קר שם בחוץ: אירופה לא מחכה לירושלים
הבטיחו לנו חורף חם במלחה, אבל העונה האירופית של הפועל הסתיימה כרגיל, יש לציין, כבר בחודש דצמבר. איך ההדחה המוקדמת תשפיע על סגל הקבוצה, על קופת המועדון ועל השתתפותם של האדומים ביורוקאפ בעונות הבאות?
כיום נמצאים בסגל של הפועל תשעה שחקנים בכירים, וכמעט כל אחד מהם היה יכול להיות השחקן המוביל בכל קבוצה אחרת בליגה או אחד המובילים בה, זולת מכבי תל אביב כמובן. דיי אם נזכיר את מאיר טפירו, שהוביל בעונה שעברה את אשדוד לגמר הפיינל פור, או את אלישי כדיר, שהיה אחד מהשחקנים הבולטים שהביאו את גלבוע~גליל לאליפות ב-2010. יש מי שיגיד שלמאמן שרון דרוקר יש כעת צרות טובות, אך לא בהכרח.
תכנון הסגל והתקציב התבססו על כך שהפועל תצליח לעבור לפחות שלב אחד באירופה. הכישלון בהשגת היעד יצר באופן טבעי מרמור וירידת מתח בקרב כל השחקנים, ובייחוד בקרב הזרים, שאחת הסיבות המרכזיות לכך שבחרו להגיע למלחה הייתה האתגר האירופי.
לאחר שהיורוקאפ נמוג, וכששתי המסגרות היחידות שנותרו להפועל - הליגה והגביע - מתוחמות בארץ הקודש בלבד, הזרים מבינים היטב כי פוחת פלאים הסיכוי שעיניו של סקאוטר מקבוצה בכירה באירופה או מה-NBA יצודו דווקא אותם. ג'רוויס ורנאדו, שנטש את הפועל בינואר שעבר רגע לאחר ההדחה מהיורוקאפ, הוא הוכחה חיה לדברים.
אמנם גורמים בהפועל יודעים לספר
למרות ההדחה ברור גם לשחקני הקבוצה כי החודשים הקרובים רחוקים מלהיות חסרי משמעות. הסטטיסטיקה של הפועל בליגה וביורוקאפ מגלה כי יש סימטריה כמעט מוחלטת בין מספר הדקות של שחקני הקבוצה בשני המפעלים. לא היה שחקן שכמעט לא שיחק בליגה ולעומת זאת תיזז את עצמו באירופה, או להפך.
דרוקר מאמין בסגל מסוים ובחלוקת דקות מסוימת, ולא נראה שלהדחה מאירופה צפויה להיות השפעה כלשהי. לכאורה לשחקנים יהיה יותר זמן לנוח בין המשחקים, אך בשנים האחרונות הוכח כי חוסר הצלחה באירופה מיתרגם בהכרח לכישלון גם בארץ. בהפועל יעשו הכול כדי שהשנה המשוואה הזאת תישבר.
בהפועל אמנם מדגישים אחרי כל הדחה מאירופה, ובשנים האחרונות היו הרבה כאלה, כי מדובר באכזבה מקצועית, אך בה בעת מציינים כי אין בה פגיעה כלכלית במועדון, אלא להפך – יש בה חיסכון כספי לקבוצה. האדומים מציינים כי עלות הטיסות למשחקי החוץ ועלות אירוח הקבוצות האורחות במשחקי הבית עולה למועדון הון תועפות.
במועדון טוענים כי הכדורסל רחוק מלהיות ענף מוביל באירופה, ואם יש כסף בכדורסל האירופי, הרי הוא מצוי במחוזות היורוליג בלבד. במלחה מסבירים כי הפער בין הבונוס שמעניק יול"ב על העפלה לשלב הבתים ביורוליג לבין הבונוס על העפלה ליורוקאפ הוא תהומי, והפער אף גדל עם ההתקדמות בשלבים.
ספרי החשבונות של הפועל לא פרוסים לפנינו וגם לא שיטת התמחור של יול"ב על כל ניצחון או על העפלה לשלב הבא, בין אם ביורוליג ובין אם ביול"ב, אך גם בלעדיהם אנו נוטים להאמין כי יש צדק רב בטענותיהם של אנשי הפועל. אך יש גם את הצד השני של המטבע. נכון שהעפלה לשלב הטופ-16 של היורוקאפ לא מניבה רווחים מספיקים למועדון, אך האדומים אולי שכחו שעד לא מזמן, אפילו עוד בשנה הראשונה של גיא גודס כמאמן, הפועל הייתה מגיעה כמעט כל עונה לפחות לרבע גמר היורוקאפ, על גלגוליו השונים.
