שוטי הנבואה: הבטחות השווא שלא קוימו
האליפות שאמורה היתה להגיע לאורווה, העונה ההיסטורית של הגלאקטיקוס, ההבטחה החוזרת של ראשיד וואלאס והיריב שאיים על מייק טייסון. לרגל סוף לוח השנה של בני המאיה: נבואות ספורטיביות שלא ממש התגשמו
היום מסיימת השמש סיבוב של 250 מיליון שנים מסביב לשמש המרכזית של שביל החלב, כשבמקביל ישלים כדור הארץ סיבוב של 26 אלף שנים בתוך מערכת השמש.
הסיכוי הזה, של אחת ל-6,500,000,000,000 שנה, הזוי כמעט כמו הצהריים ביוני 2005, אז הסתדרו בשורה אחת הכוכבים אייל ברקוביץ', אבי נמני, ג'ובאני רוסו וכמובן, אבי יחיאל.
ברקו, כיאה לקוסם, הבטיח לכבוד שנת המאה למועדון: "ניפגש בסוף העונה כשנזכה בדאבל". המנויים נחטפו, טדי רעד והדרבי נצבע צהוב. אלא שמשהו בכישוף
הפליימייקר האחרון נעלב, כעס, הלך לדבר עם תנינים, החרים דרבי, טרף את מאיר לוי, הורחק משישה משחקים ופרש בשלט רחוק מחו"ל שבועיים לסיום העונה. לקינוח, בסרט שיצא שנה וחצי מאוחר יותר, הוא גילה שהבטחת הדאבל לא היתה יותר מגימיק. בימינו, לא ברור מה רחוק יותר: סערה סולארית בשמש, היפוך קטבים בכדור הארץ או דאבל למכבי ת"א.
עידן סגל
ראשיד וואלאס הוקף במיקרופונים, רגע אחרי ההפסד במשחק 1 בגמר המזרח 2004, כשאינדיאנה ניצחה בבית את דטרויט 74:78. הוא לא מצמץ, וירה: "כולכם - שימו את זה בשער הקדמי, שער אחורי, שער אמצעי, תבחרו כותרת, טור אחד ושניים, אנחנו ננצח במשחק 2".
סקוט פולארד מאינדיאנה אמנם לעג לו - "אני מתחייב שיהיה משחק 2 ושמישהו ינצח בו, אנחנו נלבש לבן, הם את גופיות החוץ, ואם אף אחד לא ינצח האוהדים יקבלו את כספם חזרה" - אבל ראשיד צחק אחרון. הפיסטונס לקחו, והמשיכו לזכות בסדרה כולה וגם באליפות על חשבון הלייקרס.
ראה וואלאס כי טוב, והחליט שה"גארנשיד" (משחק מלים על "גארנטי", התחייבות) יעבוד גם בפעמים הבאות. חלפו שנתיים והוא הודיע ביתרון 1-2 על קליבלנד, ערב משחק חוץ במאי 2006: " אני יודע שאנחנו הולכים לנצח. לפרק להם את התחת. צטטו אותי, שימו בשער האחורי, בשער הקדמי. זה המשחק האחרון בבניין הזה השנה". הקאבס דווקא הישוו ועלו ל-2-3, לפני שהפסידו 4-3.
וואלאס המשיך לבוסטון, ושם דווקא קווין גארנט לקח אחריות. לאחר פציעה בברך שהשביתה את הכוכב בפלייאוף 2009, הודיע בעלי הסלטיקס וויק גראוסבק: "גארנט הבטיח לנו אליפויות ב-2010 וב-2011". ב-2010 הוא הפסיד בגמר, ב-2011 אפילו לא הגיע לשם.
ערן סורוקה
את השלט תלה נסים קלדרון, ההיסטוריון של הפועל פ"ת. "אליפות עד שנת 2000" נכתב עליו וקלדרון, אז מנהל קבוצה במחלקת הנוער, האמין שהנבואה של מאיר שמיר תתגשם. היה זה קיץ 1996 ובחדר ההלבשה באורווה היו את כל הסיבות להאמין שהישגי הקבוצה משנות ה-50 וה-60 ישוחזרו.
החומר המקומי היה נפלא: אלון מאיה, ואליד באדיר, מיכאל זנדברג, אופיר קופל, שי הס, אלי אברבנל, מוטי קקון, מנור חסן ועוד כשרונות רבים. שמיר היה כבר אז איש עסקים מאוד אמיד ולא היתה בעיה להנחית שחקנים זרים איכותיים.
את העונה הראשונה סיימה פ"ת במקום השני וגם בשנים שאחרי כן דיגדגה את הצמרת, אבל הצלחת לא נחתה בסופו של דבר במלאבס. גיא לוי, ניר לוין וגיורא שפיגל היו על הקווים, ואחרי 2000 הובאו בעלי הרקורד המוכח אלי כהן ואלי גוטמן, אבל הקבוצה לא עמדה במשימה. עשר השנים האחרונות כבר היו בסימן של ירידה כולל פירוק ונחיתה בליגה השניה.
קלדרון משוכנע כי אם היו נותנים יותר קרדיט לשמיר ולא היו ממאיסים עליו את המועדון, הוא היה עומד בחזונו ומגשים, אפילו אם קצת באיחור, את הנבואה ההיא מלפני 16 שנה.
יניב טוכמן
באוגוסט 1995, חמישה חודשים אחרי ששוחרר מהכלא, חזר מייק טייסון לזירת האיגרוף. היריב היה פיטר מקנילי, מתאגרף במשקל כבד שמטרתו העיקרית להיות שחקן משנה לא מאיים בהצגה הספורטיבית הגדולה של השנה.
למקנילי היו תוכניות אחרות, והוא הציג אותן באחד המשפטים הפואטיים שנשמעו על המסך. "אעטוף אותו בפקעת של אימה", הצהיר האירי-אמריקאי במסיבת עיתונאים לקראת הקרב.
בקרב עצמו, תיאוריית הפרפר נקברה עוד בצעירותה. טייסון הפיל את יריבו לקנווס פעמיים כבר בהתחלה, ו-89 שניות בלבד לאחר הישמע גונג הפתיחה זרק מאמנו של מקנילי את המגבת הלבנה. היריב נכנע, הקרב נגמר, האלוף חזר. המילים נארזו.
מיכה להב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם