הפועל ירושלים חיה רק על הכישרון
היכולת האישית של שחקניה היא הסיבה היחידה לכך שהקבוצה של שרון דרוקר גברה על מכבי חיפה החסרה והפצועה. אם המאמן שלה ייכנס לתמונה, אולי היא גם תתחיל לשחק כדורסל
ירושלים לא גברה על חיפה משום שהיא מאומנת יותר, שיטתית יותר או מסודרת יותר, אלא רק מפני שהיא מוכשרת יותר. זה כמעט בלתי נתפס שאלמלא גל מקל היה מסרב להצעת האדומים היתה הקבוצה מהבירה מתחזקת בשחקן נוסף, בעוד חיפה נאלצה להתמודד עם חסרונם של דונטה סמית' וג'יימס תומאס באמצעות חמישיות לא מאוזנות ודקות ארוכות לאלכס צ'וברביץ' (מינוס 13 לחיפה בזמן שהיה על הפרקט, וחוסר שליטה מוחלט שלו ברזי ההגנה הקבוצתית). אם דן גרונפלד, שחקן ספסל זניח בירושלים, היה משחק אתמול בחיפה, הקבוצה של בראד גרינברג היתה מנצחת. האיש שככל הנראה היה מאבד את מקומו למקל, רביב לימונד, היה האחראי המרכזי לניצחון של המארחת.
הבעיה היא שהיכולת האישית היא כל מה שיש לירושלים. היא קלעה אתמול באחוז פנטסטי של 12 מ25- מחוץ לקשת, אבל מרבית הזריקות האלה לא נולדו ממהלכי כדורסל מבריקים או מהנעת כדור משובחת. פלס חידד את הידית ברבע השלישי, לימונד ברביעי וקבוצתם הצליחה לברוח למרות ירידה מחפירה להגנה, הגנה אישית חדירה ובזבוז מקומם של הכישרון של קרייג סמית' וג'ייקוב
פולן.
כשהכדורים לא יכנסו - וזה יכול לקרות כבר במשחק הבא, כי כשאתה חי על קליעת ניתור אתה גם מת בגללה - הקבוצה של שרון דרוקר תחזור להפסיד. הבעיה בירושלים אינה חוסר יציבות. היא יציבה מאוד ביכולתה הבינונית, רק שלפעמים הכישרון של שחקניה מאפשר לה לנצח קבוצות נחותות כמו חיפה. אם המאמן שלה ייכנס לתמונה, אולי היא גם תתחיל לשחק כדורסל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם