משחק רעים: הבד בוי, קווים לדמותו
קללות, הצקות, הטרדות. כדורגל, כדורסל וענפים נוספים. ישראל והעולם. איפה עובר הקו בין טראש טוק לעלבון אסור. שחקנים שמוציאים את היריבים משווי משקל בכל דרך אפשרית, מופיעים בכל מקום. אז כמה רוע אפשר לבלוע
"בהרבה מקרים מאמנים מנסים להכין את השחקן מנטלית איך לברוח מפרובוקציות, למרות שהמוח עובר שינוי כתוצאה מהלחץ והרצון להשיג מטרה," אומר הפסיכולוג שרגא שדה.
"שחקן שלא מצליח יכול להחזיר עם איזו תגובה פיזית או מילולית. מה תעשה? תגיד 'אמרנו לך.' הוא יענה 'מהדקה ה20- הוא רץ לידי וקילל את אמא שלי.' התופעה קיימת גם בחיי היומיום. אנחנו קולטים מה יגרום לאחר לצאת מריכוז ואז עשויים להשתמש בזה."
הטיפוס הנ"ל הוא פתיל קצר או ג'וקר מתוחכם?
"אצל גיא זה פתיל קצר. היה שם משהו לא מתוכנן, בטח לא התוכן שיצא. אצל אחרים זה אינדיבידואלי. לגיא יצא שם של אחד שנכנס בקלות לטריקים האלה, השאלה מה גרם לו בשבוע שכולם הזהירו משירי שואה. ללכת למקום הזה. נראה שאיבד שליטה, נפל באיזה פח."
פעם, לפני הרבה שנים, היה זה שמעון אמסלם שהדליק את הקהל של מכבי כבד בוי מאוסישקין. אבל אפילו שם זה לא גלש למחוזות האלה. "יצא לי שם של שחקן פיזי," אמסלם מודה. "אבל לא ניבלתי את הפה, גם לא כדי להוציא שחקן מהמשחק. לא משכתי שערות ברגליים או עקצתי, ומעולם לא נתתי מכה ראשון. יש הבדל בין משחק גברי לטראש טוק זול. צריך להבין שכשיחקתי היו שני זרים. חזקים, מהירים. התפקיד שלי היה למצוא את מקומי במגרש, ולא עשיתי משהו שאחרים לא עשו."
מה דעתך על אירועי הדרבי?
"נחצו גבולות ברמת הטראש טוק. עצוב לי על פניני, שהגיע למקום הזה, כי זה לא היה פרופורציונלי לסיטואציה. הניצחון של מכבי לא הוטל בספק ואתה קפטן, שזה טאבו. צריך להיות נקי, להעביר מסר ולא להתסיס."
ליימביר, שהיה מהגורמים לזכייתה של דטרויט בשתי אליפויות NBA ב1989- ו,1990- הסביר פעם את הכוונה שמאחורי הלכלוך. גם הוא היה מאבות הפיזיות, ולפעמים המרפקנות. "יש אנשים שמוצאים את המשחק שלי כמתסכל בגלל שהם לא מסוגלים להתמודד איתו," סיפר.
"אני מוציא אותם משיווי משקל. משחק בשביל לנצח ומשתמש בכל הכלים, הפיזיים והמנטליים. עושה מה שאני הכי טוב בו." ליימביר היה גם שחקן טוב, את זה כמעט שוכחים. הוא סיים 685 משחקים ברציפות, הוביל את טבלת הריבאונדרים של הקבוצה. בניגוד אליו, יש אנשים כמו ויני ג'ונס, שהיה קשר אחורי בווימבלדון המיתולוגית. חוץ מלפרק ברכיים הוא היה מאוד מוגבל טכנית, אבל בזמנו הוביל חבורה שהתמחתה בהריגת היריב כל הדרך לפיסגה.
