החוק הנורבגי: הסיפור של רבקה אזרחי
כשהשחקניות הן סלבריטאיות עם מאבטחים צמודים, בנורבגיה כבר לא עושים עניין אפילו מזהב אולימפי שני ברציפות בכדוריד נשים. רבקה אזרחי, שהגיעה משם לשער נבחרת ישראל, מנסה להסביר איך מדינה של חמישה מיליון תושבים עושה את זה
תחילה צריך להסביר כיצד התגלגלה אל שער נבחרת ישראל והדאבליסטית הקבועה שלנו, בנות הרצליה. רבקה נולדה לפני 20 שנה בנורבגיה לאב ישראלי ואם נורבגית שהתגיירה. כמו הרבה ילדות מקומיות, החלה לשחק כדוריד בגיל .8 רק בברגן, שם גרה, יש 14 קבוצות כדוריד נשים. במדינה יש שמונה ליגות, שמונה רמות שונות, עם חלוקה נוספת לאזורים. כעבור ארבע שנים עברה רבקה לשער. "הייתי אמורה לקבל זימון לנבחרת הצעירה, אבל אז קרעתי את רצועות הברך. בהמשך כבר לא רצו אותי. יש מספיק שחקניות בנורבגיה."
רבקה שיחקה בקבוצת אולסטאד והתחילה לחשוב על לימודי פיזיותרפיה ועל ישראל, כשנבחרת הבנים הצעירה שלנו הגיעה לשחק בברגן ושחקן מהרצליה, תומר טואג, יצר את הקשר בינה לבין האימפריה הישראלית.
הדרך לנבחרת היתה קצרה בזכות הדרכון, אבל ללימודים היא טרם התפנתה: "כדוריד זה מה שאני הכי אוהבת לעשות. תכננתי ללמוד בארץ, אבל אני לא יכולה להפסיק לשחק, אז כל הזמן שלי הולך לכדוריד. אני נהנית בנבחרת, המאמן גיל סגל מזכיר לי באימונים שלו את האימונים בנורבגיה, ויו"ר הרצליה, יוסי חכם, עזר לי מאוד להיקלט. הוא בא ורואה אימונים שלנו. אפילו בנורבגיה לא נתקלתי בזה."
שחקניות נבחרת נורבגיה, אותן תוכלו לראות ביורו 2012 בספורט 1 מהשלבים המכריעים, הן סטאריות אמיתיות, לדברי רבקה: "זה לא כמו בארץ, שכולן מתערבבות עם כולן, שחקניות נבחרת עם כל השאר.
בנורבגיה, שחקניות הנבחרת הן סלבריטאיות. מרימות את האף. לי אישית לא יצא לדבר עם אף אחת מהן. זו גם מנטליות קרה, שונה מישראל. פעם הן שיחקו באולם שלנו נגד ברזיל, וקשה אפילו היה להצטלם איתן. הן מסתובבות תמיד עם מאבטחים צמודים שמקיפים את המגרש, ואיש לא יכול להתקרב אליהן לפני המשחק ואחריו."
נבחרת נורבגיה מלווה בצוות ענק, כולל יועץ מנטלי מיוחד שמכין סרטונים על כל שחקנית, יושב איתה אחד
אבל למה דווקא נורבגיה, אנחנו מנסים להבין, והיא מפתיעה אותנו. "כשהייתי ילדה, הכדוריד נחשב משחק לבנות. הבנים שיחקו כדורגל ולא רצו לשחק כדוריד, כי זה לנשים. לאחרונה הוא התפתח גם אצל הגברים."
בישראל נחשב הכדוריד לאגרסיבי עד כדי אלים, מה שמבריח ילדות. רבקה לא מבינה: "ילדות ישראליות מעדיפות לרקוד ודברים כאלה. כשאני מספרת פה לאנשים מה אני עושה, חושבים שזה כדורעף ולא מבינים איך בחורה משחקת כדוריד. לא נורא לחטוף קצת מכות. כל חיי ראיתי אליפויות אירופה, עולם ואולימפיאדה, ותמיד חלמתי לראות שם את ישראל. זהו חלום חיי ולכן אני רוצה בעתיד לאמן כאן, להביא את הבנות הישראליות לכדוריד ולהראות להן שזה לא בהכרח משחק גברי."
"בנבחרת נורבגיה אין אפילו שחקנית אחת בלי גוף יפה," מסבירה אזרחי את הקשר בין נשיות לכדוריד. "היינו עכשיו, נבחרת ישראל, במוקדמות אליפות העולם בהולנד, ואתה רואה את ההולנדיות כמו בובות ברבי, מסדרות שיער לפני המשחק. בנורבגיה אני והחברות שלי היינו מתאפרות לפני משחק."
השנה, לראשונה יש לכדוריד הישראלי שתי ליגיונריות, שיר וקרט בבולגריה וניצן דונאי בספרד. השאלה היא אם יש פוטנציאל הישגי בכלל, במדינה עם תפיסה שמרנית לגבי כדוריד הנשים. "מאמנים בישראל לא יודעים מספיק על כדוריד נשים. אני רואה בנות 20-19 שיכולות לשחק באירופה, אבל צריכות עזרה. כיוון. דרוש יותר קצב באימונים, יותר קבוצות. יש בישראל רק ארבע קבוצות רציניות: הרצליה, ארזים ר"ג, חולון והפועל ראשל"צ. לאחרונה ניצחנו 1-43 את מכבי פ"ת. בנורבגיה זה לא היה קורה
את רואה כאן כישרונות?
"ניצן ושיר מעולות. בהרצליה, נטלי ברטו ועמית איזק יוכלו בעתיד לעבור לאירופה. הפיבוטית מחולון, נלי אמינוב ויש עוד. הן אוהבות להתאמן, אבל כשצריך לעבוד וללמוד, אי אפשר להתאמן פעמיים ביום כמו האירופיות."
לרבקה לא היה נעים לקרוא באתר הולנדי את התיאור הבא אודות הופעת ישראל בטורניר שם בשבוע שעבר: "ישראל משחקת כדוריד מאוד איטי, צפוי ומשעמם." רבקה: "הקצב אצלנו צריך להשתנות. אף שחקנית לא יכולה לתת 60 דקות ברמה הגבוהה, וכך גם לא שיר וניצן, שהיו ממש טובות בהולנד. שתי שחקניות זה לא מספיק. בנורבגיה האימונים הם כמו עבודה, אבל נהנים."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם