בחיוך זועף ובמכנסיים קצרים: פרידה משמבן

תלמידיו ושחקניו של מיכה שמבן ז"ל התגברו אתמול על תנאי מזג האוויר וחלקו כבוד אחרון לאיש שהמציא את הכדורעף בארץ והכדורסל בחולון

מנחם כהן | 9/1/2013 13:39

תגיות: כדורסל ישראלי,מיכה שמבן,הפועל חולון כדורסל

תמו שנות דור ואפילו יותר קולו לא יהדהד שוב השועט החותר זה קולו הרועם, היידה היידה בחורים וזועף חיוכו, מכנסיו הקצרים.

בדרכנו ללוות לדרכו האחרונה את מיכה שמבן ז"ל, האיש שהמציא את הכדורעף בישראל, את הכדורסל בחולון, את הוואן-מן-שואו, ואת הסנדלים והמכנסיים הקצרים, יורד גשם זלעפות. כבישים

מיכה שמבן ז"ל צילום: ארכיון מעריב

נחסמו, נהרות עלו על גדותיהם, ואנו מחייכים חיוך מריר ומהרהרים מה היה עושה איש הקיץ בהוויתו. ההיה מבטל משחק או אימון בגלל מזג האוויר?

דוד כפרי, כדורעפן הפועל שריד, נזכר: "בוקר שבת של תחילת שנות ה-60. גשם וקור, מיכה הגיע על אופנועו, לובש מכנסיים קצרים וסנדלים תנ"כיות ומאחוריו עוזרו אורי אפק. עלה, דחק בי:'יש אימון נבחרת בבית זרע'".לפני יומיים חגגו לו 94 אביבים, היום עשרות מהם באו להיפרד.

כולם היו בניו: מוסא דניאל ועמוס תובל-קופפר, ילדיו מהפועל חולון ("אי אפשר היה לעצור אותו. במשחק בחיפה מישהו זרק הערה מהיציע, קופפר לא זיהה את האיש, עלה ליציע והיכה את כל השורה", אמר לי פעם שמבן).

והנסיכים עידו אשד ("יהודית היתה מורה בבית ספר ביאליק. יום אחד סיפרה לי כבדרך אגב, יש לי בבית הספר פעוט שעושה בית ספר לכל בית הספר, כך גיליתי את עופר אשד"), מוטי דניאל ("עשו למוסא בעיות עם היציאות לאימונים במקווה ישראל, לקחתי את עמוס קופפר והלכנו לשוחח עם המנהל. כשפתחתי את בית הספר לכדורסל בא ילדון וביקש להתקבל. 'בן כמה אתה?', שאלתי .'בן חמש', ענה , והוסיף:'אבא שלי זה מוסא דניאל'. רשמתי אותו") וגור שלף ("אבא שלו, עמי שלף, היה ה-כדורסל בגבעת ברנר, כשעזב לת"א הם התאחדו עם נען").

רגיעה ולאות - מושגים אפלים הוא פשוט לא הכיר את אותן המילים הוא ידע וקידש משמעות המושג: זה בוצע, זה סודר וסוכם והושג

עמוס קופפר: "מיכה רצה להקים איצטדיון בחולון, ההסתדרות הקציבה סכום מסוים, מיכה העמיד שולחן במרכז חולון וגייס תורמים. אמר:'עשרה גרוש שלכם מול עשרה שלנו'. בעונה הבאה היה לנו איצטדיון".

אומרים ששנים לא היה חורף גשום כזה, אבל אנשי הבזלת בקושי פותחים מטריה, איש סיירות מיוחדות, אבשלום (אבו) וילן מנגבה ("שירתתי ב' יחידה' ושיחקתי כדורעף בהפועל חצור, היה לנו משחק חשוב נגד אליצור סעד. מיכה הגיע לסירקין ונכנס לחדרו של המפקד ארנן, אחרי חמש דקות הייתי מאחוריו על האופנוע").

גם סתם מפקד בכיר, דוד בן

אשר ("שיחקתי כדורעף בעין שמר ופיקדתי על בית הספר לכושר קרבי. מיכה היה מגיע עם האופנוע, לא זוכר שהחמצתי משחק").

יורם כהן מבית זרע, אהוד דקל מעין שמר, אליעזר כגן מהמעפיל, אביגדור מוס קוביץ' מגבעת ברנר, עודד גינדין מנען. לך ותפחיד אותם "עם כמה טיפות". אם הם חשופים למשבים הקלילים של הרוח המבדרת והטפטוף שסגר כבישים והציף נחלים, לא תראה מטריה גם מעל ראשם של יהודה לוי מהפועל ר"ג, אריק שיבק מהנבחרת ואביגדור דגון מרמה"ש. רוחו של מיכה שמבן מרחפת מעליהם ושורה עליהם, סנדלים תנ"כיות ומכנסיים קצרים.

זה היה האיש של תבונה ועוצמה, ודרכים לא סלולות כבולדוזר ענק הפורץ והודף ומשאיר אחריו מעשים ונצורות.

יהודית זוגתו, ארבעת בניו ושמונת נכדיו עומדים מול חלקת הקבר שזה עתה נטמן בין רגבי אדמתה. הבן הבכור קורא קדיש בנוסח ההתיישבות העובדת, נשמת אפו של אביו המנוח. החברים לוחצים ידי המשפחה וטופחים איש על כתף רעהו, תם הטקס.

זה היה שמבן בקולו הרועם, שיזם ודחף והרעים, היידה היידה בחורים! חיוכו הזועף, מכנסיו הקצרים.

(מתוך שיר שכתב דוד בן אשר לכבוד מסיבת יום ההולדת 60 של שמבן, אותו הקריא אתמול בהלוויתו)