ה"קרייזי גאנג" מפרברי לונדון היו כל כך מרושעים עד שאחד השחקנים ניגש לפיל תומפסון מליברפול, שבדיוק יצא על אלונקה, ואמר לו בלי למצמץ: "שתדע לך שאפילו וולט דיסני לא היה מצליח לצייר פרצוף כמו שלך." אז תארו לכם מה קרה במפגש התרבויות בין ג'ונס, הרשע, לדויד ג'ינולה, היפיוף הצרפתי שכל תנועה שלו באגף היתה שירה צרופה.
"אסור להחשיב את ג'ונס ככדורגלן," אמר הווירטואוז אחרי הדייט
"הוא היה מסתכל בעיניים של היריב ומנסה לאיים, לתת להבין שמדובר בלוחם," סיפר המאמן. "היו שחקנים שניסו להיות כמוהו, אבל התפקיד היה גדול עליהם. לזכותו של ויני, הוא אף פעם לא איבד את הריכוז." גם למרקו מטראצי האיטלקי היתה מטרה: לחסל את זינאדין זידאן בגמר מונדיאל .2006 הוא נצמד, הציק. באיזשהו שלב מספרים שהצרפתי אמר לו: "אם אתה רוצה, אתן לך את החולצה שלי אחרי המשחק," אבל הבלם ענה: "אני מעדיף את אחותך הזונה," וזה חוץ מאזכור אמו של הכוכב. לזידאן זה הספיק. נגיחה, כרטיס אדום ושלום לגביע.
מטראצי סיפר שהשניים השלימו, אבל זידאן אמר ל"אל פאיס:" "יותר מפעם העליבו את אמי ולא הגבתי, אבל שם לא הייתי מסוגל להבליג. אמי היתה מאושפזת בבית חולים והסובבים לא ידעו על זה. אני מעדיף למות ולא להתנצל על מה שעשיתי לו. יש אנשים רעים שאני לא רוצה לשמוע מהם."
הטראש טוק הקלאסי הוא כדי להוציא את היריב מהפוקוס, לתת לו להתרכז יותר בזבלון שמקלל נון סטופ במקום בכדור. תתפלאו, אחד הענפים הכי מבריקים בנושא הוא דווקא הקריקט, ששייך ללורדים הבריטים ולאצולה האוסטרלית.
"חיכיתי שנתיים כדי שיהיה לי צ'אנס נוסף להשפיל אותך," זרק האוסטרלי שיין וורן לדריל קולינאן הדרום אפריקאי, שענה בעקיצה: "נראה שהעברת את הזמן באכילה."
או שבעוד משחק בין שתי המעצמות, שון פולאק הדרום אפריקאי הצליח לשלוח כמה כדורים שריקי פונטינג, החובט האוסטרלי, לא היה מסוגל לענות עליהם. בשיא תהילתו פולאק סינן ליריבו: "זה אדום, עגול ושוקל חמש אונקיות." בזריקה הבאה פונטינג ענה עם חבטה מדהימה ששלחה את הכדור הרחק לתוך היציע. האוסטרלי לא נשאר חייב: "אם אתה יודע איך הכדור נראה, אז רוץ תביא אותו."
אבל אלה עדיין הערות עוקצניות ולא ברוטאליות כמו שפניני זרק ליונתן שולדברנד בדרבי האחרון. הקפטן לשעבר אולי מתחרה במה שקווין גארנט מבוסטון סלטיקס זרק לפני שנתיים לצ'רלי וילאנובה מדטרויט. הוא שחרר אז "חולה סרטן."
וילאנובה חולה באלופסיה יוניברסאליס, מחלה הגורמת לאיבוד שיער. השחקן נחשב לאחד מהשגרירים להסברת הנושא, ואחרי המפגש עם גארנט צייץ בטוויטר: "הוא קרא לי חולה סרטן. אני מאוד כועס בגלל שאתם יודעים כמה אנשים מתו מהמחלה הזו. הוא זרק את זה כאילו זו היתה בדיחה."