העפלה לפיינל פור ביורוקאפ שונה אמנם מהעפלה לפיינל פור ביורוליג, הן מבחינת החשיפה התקשורתית והן מבחינה כלכלית, אך היא בכל זאת מניבה תשואה כספית לא רעה בכלל.
אין ספק כי אם הפועל הייתה מצליחה להעפיל כמעט כל עונה לשלבים הגבוהים של המפעל, ההצלחה לא הייתה רק הצלחה מקצועית, אלא גם הייתה נושאת איתה גם רווחה כלכלית מסוימת, שלא נדבר על כך שהזוכה במפעל מקבלת כרטיס ישיר ליורוליג. נכון להיום מדובר בחלומות באספמיא, אך זה רק מוכיח את המצב הקשה שהפועל הידרדרה אליו.
צריך לזכור כי משקיעים אוהבים נופך בין-לאומי, וניצחונות באשדוד או בגן נר עושים עליהם הרבה פחות רושם מהפתעה מרעישה בוולנסיה. בזמן שיעקב לירז ואמיר הוכפלד מנסים לקושש כסף מבעלי הון ברחבי העולם, העובדה כי הפועל נהפכה ללא רלוונטית כמעט באירופה, יש בה פוטנציאל לנזק אדיר. גם המעבר לארנה רלוונטי מאוד למידת ההצלחה באירופה.
במשחק הקריטי העונה מול נימבורק הייתה מלחה, על 2,200 מושביה, רחוקה מלהיות מלאה. אם בעונה הבאה, כשהפועל תשאף למלא את 5,600 המקומות בארנה, האדומים שוב יעופו מאירופה בדצמבר, המשימה תהיה קשה מתמיד. השאלה היא אם ביול"ב לא יאבדו סבלנות, ואם לאור הכישלונות החוזרים ונשנים של הפועל בליגה ובאירופה, הם ימשיכו לאפשר לקבוצה מעיר הקודש ליהנות מן ההפקר, ולספק כרטיסים חופשיים למפעל הגוסס שלהם.
לא מזמן החליטה הפועל להיפרד ממנהל הקבוצה שלה ב~15 השנים האחרונות גידי דודי. באופן חריג ביותר, לא אחר מג'ורדי ברתומאו, מזכ"ל יול"ב והאיש החזק בכדורסל האירופי, כתב אישית לדודי כי הוא "מופתע ועצוב לשמוע על עזיבתך".
המחווה של ברתומאו לדודי לא התרחשה בחלל ריק. דודי, דובר אנגלית קולחת ומשובחת, היה איש הקשר המרכזי של הפועל ירושלים עם העולם הרחב, ובמסדרונות הגבוהים של יול"ב ממש התאהבו באיש. יחסים אישיים קרובים מעולם לא הזיקו לאף אחד, ואפילו המנכ"ל הנוכחי של הפועל אמיר הוכפלד, שפיטר את מנהל הפועל לשעבר, הודה כי הכרטיסים החופשיים שהפועל זכתה בהם מיול"ב היו בעיקר בזכותו של דודי.
בבית אגרון החליטו לקחת סיכון ולהיפרד מדודי, אך במועדון חוששים כי המכתב של ברתומאו, שהוא נתן לו פומבי, מאותת להפועל כי החגיגה נגמרה וכי אם תרצה לשחק בעונה הבאה ביורוקאפ, היא תצטרך, שומו ושמיים, להגיע לשם בדרך ספורטיבית והגונה ולא בזכות אי אלו קשרים.
מנגד, יש הטוענים שעם כל הכבוד לדודי, הסיבה המרכזית לכך שהפועל זכתה בכרטיסים החופשיים הייתה האווירה התוססת במלחה שהצטלמה היטב בטלוויזיות באירופה, בשונה מהאווירה באולמות הרפאים המדכאים של רוב המועדונים המשתתפים במפעל.
הבעיה היא שאם ביול"ב יושבים אנשים לא עיוורים, גם הם ודאי שמו לב שבשנתיים האחרונות מלחה רחוקה משיאה, בעיקר כי ההישגים של הפועל הם מתחת לכל ביקורת. נוסף לכך, יש סיכוי שברתומאו וחבר מרעיו יבינו כי אולי בטווח הקצר הפועל ביורוקאפ מסייעת להם, אך בטווח הארוך הכנסה של קבוצה למפעל בדלת האחורית, אף שכל שנה היא לא עומדת בסטנדרטים הנדרשים, הופכת את המפעל שלהם לבדיחה. בהפועל צריכים לקוות שהיגיון בריא לא מנחה את אנשי יול"ב, או שאולי, אם האדומים יחרגו ממנהגם ויעפילו במאי לגמר הפלייאוף, לראשונה מזה 6 שנים (!), הם לא יצטרכו פעם נוספת להקדיש את הקיץ לדיפלומטיה מתישה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם