בכור מחצבתו: רצון לא מאמין בעמותות אוהדים
בחדר האיפור פגשתי את בכור צבאן, אדום שפוי בעל יכולות כלכליות ורצון לעזור, ש"עושה הכל מתוך שיקול דעת ומאהבה להפועל". ההנהלה של האדומים מהכדורסל עדיין צריכה להתנהג כמו הנהלה. וטיפ להנהלת הצהובים מהכדורגל: אלעד גבאי, ומאור מליקסון
מצטער, אינני מאמין בעמותות אוהדים שמצטרפים להנהלת קבוצתם האהודה. לטעמי, במקרים רבים מדובר באוהדים של עצמם ומטעם עצמם, הרבה יותר מאשר אוהדים של בית"ר ירושלים או הפועל ת"א. וקיצה של התופעה, שלא פעם היא חביבה וטבעית אך לרוב היא דביקה וחולפת, די קרוב.
אם חיים רמון ימצא בעל בית עם יכולות כלכליות סבירות, הוא ישמח להעביר אליו את מלוא הסמכויות והשליטה, וכך יהיה עם איציק קורנפיין ובית"ר. שרק יבוא הגולדהאר. שרק יעלה השחר. הנה היא, כולה שלך. תופעה אחרת, הרבה יותר אותנטית וראויה לציון, ובעיקר לשבחים, היא התופעה של אוהדים בעלי יכולות כלכליות שמתגייסים לעזור לקבוצתם ברגעי משבר. כוונתי בעיקר למה שקורה בהפועל ת"א.
ביום שני, באולפן "בועטים" של ערוץ 1, פגשתי אחד מהם. בכור צבאן שמו. עד אז מעולם לא שמעתי את שמו. אך טבעם של חדרי איפור ואולמות המתנה של רדיו וטלוויזיה, שאתה פוגש בהם אנשים מעניינים שהאינטימיות והדקות שנותרו לשידור מאפשרים לך להכירם טוב יותר. תוך כדי סמול טוק שלא פעם הוא מביך ומתיש, אבל יש מקרים שהוא חד פעמי.
כזה היה המקרה עם בכור צבאן. איש עסקים צנוע, יצרן ויבואן תכשיטים בקנה מידה ישראלי די גדול. תוך כדי שיחה התברר שהוא אחיהם של פיני ואיציק חוזז. את פיני הכירו משנות ה-70 עד ה-90 כי הוא כיכב בהפועל ת"א ובנבחרת ישראל. את האח הקטן יותר איציק דווקא הכרתי, כי שיחקנו האחד נגד השני במועדוני נוער בת"א. איציק ופיני מבית צ'רנר ביפו ועבדכם, יחד עם מוטי ארואסטי מרמת ישראל.
איכשהו התגלגלו הדברים ככה שפיני ומוטי עשו קריירה מפוארת בהפועל ובמכבי ת"א, ואני הידרדרתי לגדוד 202 של הצנחנים אחרי שלוש שנים בהפועל הצבי ובהפועל צפון ת"א, שתי קבוצות הבת של הפועל. מה יש לך לבזבז את כספך
אתה לא מודע לחיידק הזה ששמו כדורגל? אתה עלול להיתקע איתו. מדובר בבור ללא תחתית. הוא ענה: "החיידק שלי הוא הפועל ת"א. אני רק עשרה אחוזים. עשרה אחוזים שהם מאה אחוזים של אהדה לקבוצה שמצויה בתקופת מעבר. ברגע שיימצא הרוכש המתאים, אמשיך להיות אוהד
אבל ללא החלק בבעלות".
מאוחר יותר חזר מר צבאן על הדברים בתשובה לשאלות חברי הפאנל, אם כי כשנפרדנו אמרתי לו שחיידק הכדורגל אלים ומתפשט, ולא פעם אין לך שליטה עליו. מר צבאן היה החלטי: הכל אני עושה מתוך שיקול דעת ומאהבה להפועל. משום מה הוא נשמע לי הרבה יותר אותנטי מחברי העמותות למיניהם. בעיקר הוא נראה לי הרבה יותר אוהד מהם. ויש לי גם תחושה שהחיידק לא יניח לו.
הדרבי בכדורסל חייב להתקיים באולם הביתי של הפועל ת"א. זה שהאולם מכיל רק 2,000 מקומות ולפחות 8,000 צופים ירצו לצפות בו, זו לא בעיה של הפועל, זו כבר בעיה של המשטרה. היא זו שצריכה להתארגן כך שרק מי שיש בידו כרטיס למשחק גם יוכל להיכנס לאולם בראשל"צ. ואם יש בעיות ביטחון ובטיחות ואיום של אלימות, זו לא בעיה של המועדון המארח. זו בעיה נטו של המשטרה.
בשביל זה יש משטרה. הרי הצפי למשחקים של מילאן ויובה, יוניייטד וברצלונה, ריאל ובאיירן מינכן, כשהן מגיעות למקומות כמו פארמה, סאותהמפטון, ויאריאל וסנט פאולי, הוא הרבה יותר מקיבולת האיצטדיונים. האם מישהו יעז להעתיק את משחקן למגרש נייטרלי בשם הביטחון או שלום הציבור? האם מישהו יהין לפגוע שם בשוויון ובתחרותיות, נשמת אפו של הספורט? לעולם לא.
על הפועל ת"א להתעקש ולעזור למשטרה להכיל את האירוע המסקרן. למשל, לסגור את הרחובות הסמוכים לאולם ולא לאפשר, בתקיפות ובנחישות, לחסרי כרטיס ביד להתקרב לאולם. ומותר יהיה גם לדרוש ממי שבכל זאת יש לו כרטיס להגיע לפני הזמן. אפילו הרבה לפני הזמן. בעיקר כדי שהבדיקות והכניסות יהיו חלקות עד כמה שאפשר. שלאף אוהד או מנהל לא יהיו טענות מכל סוג שהוא.
אבל זה הזמן גם לדרוש מאנשי הפועל ת"א, אורי שלף ורמי כהן, לפעול יותר, הרבה יותר, בכל מה שקשור בהסברה ובהתרא(ע)ות לקראת הדרבי ולפניו. כי המחזות של אוהדים מאיימים על שופטים ומזיזים סלים הם בלתי נסבלים.
התמונות מהמשחק נגד נתניה ביום ראשון מחרידות. גם ההתנהגות של היו"ר רמי כהן די מדאיגה. רמי כהן כנראה לא הפנים עדיין שהוא לא עוד אחד מהאולטראס בהפועל, אלא מנהל והאחריות שלו כבדה. ועל כן עליו להשקיט ולהרגיע. לא להתסיס ולהפגין שחצנות של הוא ואפסו.
קצת צניעות, מר רמי כהן. בינתיים אתה רק עסקן. עדיין ללא שום הישג ספורטיבי משמעותי. השיבה של הפועל למרכז הבמה הספורטיבית נזקפת גם לזכותך, אבל איננה מחייבת גבהות לב של מי שכבר הביא את גביע אירופה לאוסישקין. (הלוואי) אולי זה עוד יקרה, אבל עד אז אנא: הבחור גלוח הראש שהתמקם מאחורי אחד הסלים נגד נתניה, מוקף בצעירים (בודדים) עם רצח בעיניים, די מטריד את מנוחתי. זה עלול להסתיים באסון.
ינואר בפתח והשוק לא פורח. גם אין מי יודע מה טאלנטים שראויים לכותרות כאילו יושיעו מועדונים, בעלים, אוהדים ובעיקר מאמנים. השחקן היחידי ששווה התייחסות מקצועית והשקעה כספית הוא אלעד גבאי מקרית שמונה. מגן ימני ורסטילי, שבקלות יכול להיות קשר אחורי מצטיין. סוג של דידייה דשאן או מרקו טארדלי.
בעצם, גם שמעון אבו חצירא שווה התעניינות. אם טוטו תמוז יעזוב, אבו חצירא יכול להיות פתרון הגיוני. יתר השחקנים שאתם קוראים ושומעים כי הם מבוקשים והנה חוטפים אותם, זה הכל דיבורי סרק. בעיקר עבודה של סוכנים מיומנים.
מכבי ת"א של קרויף ואוסקר זקוקה לחיזוק. בהגנה אבל גם בקישור האפרפר. לא יודע מה בדיוק מצבו של מאור מליקסון בפולין. סביר להניח שלא מי יודע מה. ויסלה קראקוב די מקרטעת לאחרונה ומליקסון יכול להוות פתרון אולטימטיבי. גם למזג האוויר בוודאי תפקיד מרכזי במצב.
אם לקרויף ואוסקר קצת דמיון ויועצים מביני עניין, מליקסון יכול לשדרג אותם. להוסיף ברק ועומק. עם גבאי זו כבר אמורה להיות מכבי אחרת. הרבה יותר טובה מזו של היום. מכבי ששווה את ההשקעה האסטרונומית של הבעלים, וכזו שתוכל לחזור ולהיות מקור גאווה לאוהדים.
אקו"ם