גארנט הבין מיד לאיזה בור נפל ומיהר להוציא ציוץ משלו: "למעשה אמרתי לו 'אתה סרטני לקבוצה שלך ולליגה.' אף פעם לא אתנהג בחוסר רגישות כלפי המאבק האמיץ של חולי הסרטן. איבדתי חברים יקרים כתוצאה מהמחלה הארורה ואפילו עכשיו קרוב משפחה שלי נמצא בעיצומו של מאבק. משחק החיים הרבה יותר גדול ממשחק הכדורסל."
דווקא כשהוא עמוק בבוץ מבחינה תדמיתית, יצא איכשהו להגנתו של גארנט ג'ורג' קארל, שמאמן את דנבר ובעצמו נלחם במחלה הקשה. "אם הייתי חבר קרוב של קווין, בטח הייתי מדבר איתו ואומר 'לא התנהגת בסדר,"' אמר קארל. "אבל אני חושב שהתחרותיות לפעמים גורמת לנו לצאת מאיזון. לעתים אנחנו מתנהגים כמו ילדים, אפילו המאמנים."
נשאלת השאלה איפה בדיוק עובר הקו, אפילו בעיצומו של עימות מותח, בין הטראש טוק הלגיטימי לעלבון שמחייב תגובה כואבת. קחו למשל את בלם צ'לסי, ג'ון טרי, שתדמיתית צולל משבת לשבת. מי שהיה פעם קפטן נבחרת אנגליה עסוק עכשיו בכיבוי שריפות.
זה קרה לו לפני שנה במשחק של צ'לסי נגד ק.פ.ר. כמו במקרה של פניני, גם אותו תפסו המצלמות כשהוא צועק לאנטון פרדיננד "שחור מזוין." קו ההגנה של טרי דווקא היה מעניין. הוא טען שבסך הכל שאל את פרדיננד "היי, אתה חושב שקראתי לך 'שחור מזוין."'? זאת אומרת, זה נאמר כשאלה ולא כצרור קללות קשות, בדומה לפניני.
הדיון הגיע לבית המשפט, במקביל לוועדת המשמעת של ההתאחדות האנגלית. בית המשפט זיכה את טרי, וציין שאין ראיות חותכות שזו אכן לא היתה שאלה, אבל ההתאחדות חשבה אחרת. היא הרשיעה את השחקן והרחיקה אותו לארבעה משחקים עם קנס אסטרונומי של 220 אלף ליש"ט.
טרי, שסרט הקפטן בנבחרת נלקח ממנו בגלל התנהגותו, החליט לפרוש מהמדים הלאומיים. דווקא צ'לסי הסתפקה בקנס והמשיכה לתמוך בבלם כראש הקבוצה, מה שעורר ביקורת על צביעות מאחר והמועדון הרחיק אוהד לכל החיים מיציעי האיצטדיון אחרי שזרק הערות על רקע גזעני לעבר דידייה דרוגבה.
אז אולי מה שבד בוי צריך זו הארה, כמו שעבר רון ארטסט. הרי ב,2004- כששיחק באינדיאנה וביקר בדטרויט, קפץ ליציע כדי לחבוט באוהד ג'ון גרין שזרק עליו כוס קוקה קולה, מה שהפך למהומת אלוהים. ארטסט הורחק אז עד סוף העונה. החמיץ 86 משחקים ושכר של בערך חמישה מיליון דולר, רק שמשהו זז אצלו בעקבות ההתנהגות הפרועה.
לפני שנה וחצי שינה את שמו למטא וורלד פיס. השם "מטא" לקוח מהבודהיזם ומשמעותו אהבה וחברות. את "שלום עולמי" לא צריך להסביר. רק שהכדורסלן בכל זאת הסביר שהוא מעוניין לקרב צעירים מכל העולם ולהשפיע עליהם לטובה.
אולי בעוד שנה נפגוש את גיא אחווה ורעות, כדורסלן מכבי ת"א, שיעזור בבתי אבות וישלח נשיקות חמות גם לעברו של יונתן שולדברנד. או שלא, אופי הרי קשה לשנות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם