר, אבל את הפספוס הכי גדול הוא דווקא ההפסד שלנו לירושלים בגמר גביע המדינה ב-2007 (83:65 - ג"צ)", מפתיע כץ. "הגענו למשחק אחרי ניצחון על מכבי בחצי הגמר ופשוט נפלנו מהרגליים. זה היה הרגע שהייתי בו הכי קרוב לתואר מקומי".
-אם היית משחק במכבי, לא הייתה לך בעיה של תארים מקומיים. אתה מצטער שלא יצא לך לשחק שם?
"אני לא מרגיש פספוס שלא הגעתי לשם. הייתי קרוב מאוד לחתום במכבי כשאפי הגיע לאמן שם, ואני גם יודע שהוא רצה אותי אבל ההנהלה לא הסכימה, וזו זכותה המלאה".
-אולי זו הסיבה שניצחת את מכבי כל כך הרבה פעמים במהלך קריירה שלך - רצית להוכיח להם שהם טועים?
"ממש לא. אני מוכיח את עצמי רק בקבוצה שאני משחק בה. בבני השרון הצלחנו להתמודד עם מכבי ולנצח אותם הרבה פעמים, ולכן לא הייתי צריך לספק הוכחות למכבי, אלא רק לבני השרון".
כץ לא נחשב לשחקן זוהר במיוחד אלא לשחקן שפילס את דרכו לצמרת באמצעות סגנון משחק שמשלב לחימה, נחישות ובעיקר הגנה קשוחה. "אני יודע שסגנון המשחק שלי לא היה תמיד פופולארי, אבל מעולם לא היו לי רגשי נחיתות מול שחקנים אחרים", מעיד הגארד. "אף פעם לא התעסקתי בתדמית שלי ולא עניין אותי להיות מחוזר על ידי התקשורת. מה שכן היה חשוב לי הוא שהמאמנים יידעו שאני מספק להם את הסחורה. מתוך 14 שנות קריירה 12 שנים עברו עליי בשתי קבוצות בלבד, ואני חושב שזה מעיד על ההערכה של המאמנים כלפיי".
-היית חלק מנבחרת העתודה האגדית שזכתה במדליית הכסף באליפות אירופה ב-2000. אתה מסכים לטענה שהדור ההוא לא מיצה את הפוטנציאל שלו?
"אני חושב שזה קשקוש לומר שהדור הזה התפספס. זה היה מחזור מיוחד מאוד שהשפיע מאוד על הכדורסל הישראלי.
"טל בורשטיין היה חלק משושלת נדירה במכבי ושחקן מרכזי מאוד בנבחרת; יניב גרין עשה דברים מדהימים בנבחרת ובמכבי; אורי יצחקי ומשה מזרחי הם עדיין שחקני ליגה בכירים; ואפיק ניסים עשה קריירה מצוינת באירופה. גם אם אף אחד מהם לא הגיע ל-NBA, בכל זאת מדובר בהצלחה מקומית אדירה".
-מה לגבי הגבוהים, כמו שחר גורדון, איציק אוחנון ואנטון קזרנובסקי?
"נכון שהם השפיעו פחות, אבל אחת הסיבות לכך הייתה שלא סומכים על גבוהים ישראלים ולמשבצת הגבוהים מביאים זרים. באופן כללי אני חושב שמביאים יותר מדי זרים על חשבון ישראלים שמחויבים מגיל אפס לכדורסל פה.
"יש בארץ אימון מעולה של נוער וילדים, ויש ישראלים טובים שרק מחכים לקבל הזדמנות להוכיח את עצמם. אפשר לראות את זה בחולון, בראשון לציון, בהפועל תל אביב ואפילו במכבי, שם גיא פניני ויוגב אוחיון נותנים את הטון. הקהל בא כדי לראות את הישראלים, ואם יתנו להם קרדיט גדול יותר הליגה תתרומם".
-אתה חושב שמקבלי ההחלטות חושבים על עתיד הכדורסלן הישראלי?
"אני לא יכול לענות על זה. אני מתעסק בעובדות, ונכון לעכשיו ראשי הקבוצות עושים טעות כשהם נותנים ליותר מדי זרים לשחק בליגה".
את צעדיו הראשונים עם הכדור הכתום עשה כץ באולם שטראוס ז"ל במרכז העיר. כץ הגיע עם נבחרת הנוער למקום השישי המצוין באליפות אירופה לנוער ב-1998, ובעונה שלאחר מכן כבר החל את דרכו בקבוצת הבוגרים של הפועל. ב-2004 הניף כקפטן הפועל את גביע יול"ב שהאדומים זכו בו לאחר שניצחו בגמר את ריאל מדריד.
"כשהייתי בירושלים לא הכרתי שום קבוצה חוץ מהפועל, ומובן שהמטרה שלי אז הייתה להישאר בה עד סוף הקריירה", משחזר כץ. "אבל החיים דינאמיים, והבנתי שכדאי לי לעזוב את הפועל כדי שתהיה לי הזדמנות לשחק יותר. אני שמח מאוד בחלקי ובתהליך שעברתי".
-חשבת במהלך השנים לחזור להפועל לקראת סוף הקריירה?
"לא חשבתי על זה כי הייתי עסוק בהווה. מצאתי לי בית חם בשרון, שהוא מועדון בוטיק משפחתי שהיה לי כיף לשחק בו. לא עניין אותי דבר חוץ מלהצליח בו. תמיד תהיה לי התרגשות מהקהל של ירושלים, כמו שהייתה לי בטקס הפרידה, אבל לא חשבתי מעשית על חזרה להפועל".
-אפשר לומר שהחלפת את הבית בירושלים בבית בשרון?
"זה לא עניין של להחליף. היה לי בית מדהים בירושלים, חזק ואיכותי. לאחר מכן מצאתי בית חם בהרצליה. משני המקומות יש לי חוויות מדהימות שילוו אותי עוד שנים רבות".
-מוזר לך שהפועל התחילה עכשיו עונה בלי דני קליין?
"זו הדינמיקה שלה ספורט. כמו שסמלים כמו עדי גורדון ופפי עזבו והחיים נמשכו, גם עם דני הקבוצה ממשיכה לרוץ. דני הוא דמות מפתח בהפועל, הוא בנה את המועדון והביא אותו למקום שהוא נמצא בו היום. לדעתי הלא מבוססת, דני עוד יחזור להפועל".
-יש סיכוי שגם אתה תחזור, אולי בתור מאמן?
"וואו, זה רחוק מדי. כרגע אני משלים תואר במנהל עסקים. להיות מאמן זו בהחלט אופציה מבחינתי. אבל עכשיו אני בעיקר רוצה לנוח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם